קונטרס המרת הדת פוסלת קפז

דהבת יורשת כתשו' הרא"ש וכמ"ש הדו"פ בדעת התה"ד בדעת הרא"ש. אמור מעתה בענין המתנה ג"כ צ"ל לדעת דו"פ דאע"ג דהמתנה נתנה אחר שהיה משומד ואם נחשוב אותו כמת אינו יכול ליתן מתנה ואפי' גוסס כמ"ש רש"י בקי' דע"ח ולא מחמת חסרון גופו בכחו אלא דאפי' אם הי"ל כח היכולת לא מהני ע"ש בתוס' דפליגי עליה ועיין בני יעקב שאינו בידי וזכורני שעמד יפה בזה וגם אנכי לא עמדתי ואפשר דאפי' לדעתם הוא משום דגוסס חשבי' כחי אבל מת לא מ"מ עליה אני דן באם נקיים זה ונאמר דחשבוהו כאלו נותן מחיים דבר שיזכה בו לאחד מיתה שנמצ' עיק' המתנה מתקיימ' לאחר מיתה וכההיא דפ' מ"ש דמא"ד וכו'. הנה ודאי לפי דברי הדו"פ הללו לדוד אמת דמתפרשין דברי הרא"ש כפשטייהו דהוי כההיא דפ' מ"ש דהיורש יכול לירש מצד אביו והמתנה מתקיימת ואי בעי מצי אמר מא"ד ק"א ואין המתנה קיימת כההיא דפ' מ"ש דכיון דהיורש יורש אותה ולא מצי אמר מא"ד ק"א אלא מכח המת הוא יורש מכירתו מכר. באופן דלפי' זה שפי' הדו"פ בשגם לדעתי הדו"פ לא ראה דברי הרא"ש במקומם אלא בטור נקוט מיהא דלפי דבריו ולפי מה שאנו רואים דהביא הרא"ש הא דמא"ד שפיר קאמר מר ובנה עליה דייק. האמנם מה שהק' מחמת האי דיוקא להרב תה"ד לענ"ד לא ק"ם וז"ל מני"ר שיחיה לעד אך ראיתי להתה"ד וכו' והעלה דכיון דמשומד זה מעיקרא הוא מסולק מירושה זו וכאלו מת וא"כ יורשי המוריש הן הן היורשים ולא יורשי המומר ע"כ וצ"ע מה יענה לתשו' הרא"ש שכתבנו דא"כ לפ"ז מה יענה למה זכתה הבת בירושת מורישי המשומד כיון דחשבי' ליה כאלו אינו עכ"ל. ולא ידעתי מאי קא מתמה אחר שכתב הרא"ש מילתא בטעמא היא אומרת לעלות מאב"ד ק"א א"כ הרי מצד זה זוכה בנכסים ואין מקום לומר למה זכתה הבת ואפי' אם יפרש דמה שהוצרך לזה הרא"ש הוא כדי להוציא מכח המתנה נקוט מיהא דהשתא דאיכא ה"ט לא נקשה למה זכתה הבת. ותו מנ"ל לבדות מלבנו דבר חדש דלא הוכרח לזה אלא כדי לדחות המתנה והבת כבר יש לה זכיה בלתי זה אימא דהרא"ש קאמ' דהיא גופא טעם זכיית הבת וטעם דחיית המתנה ולולי ה"ט היתה הירושה חוזרת ליורשי המוריש ומעולם לא היתה המתנה קיימת בין הכי ובין הכי

ראיה לדבר דלא ניתן ליאמר בדעת תה"ד כמו שרצה להבין הר"ב דו"פ דזכיית הבת היתה מכח דחשבי' ליה כמת שהרי מבוא' בדברי התה"ד דהקנס שעשו הוא דחשבו ליה כמי שאינו ראוי לירש שכ"כ אבל ממון של מורישי המשומד שהן כשרים לא הפקירו אלא שקנסו אותו וסלקוהו מהירושה כאלו אינו ראוי לירש ע"כ. וכיון שאינו ראוי לירש איך נאמר שיורש בקבר עכשו שהוא כמת ומנחיל לבניו והלא אין ראוי לירש עשו אותו. ועוד כמ"ש מכת"ר שיחיה לעד דכיון שנוע' התה"ד אינו פשוט מעצמו אלא תלוי בידיעה חצונית בדין אינו יורש הבן בקבר וכו' דהוכרחו בש"ס למילף ליה מקראי לא הי"ל לסתום התה"ד ולשתוק מלהביאו האמנם לדרכנו טעם מא"ד אינון נינהו דברי הרא"ש גופיה וה"ט אינו שייך בנדון דידיה גם זה מבואר מעצמו כיון דאינם באים מכח המת וכ"כ בפי' התה"ד כיון שאינם באים מכח המת המוריש. ועוד יש הוכחה לזה דהס"ל התה"ד ממ"ש בחילוקו בין בעל לשאר קרובים לס' ראבי"ה דלפי' הדריש' דחשבינן ליה כמת וה"ט דהוה לן למימר שלא יירש משום דאין הבעל יורש את אשתו בקבר משום דפסקה שארות ואפי' דלא מבטל שארות לגמרי מ"מ אין מקום בשארות דמיתה להוריש כיון דהמיתה מפסקת עיין תוס' ב"ב דקי"ד ע"ב ד"ה מה אשה את בעלה וכו' ועיין הרשב"א בתולדות אדם סי' כ"ז א"כ מה זה שתי' וחילק דשאני בעל דאפי' בחייה זכיה טובא אית ליה בגווה ונפלה ירושה קמיה יותר מקמה והבעל במקומה קאי ע"ש. והרי זה החשיבות היינו דוקא עודנה בחיים השתא דמתה פסקה שארות והכא כיון דהוי כמתה וגרוע הוא מהאחים דלאחר מיתה דהקרובי' והאחים יורשי' ומנחילי' בקבר כשאינו מאמם ובעל אינו יורש כלל מצד אשתו ותוספת זכיה הלזו שהי"ל בחיים לא יתן ולא יוסיף כח לאחר מיתה כאשר עינינו הרואות דלא הועיל זכייה זו לירש אחר מותה ואדרבה גרועה היא מהאח והרי לפי סניף זה עשאוה מתה. אך אי אמרי' דעשוה כאינה יורשת ולא כמת יתבאר החילוק היטב דכיון דבחיים אית ליה הבעל זכייה בגוף הירושה יותר מדידה נמצא שאם לא קנסו היתה הירוש' נופלת לפניו ודידיה אתקרי ולדידיה לא קנסו אך בשאר קרובים שאין להם בחייו שום זכייה אלא יורשים אחריו מכחו נמצא דלא קנסו את הכשרים אלא לו וק"ל. ולפי תדוק יפה כן תמצא חי' זה וקרוב לו בראבי"ה גופיה במוהר"ם סי' תתקכ"ט ע"ש

ודברי הרא"ש גופייהו מוכיחים כן שהרי ר"מ לא עשה אותו כמת אלא שאינו זרעו וע"ז בא הרא"ש ז"ל וכתב דהוא קנס חכמים ולא שינה טעמו לומר שהוא כמת אלא שאינו זרעו דהיינו ראוי לירש וכ"כ בפי' וכיון שאיני יורשו וכן תראה הדבר מפורש יוצא דהבת הזאת לא היתה לפניה שני דרכים כדי לזכות והיא רוצה לזכות בדרך אחר לדחות המתנה דא"כ הול"ל דמצי' אמרה אנא מא"ד דמשמע שיש דרך אחרת אלא דמצית אמרה לירש מצד זה והרא"ש כתב זכתה הבת בנכסי אבי אביה דפירושו מחמת אבי אביה בפשיטות והיינו משום דלא יש לה צד אחר לירש אלא מה"ט דוקא. ותדע שכן הוא המתנה בטלה מצד הקנס וזכיית הבת מצד עצמה ממ"ש בהג"א פ"ק דקידושין שכתב וז"ל מה שנתן ירושתו מאביו אינה מתנה דקנסוהו דלא ירית ובת המשומד יורש' מכח אמו של משומד הרא"ש מוכח בבירור דענין המתנה בטל הוא מצד עצמו ואבוה דאבא בכדי שתזכה הבת. וכ"ן שהבין מוהרימ"ט ח"ג סי' מ"א דטע' שזכתה בת המומר בנכסים אינו משום דחשוב כמת אלא מטעם מא"ד ואפי' אם לא היתה המתנה לא הי"ל זכות כ"א מצד זה ועיין מ"ש אח"ז ואין לו' דבחיי הבן וכו' עד סו"ד ושם תראה מבואר דאלו היתה עוברת הירושה בגבול הרשעה היתה נפקעת ונעשית הפקר. וכן מתבאר מתשו' מוהראנ"ח ז"ל סי' פ"ו וח"ב סי' ס"א כמה שנתן טעם לדברי הרמב"ם דהבנים נוטלים משום דבאים מכח המת ע"ש ועיין להרב פ"מ סי' נ"ד שפי' שהוא מכח א"ד שכתב אך לפי דעת הסוברים וכו' הבא מחמת המוריש וכדכתב הרא"ש בתשו' וכו' ובדקכ"ד ע"ג ד"ה מעתה תראה בפי' שפי' כן בדעת הרב תה"ד דהבת יורשת בטענה מא"ד ואי לא"ה לא היתה לה צד ירושה אפי' לא היתה המתנה. וכן מתבאר מתשובת ה' לח"ר סי' ד"ך בפי' על תשו' הרא"ש ודברי הרמב"ם ותה"ד דה"ט שאינה חוזרת הירושה ליורשי המוריש מטע' שהבת יורשת מהמוריש ולא מהמומר עי"ע דקכ"ד ע"ב. הרי דמעולם לא עלתה בדעת התה"ד ולא תעלה שהירושה משום דחשובה כמת כמו שהבין הדו"פ. ועיין למוהר"י אדרבי ז"ל בס' דברי ריבות סי' ש"ע על הרב