קונטרס המרת הדת פוסלת קצא

להעמיד הנחלה בחזקתה עבדינן כמ"ש הרא"ש וסבר לה מר דכונתו הוא שתחזור הירושה למי שראוי ליורשה אחר המח"ר אינו כן דאפי' לפי מה שהבינו מוהראד"ב ומוהראנ"ח ז"ל היינו שכדי להעמיד הנחלה ולבטל המתנה סמך על ס' ר"מ מפני שהבת יורשת היא ויש לנו ס' לבטל הירושה מאיזה צד ועלה קאמר דמהדרי' להחזיק הנחלה במקומה ולא תסוב נחלה לא כן במקו' שאינו יורש לומר שיורש מטעם שאם לא היה מומר היה יורש זה לא נאמר אלא במקום דאיכא פלוגתא וכיוצא סמכי' אס' נ"מ ומהדרי' לנטות לצד דיורש אך לדעת הגאונים דאינהו סברי דודאי מומר אינו יורש מה"ת וממילא גם היא אינה יורשת לומר דאינהו יודו דיורשת זו לא שמענו ולכי תדוק יפה לא ניתן ליאמר כן כ"א בשאר יורשים אשר לא כן גבי בעל לאשתו וכן להנחיל אחין מן האב בירושת אמו דהרי אעיקרא טעמא דאינו יורש בקבר להנחיל הוא משום דהוי הסבת נחלה עיין תולדות אדם להרשב"א סי' כ"ח כ"ט נמצא דאדרבא כל שאתה אומר שלא יירש ותחזור הירושה ליורשי המוריש אתה מעמיד הנחלה בחזקתה ומקיים ולא תסוב נחלה וחוץ מזה איכא הסבת נחלה

וראיתי להרב לח"ר ז"ל דסבר לה מר דמ"ש הרא"ש דברים אלו הוא שבא לו' דמש"ה סמך על תשו' ר"מ עד שתמה תמיה גדולה על הרד"ך והרב"י ותה"ד שהק' מפסקיו לתשו' דאיך הק' אחר שראו דברים אלו דלא סמך ע"ז אלא בכדי להעמיד הנחלה. גם מוהראנ"ח ז"ל השיב כן לישוב דברי הרא"ש וסו"ד כתב ואין לנו לחלק כיון שהגדולים לא ראו לחלק בהכי ע"כ. וראיתי להר"ב עדות ביעקב שהרבה להפליא על מוהראד"ב במה שהבין דהרא"ש בא לבטל המתנה כדי שתתקיים הירושה וכתב שאינו כן דהמתנה בטלה מצד עצמה משום דשלב"ל באופן דאין הספק אלא אם יורש המומ' או הבת וע"ש מה שנדחק בפירושו. ומה שהכריח לבסוף דהמתנה תלויה בהפקעה ולא ההפקעה תלויה במתנ' זה לכאורה סותר למש"ל דגם המתנה אינה תלויה בהפקעה וצ"ל ולדחוק כמו שנדחק לעיל דהוא באלו הוה המתנה קיימת או כמ"ש הרב"ח ז"ל. א"כ זאת אומרת דכונת הרא"ש לקיים המתנה אם היה באופן זה אבל לפי האמת אינו כן ואפי"ה סמך זהו כונתו באופן שנכנס בדוחק גדול עי"ע. ולדעתי אינו מוכרח לכל זה דאימא נדונו במקום שנהגו לתקנות דשלב"ל כנ"ל. או דאמ"ל שדה זו ואולי סובר כר"ת שהרי בכתובות דצ"א הביאה ולא גילה דעתו כמ"ש הרב"י ז"ל או דכתב לה שטרא וס"ל דכמאן דתפיס דמי ואי שמיט ואכיל אכיל ע"ש בב"י סי' רי"א ודברי הרא"ש מבוררים כמ"ש בנו הטור דהמתנה תלויה בהפקעה ומש"ה כשהפקיע הירושה ממנו מתבטלת המתנה וממילא נפקא דהבת יורשת פי' דאנא אמינא שהוא אינו יורש ועי"כ הבת עומדת במקומו מכח א"ד וע"י כן מתבטלת המתנה ולא סמך ע"ז הרא"ש אלא מפני שאם לא הייתי אומר כן לא היתה הירושה מתקיימת בשום אדם אלא המתנה היתה מתקיימת זהו מה שהבין הרב לח"ר ז"ל והראשוני' הרד"ך ותה"ד שלא הבינו כן אמת יהגה חכי כי עלה בדעתי בתחי' לומר דהוו סברי דהני מילי אחרונים של הרא"ש חוזרים אל דבריו הראשונים בראש התשו' דכתב שם התנצלות וז"ל לולי אהבתך לא הייתי נזקק להשיבך כי איני רגיל להשיב כ"א לדיינים וגם כי נתנכרו מעשיו לאביו שבשמים מצוה לבטל מעשיו ולא תסוב נחלה ע"כ ועלה קאי ומסיים לו' דכיון דהוא להעמיד הנחלה אין עונש כדבר שמשיב לזולת הדיין דאיכא למיחש שמא ילמדו לשקר. ובהדי שותא אמינא כי מדברי הרא"ש הנ"ל הראשונים שכתב מצוה לבטל מעשיו אתה למד דבא לבטל המתנה הפך מ"ש הרב עדות ביעקב. ולמאי דאתאי אחרי רואי וירא ישרא'ל דברי הרא"ש אחרונים כונה אחרת אתם באשר י"ל אומרו כל טצדקי דמצית למיעבד כמו שהביאו הגי' הרד"ך וכל הפוסקים והטור בנו ז"ל דלא הול"ל הכי כ"א דמצינא למיעבד או דאית למיעבד. ומה גם דאיכא נ"א כל עסקים דמצית למיעבד מאי עסקים אלו. ועוד דמה שפי' הרב לח"ר בין בגיות דפי' בהיותו גוי לא ידעתי מה חידש הרא"ש בזה ומה חי' יש בין היותו גוי להיותו ישראל כיון דהוא אינו בא לירש מכחו אלא מא"ד ואין הגוי היורש מישראל לישראל. ברם האמת יורה דרכו כי דברים אלו הנה הנם נתינת רשות להר"ר יעקב השואל באמור אליו שכל מה שתוכל לעשות כל מין עסקים שיצטרכו להעמיד הנחלה בין ביהדות בדיני ישר' בין בגיות פי' בערכאות עכו"ם אין עונש בדבר שהלכת בערכאות עכו"ם כדי להעמיד הנחלה וזה ברור. וכן ראיתי למוהרי"א סי' ש"ע שהביא דברי הרא"ש וכתוב במקום גיות בערכאות עי"ע

אלכה ואשובה לקו' מוהרימ"ט ומני"ר יצ"ו להרב תה"ד בדברי ראבי"ה כנ"ל. ומה שלבי אומר לי הוא באשר אני רואה להר' תה"ד שהביא דברי ראבי"ה ז"ל בנוסח לשונו יש בו קצת תוספת דבמרדכי כתוב וז"ל וכן הבעל יורש את אשתו המומרת אפי' אם מת מורישה לאחר שהמירה זכה הבעל בירושתה ע"כ והוא סיים דלא קנסי' לבעל ע"כ מוכח מהכא דמ"ש ראבי"ה וכן הבעל יורש את אשתו אין תיבת וכן השואה גמורה אלא לענין דלא קנסי' לבעל כמו שאין קונסין לאב. וכן מפורש בדברי ראבי"ה הובא בתשו' מוהר"ם ב"ב סי' תתקכ"ט שכתב דלא קנסי' לבעל כמו שאין קונסין לאב ע"ש וא"כ אינו מוכרח לו' דגם זה הוא אפי' לדברי הגאונים דאין תיבת וכן משוה אלא לענין זה. ויותר מאלה אוכל לבאר הענין כי מעיקרא כשאמר אפי' לדברי הגאון אב יורש את בנו דלמה נקנסיה לאב פי' מוהרש"י דה"ק לא מבעיא לדעתי דאפי' הבן מה שאינו יורש אינו אלא קנסא דודאי דלא עבדי' קנסא אחריתי לאב דהוי כמו קנסא לקנסא אלא אפי' לדעת גאון דהוא דאורייתא ומשנקנ'ס א'ב ליכא אלא קנסא חדא אפי"ה לא קנסי' ליה דלמה נקנסיה לאב ע"ש סי' מ"א. ומעתה אף אתה אמור דעלה קאמר וכמו דלא עבדי' קנס לאב מטעם דלמה נקנסיה ה"ט גופא ודאי אמרי' בבעל ג"כ במקום שאני בא לקנוס אותו דלא נקנסיה לא כן במקו' דאינו יורש מעיקר'. ותו דאם על הראשוני' אנו מצטערי' בנותן טעם למה נקנסיה דמאי קנס היא לדברי הגאון וכמו שהק' ואנו באים להוסיף צער על צערינו לומר ג"כ דגם זה הוא לדברי הגאונים ויוקשה לן מ"ש למה נקנסיה לבעל לפי נוסחת התה"ד בודאי דלא

ובעיקר קו' הלח"ר לראבי"ה דכיון דהוא מדאוריי' מה לי אב. לבן ומ"ל בן לאב עיין להרב עדות ביעקב מה שהרבה להשיב עליו עי"ע והוא במונח שהניח בדברי הגאונים שהוא מדאורייתא ובשגם נדחק לתרץ הכרח הרד"ך ודעימיה שהכריחו דסובר הגאון דהוי מדאורייתא מדנרגשו מההיא דפריך פ"ק דקידושין ודילמא ישר' מומר שאני וא"א דאינהו מדרבנן קאמרי מאי קו' ע"ש ותי' הוא דחוק מאד עי"ע אלא