קונטרס המרת הדת פוסלת קצב

שהוא ז"ל נמי הכריח דהוא מדאורייתא מדקאמר מוהר"ר אלעזר ריש גולה ע"ש. באופן כי לא הכריח הר' עדות ביעקב שהוא מדאורייתא מדהביא מאברהם ויצחק וכו' אלא מהכרח זולתי. ויש בידינו הכרח מוהרד"ך כי לא השביע לנו הרב עדות ביעקב בדחייתו. ואקדים לך בראשונה מ"ש מוהרי"ב הביאו הרפ"ד כי אינו בידי ועיקר דבריו הם כי זרע פסול בעבירה לא מקרי זרע כמו ממזר כמו עע"ז והכריח הדבר מדברי הרמב"ם פ"א מה' יבום ע"ש. ונקשה לכאורה דהרי הרמב"ם גבי מומר פסק דמן הדין יורש את קרוביו והרי עע"ז אינו נקרא זרעו ואינו יורש. האמנם הא ודאי בורכא היא דהרי ממזר דהתם ודאי אינו נקרא זרע ויורש את. אביו והטעם פשוט דבענין ירושה אינו תלוי באם יקרא זרע דלא תלי רחמנא בהכי אלא בבן ואע"ג דזר"פ לא אקרי זרע בן מיהת אקרי כמ"ש התוס' פ' יש נוחלין דקט"ו ע"א סד"ה בן הבן וכו' וכ"כ התוס' ביבמות דף כ"ב וכ"כ המבי"ט ח"א סי' רע"ו דמומר אפי' דלא אקרי זרע בן אקרי ואינו בידי כעת לראותו אלא שכ"מ מצויין אצלי. ואע"ג דהתוס' בקי' דס"ו ע"ב ד"ה ולזרעו אחריו וכו' משמע דס"ל דבן פסול לא אקרי בן וכמו שהק' ה' נאות יעקב דברי התוס' אהדדי. הנה מלבד שעט"ר וצ"ת הרב הגדול מרן אבא זלה"ה דחק ונכנס וישב דגם התוס' דקידושין הס"ל דבן אקרי אפי' פסול הלא הוא כמוס עמדי וחוץ מזה דאין אנו צריכים לו כיון דעכ"פ ממזר יורש וא"כ אפי' אם נאמר דאינו נקרא בן ודאי דאיתרבה מאין לו ה"ן מומר ונמצא לכ"ע יורש. ומעתה נחזי אנן לדעת הגאונים דרצו ללמוד דמומר אינו יורש מדכתי' לזרעך אחריך ומומר לא אקרי זרע נמצא דס"ל דהאי קרא בירושה קא מיירי או דילפי' מינה ירושה א"כ מאי דעתייהו דהרי זר"פ לא אקרי זרע ותנן במתניתין דממזר יורש את אביו ועו"ק כקו' התוס' במה שהק' בגמ' בן הבן מנין ואי הא דזרע נאמר ג"כ גבי ירושה למ"ל קרא דאין לו שאמרו בגמ' הא למדת כי ודאי האי קרא דלזרעך אחריך לא נאמרה לענין ירושה ולא ילפי' מינה לסתם ירושה וירושת הארץ שאני דקפיד קרא בזרע כמו שנאמר ולזרעך אחריך אבל בשאר ירושות לא קפיד אלא אבן ואפי' פסול ואפי' מומר נקרא בנו אמו' מעתה דכל מה שהביאו הגאונים הוא לומר במי שאין זרעו מיוחס אחריו לא יקרא זרע וא"כ בירושת הארץ דקפיד קרא זרע א"כ מדאורייתא מומר אינו יורש. ועליה בנו רבותינו זצ"ל בדרך קנס לעשות למומר בנחלת אבותיו כמו ירושת הארץ שאינו נקרא זרעו ואינו יורש מדאוריי' גם בנחלת אבותיו לא יקרא בנו ולא יירש אך הוא מדרבנן כעין דאורייתא. והכי מדוייקים דברי הרא"ש שבא לפרש דברי ר"י ולא לחלוק עליו כמבואר בהרד"ך וש"פ ופי' דבריו דהאי קרא לא קאי לירושה וקנס הוא פי' דזה בעצמו שכתב ר"מ דאינו נקרא זרע עשו אותו גבי נחלה שלא יקרא בנו משום קנס אבל מן הדין בנו הוא לכל דבר פי' ליורשו ופוטר מן היבום שנקרא בן אלא קנס הוא ואסמכוהו אקרא דזרעך אחריך כאלו כתי' גבי נחלה. וכן מדוקדק בדברי ר' אלעזר חורוגא ריש גולה הגאון שהביא הרב עדות ביעקב ז"ל וז"ל כך ראינו שמשומד אינו יורש וכו' מט' בגין דאשתמד ליה נפק ליה מקדושה דישר' ומקדושה דאבוה דאשכחי' דלא הויא ירושה אלא לישר' המתיחס בתר אבוהי דכתי' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך מי שזרעו מתיחס אחריו וכו' ואומרו דאשכחינן ולא קאמר דכתיב וכו' הוא ודאי משום מה שכתבנו דודאי לזרעך דאיתיה בירושת הארץ לא נוכל ללמוד ממנו גבי שאר נחלות דא"כ דלגבי שאר נחלות נמי נאמרה תיבת זרע לא אתיא סוגיא ומתניתין כנז"ל אלא דכיון דאשכחי' בענין ירושה דקפיד קרא בהכי משום שמתעברת הנחלה מאומה לאומה מצאו מקום חכמים ז"ל לעשות מדבריהם גם בשאר נחלות שלא יירש כן מוכיח תיבת דאשכחן כלו' נמצא כמוהו בתורה לתלות גזרתם בה וכל מה שהביא מאברהם הוא בענין ירושת הארץ כדי לקיים עליה על היסוד זה הבנין שבנו עליה חכמים ז"ל דבריהם וגזרתם שאם אין יסוד אין בנין ועלה נרגש מהא דאר"י גוי יורש את אביו דב"ת ומשמע דהוא אביו ישר' ועלה הוא דהביא מקרא דירוש' לעשו וכו' דהוא בירושת הארץ וכ"ש לשאר נחלות ודחי הגמ' ודילמא ישר' מומר שאני מבואר דעשו שהוא מומ' ירש הר שעיר מיצחק ולגבי ירושת הארץ קפיד קרא לזרעך ואפי"ה יורש נמצא דנסתר היסוד וא"כ דנסתר היסוד נסתר הבנין שבנו עליה רבותינו ז"ל בשאר נחלות אע"ג דלא כתיב זרע מהטעם שכתב דאשכחי' ירושה וכו' לזה השיב ה"פ מר רב צמח גאון ז"ל דאמרי ליה במתיבתא דילמא אביו ישראל קאמר ואמר להו אי הר שעיר דיצחק הוה ויריתה עשו כדקאמריתו פי' שפיר קאמריתו השתא דלאו דיצחק הק' וכו' ע"ש ונראין כי נכונים דברי. וכן יתפרש בדברי מוהר"ם ב"ב ודוק שם ותראה שכל דברי הגאון רבינו גרשום ב"י מה"ג הוא להכריח דאינו נקרא זרע ובתחי' הביא ראיה דלא מקרי זרעיה דנפק מרשותיה דאבוה וההיא לאו דבירושה קמיירי כמ"ש הרא"ש ומש"ה כתב אח"כ ומנ"ל דלא ירית פי' שגם לענין ירושה נאמר כן והביא דאשכחן באברהם וכו' ויצחק דלא ירית וכן מענין פריעת חוב הגלות דלא מקרי זרעיה אלא מי שהוא מיוחס לאביו והאי משומד עם אחר הוא ואינו נקרא בנו באופן כ"ז הוא בירושת הארץ ועליה נרגש מההיא דקידושין כנז"ל וסיים הילכך האי משומד אינו יורש אביו פי' מדרבנן כיון דאשכחן כן. וריב"א אמר משומד יורש את אביו פי' אפי' מדרבנן ל"ק יורש מדאורייתא אלא יורש לגמרי שמצינו בפ' חזקת וכו' שיצחק זכה בהר שעיר מכח אברהם וכו' פי' דכיון דגם בירושת הארץ מצינו דיורש מה"ת א"כ נסתר היסוד ומאין הרגלים לגזור בשאר ירושות דליכא אפי' מילת זרע שהרי לא בנו יסודם אלא על ירושת הארץ כנז"ל וזהו שסיים אלמא משומד יורש אביו פי' אפי' מדרבנן וכ"כ ראבי"ה דיורש אפי' מדרבנן משום דסובר דאפי' דירושה לעשו היינו להוריש כדמוכח ממה שהביאו מקרא דלבני לוט מ"מ כמו שמוריש יורש אפי' בירושת הארץ. נמצא דאפי' מדרבנן יורש אך קנסי' ליה משום קנסא אפי' דיש חילוק בין ירושה אם נאמר שאינו יורש לאם הוא מפני קנס דאם אנו אומרי שאינו יורש אע"ג דמה שאינו יורש הוא מדרבנן אך היינו דעשאוהו כמו ירושת הארץ שאינו נקרא בנו וממילא נפקא שכיון שהמומר אינו בנו גם האב אינו אביו לא כן אם הוא משום קנס מיהו בכל ענין רע ראוי לקונסו שהרי ראינו הבא על הכותית וכו' והדר קאמר דאפי' לדברי הגאונים דאמרו שאינו יורש ולא אמרו שהוא קנס נר' למורי ראבי"ה שהאב יורש את בנו המשומד דאע"ג דדמוהו לדאורייתא לומר שאינו בנו מ"מ אין סברא לאסור האב בנכסי בנו דלמה נקנסיה לאב שהרי חכמים לא עשו זה בשאר ירושות אלא משום רשעותו של בן אבל האב הכשר למה נקנסיה זהו דעת ראבי"ה ולדעתו יהיה החי' בין תקנה לקנס לענין אחר