קונטרס המרת הדת פוסלת קצג

הנוגע לגוף המומר וכיוצא. האמרת רבינו שמחה סובר לדעת הגאונים דכמו שאין המומר יורש את אביו משום דעשאוהו כאינו בנו כעין ירושת הארץ וכעין דאוריית' תקון גם האב אינו יורש דל"ד לקנסא וכמ"ש והקדים לעיל במ"ש אע"פ שיש לחלוק בין ירושה לקנס ולא קאמ' בין דאורייתא לדרבנן. ואפי"ה כת' דאפי' לדעת הגאוני' בן משומד יורש את זקנו מדב"ת בטענה דמא"ד וכו' וכתב מדבר תורה כיון דלגאונים עשאוהו כאלו אינו בנו כמו ירושת הארץ דאינו זרעו ואינו יורש דב"ת והשתא בטענה דמא"ד אפי' בירושת הארץ יורש דב"ת ומכח זה כתב דאפי' דדמוהו לדב"ת הרי דב"ת גופיה יורש בטענה דמא"ד ונ"מ גם לירושת הארץ או אפש"ל והוא הנכון דגם רבינו שמחה מודה לדברי ראבי"ה דלמה נקנסיה לאב אך לא יאמר כן אלא ביורש נכסי המשומד שם יאמר כן לא כן בנכסים הבאים מיורשי המשומד שבא המשומד לירש מאביו לא יאמר כן כיון דאין לו זכות ליורש עד שיירש המשומד תחי' והרי ירושתו מסולקת ועומדת וכמו שנבאר לקמן בעהי"ת ומש"ה קאמ' מטע' מא"ד שמדין תורה זוכה דאע"ג דלגבי המומר גופיה אינו משום קנס כדי לומר דשבקו ליה מידי זכיה בו אלא כדין תורה אפי"ה מדין תורה יורש מא"ד ומוכרח כן ממ"ש אח"ז וכ"כ רש"י שקרובי המשומד יורשים המשומד וטעמו ודאי הוא דלמה נקנסיה כמ"ש למעלה שזהו פי' וכ"כ רש"י דקאי אדברי ראבי"ה דלעיל שכת' שהאב יורש. וכתב אח"ז ומיהו אם בן המשומד יורש זקנו לא כתב וכו' ולכאורה ק' דהלא הדברים ק"ו אם בנכסי המשומד דליכא טעמא דמא"ד קאמר יורש כ"ש בנכסי זקנו דיורש דמלבד דאיכא טעם דלמה נקנסיה נוסף הוא טעם מא"ד ואם לא יסבור טעם מא"ד תפ"ל טעם למה נקנסיה אלא ודאי דבנכסים שאינם של המשומד ובא לירש אותם לא אמרי' למה נקנסיה כיון דאינו בא אלא מכחו ואינו זוכה עד שיירש המשומד וכבר אין למשומד ירושה נמצא שלא קנסו אותו אלא להמשומד והושחת לו המקור וק"ל. וה"ן דייקי דברי רש"י ז"ל בתשובה שכתב זכו הקרובים הראוי לירש שלא מצינו שבטלה תורה ירושה מן הרשעים דכתי' כי ירושה נתתי לעשו וכו' וכ"ש שהן יורשים כשרים יכין רשע וכו' ע"ש ולכאורה נר' שסובר שהוא מה"ת מה שאין המומר יורש את הכשר מדאמר שלא בטלה תורה ירושה וכו' מכלל אתה שומע דגבי ירושת המומר מהכשר בטלה תורה וק' דמה צורך למצוא שבטלה תורה כיון שטעם בטול ירושה משום דאינו זרעו והוי איש זר ועם אחר כל שלא מצינו להפך השכל מחייב כן שגם הכשר למומר תתבטל. ועוד י"ל אומרו שלא מצינו ול"ק שלא בטלה תורה וכו' ואומרו לא מצינו פי' לא נמצא כדבר הזה. אלא הוא הדבר אשר דברנו כי הוא סובר דאפי' בירושת הארץ לא מצינו בה שבטלה תורה ירושה מן הרשעים והוא כמש"ל בשם ראבי"ה דאפי' לגאונים שרמוהו לדין תורה מ"מ לקנוס האב לא אמרי' ואע"ג דבירושת הארץ דהוא משום דלא מקרי זרע ודאי דאמרי' מה לי בן לאב מה לי אב לבן כיון דאינו זרעו מ"מ בדרבנן לא עבדינן הכי וזהו אומרו שלא מצינו שבטלה התורה בירושת הארץ ירושה מהרשעים בפי' דאדרבה הסברא מחייבת להפך דכתי' כי ירושה לעשו נתתי וכו' וכ"ש הכשרים לא נעשה בהם מדרבנן קנס. ובהכי ניחא דקדוק אחר דלכאורה ק' דקאמר בתחי' לא מצינו משמע דליכא לא הכי ולא הכי ובתר הכי מביא כי ירושה לעשו וא"כ הכי הול"ל שהתורה צותה על ירושת הרשעים דכתי' וכו' והשתא ניחא דהאי קרא לאו ראיה גמורה היא דלעולם לפי האמת הוא כן דכיון דאינו זרעו לכשרים לא יירש מה לי אב לבן וכו' אלא כונתו דלא מצינו זה בפי' אלא מהמפורש הו"ל למידן דכ"ש הכשרים וכיון שכן בדרבנן לא עבדי' הכי. ומה שהכריח הרב עדות ביעקב דאנו מאבדין ממון הלוה לא הוצרכתי להאריך דאם במקום איסור העמידו חכמים דבריהם ממון הקל מבעיא וכיון דמדין הפקר ב"ד הפקיעו הירוש' ממנו א"כ הו"ל כאלו לא ירש ואין לו ממון זה ודרכו על הלוה והרי חמץ שעבר עליו הפסח למ"ד משום קנס אסרו אותו בהנאה וממילא אין הלוה גובה הימנו ואין זה תימה. וכיוצ' בזה תמצא בכ"מ שהפקיעו ממונו וק"ל

נתנה ראש ונשובה לדברי הרמב"ם אם נק' כמ"ש מני"ר למה לא תנתן לשאר יורשיו כבר כתב הסמ"ע דה"ה לשאר יורשיו וכן הביא הכנה"ג בשם הרמב"ם גופיה ופיה בתשו' סי' כ' ע"ש. ונחזי אנן במ"ש הרמב"ם דאם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם מידי הוא טעמא מר אמר חדא דלא יהא אלא דנחשב כמת הבן יורש וכמ"ש דו"פ ודעת מוהרימ"ט ודעימיה רבים הם הסוברים מטעם דמא"ד. אמנם מדברי הסמ"ע משמ' טעם אחר שכתב ע"ד מרן שהביא דברי הרמב"ם וז"ל וה"ס אם יש לו אב תנתן הירוש' לאב מרדכי בקי' בשם ראבי"ה וזהו מ"ש מור"ם יורש קרובו המומר עכ"ל. וכיון דטעמ' דראבי"ה הוא משום דאמאי נקנסיה לאב ממילא ידעי' דסובר דה"ט דהרמב"ם וכן תראה למוהר"ם ב"ב ז"ל אחר שהביא דברי ראבי"ה דלמה נקנסיה לאב וכדבריו כתב הרמב"ם וכו' ע"ש.. וכן תראה בהג"א הביא דברי ראבי"ה ואח"ז כתב וכ"כ הרמב"ן ולדידי הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ם אחר שראינו למוהר"ם ב"ב שצירפו עם ראבי"ה

והנה הרב פ"מ ח"א סי' נ"ד הרבה לתמוה על הסמ"ע בזה דמה ענין המרדכי לענין הרמב"ם דדברי ראבי"ה בשמת המשומד ודברי הרמב"ם בשמת אבי המשומד ובני המשו' יורשים ועי"ע שנכנס בדוחק גדול לפרש דברי ראבי"ה כדברי הרמב"ם דהוא בשמת בן המשומד שאבי המשומד יורשו. ומה שנסתייע מדברי רבינו שמחה שכ' דבן המשומד יורש זקנו אפי' לדברי הגאוני' כמו שכתב ראבי"ה ג"כ אפי' לדברי הגאון ע"ש עתה שנתגלו לנו דברי רבינו שמחה בתשו' מוהר"ם שהוא מטע' מא"ד ידענו שהוא ענין אחר ומדברי הג"א איכא נמי למשמע דדברי ר"ש אינם דברי ראבי"ה. ושאר הכרחיות שעשה לזה עמדתי עליהם במקום אחר. ועוד ק"ל דלפי דברי הסמ"ע לפי' הרב פ"מ דההיא דראבי"ה שכתב למה נקנסיה לאב היינו על אב המומר הבא לירש בנכסי בן המומר אפי' שבא מכחו של המשומד ואפי"ה אמרי' למה נקנסיה א"כ ממילא אזל'א גרי'ש דינו של התה"ד ונהפוך הוא דכיון דאמרי' כן גם אחיו של ראובן יירש מכחו של ראובן בנכסי אמו מכחו מטעם דלמה נקנסיה אין פירושו שלא נקנס אותו להיות כמת כמ"ש הוא ז"ל בטעם הרמב"ם דהבנים יורשים דאפי' נחשוב אותו כמת הבן יורש דא"כ הוא אין אנו צריכים לטעם דלמה נקנסיה דאפי' נקנסיה יורש ומוכרח דהקנס היה לעשותו גרוע מאלו היה מת ולהכי הוצרך לו' למה נקנסי' וזה הפך טעם שכתב הסמ"ע שהוא כמת דשתי קנסות לא שמענו אלא אחד הוא. ומאחר שכן דבאב אמרי' למה נקנסיה א"כ גם ביורשים שאינם שייכים למת יירשו מכחו מה"ט דלמה נקנסיה כיון דאמרי' הכי אפי' בדבר