קונטרס המרת הדת פוסלת קפח

תה"ד כתב וז"ל ועוד כתב הרב הנז' שם דאפי' לרש"י וכו' אבל הירושה שהיתה ראויה לו אם לא היה מומר כיון שלא באה לידו לזכות בה לא הפקירוה משום דאינה שלו אלא של היורשים אחריו דהא. הוא כמאן דליתיה והירושה בחזקת היורשים ולא בחזקתו ע"כ מתבאר שאם היתה הירושה באה לידו היתה נפקרת אפי' שהיתה כדי להורישה לבנו אלא דהכא מעיקרא לא באה לרשותו אלא קבלה מיד המוריש שזה היתה קושית התה"ד שכיון שנפל' ליד המומר יהיה הפקר ותי' התה"ד לפי' מוהרי"א הוא משום שלא באה בגבולו. הנה מכל אלה מבואר ביטול סברא הלזו דעשאוהו כמת כמו שהבין הפו"ד בדעת תה"ד והרא"ש אלא דעשאוהו כאלו אינו ראוי לירש ובנו יורש מא"ד וממילא נפקא שאלו לא מצ"ל מא"ד ק"א היתה חוזרת הירושה ליורשי המוריש ולהכי אצטרי' לה"ט דמא"ד ק"א כדי שתזכה הבת. ונמצא דלא מבעיא במקום דל"א מא"ד דודאי אינה מתנה כלל דחזרה הירוש' ליורשי המוריש ולא הגיע בלל לגבול הרשעה כאשר מתבאר מסו' דב"ב אלא דאפי' במקום שהגיע הירושה למומר מצ"ל מא"ד וכו' וכמ"ש הרא"ש נמצא דאין המתנ' תלויה בזה כי לכל הצדדים אין לה זכיה.. וכ"ש הוא לפמ"ש הרב עדות ביעקב סי' ע"ב דלא בא הרא"ש אלא לתת טעם לזכיית הבת דוקא דהמתנה בטלה משום דשלב"ל ע"ש ובשגם אין דעתי כן ומ"מ יתקיימו דברי הרא"ש במקום שנהגו להקנות דשלב"ל כמ"ש הרא"ש כלל י"ג גבי חבירות אלמעונה ושאר תשובות דליכא משום דשלב"ל. נקוט מיהא דסבר לה מר דאלולי טעם מא"ד לא היתה לה זכיה ע"ש

ומדאתבריר לנא דכונת הרא"ש הוא דהמתנה בטלה מצד הקנס מבלי טעם מא"ד ק"א א"כ יש לנו לדעת ולהבין מ"ש הרא"ש ז"ל וכיון שאינו יורשו לאלתר כשמת אבי המוחלף זכתה בת המוחלף בנכסי אבי אביה ולא היה למוחלף זכיה בהם ומתנתו אינה מתנה וכן איתא פ' מ"ש וכו' ע"ש דאי א"ב דהרא"ש סובר דמאי דאין מתנתו מתנה הוא משום טענה דמא"ד וכההיא דב"ב ממש דמאי דאינו זוכה במקחו הוא משום טענה דמא"ד שפיר הוכרח לו' לאלתר זכה משום דאם הי"ל זכיה אפי' רגע זכה בעל המתנה מכחו וכמבואר שם ועיין רשב"ם בדקל"ו ד"ה לא קנה לוקח וכו' אך לפי דברינו אלה דלא אצטריכנא לטעמא דמא"ד אלא לזכות הבת דלא נימא חזרה הירושה למי שראוי לירש מכח המוריש אך מה שאין מתנתו מתנה הוא פשוט דאין למומר שום זכיה א"כ למה צריך לכתוב דלאלתר הוא זוכה ולא היה למומר זכיה בהם מה לי לאלתר ומה לי לאח"ז וגם שעירב באמצע הדברים ואין מתנתו מתנה אף שאינו כ"כ הכרח מ"מ אינו מומתק ויש לתקן גם זה. ונלע"ד דדקדוק דלאלתר אינו דקדוק בהכרח שהרי עי'ן ישראל רואהו להרד"ך ז"ל בית כ"ח בנדונו שלא יש שום ענין דמכח אדק"א דההיא מיירי בב' אחיות ואח משומד ומתה אחת מן האחיות וכתב כלשון הזה ממש וז"ל דכיון שהמשומד אינו יורש מיד כשמתה אחותו זכתה אחותה היאודית בנכסי אחותה שמתה ולא היה למשומד זכיה בהם מעולם דכיון שהתור' פקעה ירושתו ממנו עמדה האחות במקומו וזכתה בנכסי אחותה וכן כ' הרא"ש וכו' ונחזי אנן אם הרא"ש הוכרח לכתו' זה כדי להעמיד טענתו של מא"ד ולבטל המתנה מה מה צורך להרד"ך בנדונו לכתוב כן אם לא בדברי' אלו לא באו לזה כזה ראה להרב מוהרי"א סימן רפ"ג ע"ש. אך הענין הוא דבין להרד"ך דסובר דאין חילוק בין אביק ללא אביק מ"מ הוא דתכף מפקיעין לירושתו ואין ממתינים לו לראות אם יחזור ובין להתה"ד דמחלק בהכי מ"מ תשו' הרא"ש מוקמה בדאביק ואין ממתינים לו. וכבר ידוע דאי הוה הדין דממתינים לו היתה מתנתו מתנה כיון דעדיין לא פקע זכותו דעל יסוד זה בנויה תשו' התה"ד והרי בדלא אביק במינות שכתב התה"ד דממתינים לו כתב התה"ד לחילוקו הראשון דיורשיו יורשי' מכחו וא"כ מתנתו מתנה. מעתה זהו אומרו לאלתר כשמת אבי המוחלף זכתה הבת ואין אנו ממתינים לראות אם יחזור דאלו היו ממתינים הי"ל זכיה בהם והיתה מתנתו מתנה לא כן עתה דלא היתה לו זכיה בהם כלל. ולא תימא דא"כ דאין לו זכיה בהם גם הבת לא תירש שהיא באה מכחו לז"ק והבת זוכה בנכסי אבי אביה פי' אבי אביה ולא מחמת אביה דאע"פ שאין אביה זוכה היא זוכה מכח אב"ד כדאי' פ' מ"ש. ועיין מ"ש הרד"ך סד"ה הרי שמדברי וכו' וכל ב"ד יש לו לקונסם שלא יירשו כיון שהם ברשעתם בעת פטירת המוריש ואפי' שעה אחת וכדכתב הרא"ש בהדיא ע"ש. ומ"ש אפי' שעה אחת לאו דוקא ואי דוקא לאו היינו שעה אחר פטירת המוריש דאפי' פחות מהכי הרי זכה בעל המתנה אלא דבא לומר שאפי' כל המרתו לא היתה אלא שעה אחת ונשאר בכלל אחר פטירת המוריש במרדו שהרי קאמר הרא"ש לאלתר. ועיין למוהרי"א סי' ש"ע דכתב בד"ה וא"ת הרי כתב הרא"ש וכו' וי"ל שכבר האריך הרד"ך וכתב שם שהרי הרא"ש עצמו בתשו' הנז' פסק הלכה למעשה שכיון שהמומר היה כותי בעת פטירת המוריש אפי' שעה א' פקעו רבנן הירושה מניה ואח"כ אפי' ישוב כבר זכו בו היורשים שכבר היה הוא מסולק מן הירושה שכ"כ הרא"ש שם וכיון שאינו פרשו לאלתר כשמת אבי המשומד זכתה בת המומר וכו' ע"כ. הרי מבואר דכונת הרא"ש כמ"ש לאלתר היינו לו' דאפי' אם ישוב וכו' כיון דאין ממתינים לו. ואל ישיאך לבך כאשר נשאני לבי לכאורה מריהטיה דלישניה שהבין דתיבת לאלתר נמשכת למ"ש שאינו יורשו פי' כיון שאינו יורשו תכף כשמת אבי המומר שאינו ראוי ליורשו אפי' שאח"כ יהיה ראוי זכתה בת המשומד וכו'. ואמת כי לפי זה יתורץ שפיר דקדוק מוהראנ"ח ז"ל שדקדק בדברי הרא"ש כאשר הביא מני"ר יצ"ו וכאשר נביא לקמן ויתורץ ג"כ דקדוקנו דלעיל. האמנם לא יתכן לו' דסובר הרד"ך כן בדברי הרא"ש כמתבאר לעיל ד"ה מעתה וכו' וכן כת' הרא"ש וכו' דכיון דאין משומד יורשו אע"ג דקנס הוא שקנסו חכמים מיד כשמת אביו זכתה וכו' ע"ש הרי דמיד אשל אחריו קאי ולשם נמשך. ודברי הרא"ש גופייהו מורים כן במ"ש ולא הי"ל זכיה בהם דא"כ הול"ל ולא יהיה לו זכיה א"ו כדאמרן

נהלך ברג'ש מה שנרגש מוהראנ"ח הביאו מני"ר יצ"ו וז"ל ואע"ג שיש להבין קצת בענין תשו' זו שמשורת הלשון שכתב וכיון שאינו יורשו נר' שזה נמשך ממה שפי' ע"ד הר"י יאודה דקרא אסמכתא בעלמא אבל קנס הוא שקנסו חכמים וכו' ואדרבא אם היו דברי הר' יאודה כפשטן דמקרא ממש נפקא לן דאינו יורש היה דינו של הרא"ש יותר מוכרח וצ"ל וכו' ע"ש. ומאי דתריץ מני"ר שיל"א אמת דיהיה חילוק נכון וכזה עיין מוהרימ"ט ח"ג סי' מ"א האמנם השתא הכא לא אדע שכו'ל לפי קוצר השגתי מאי תי' בזה דהלא אין קו' מוהראנ"ח דלמאי נ"מ פי' הרא"ש דהיא אסמכתא כי