קונטרס המרת הדת פוסלת קפו

אייתיה לנדונו משם בשלמא היכא דהירושה היא היתה נכנסת ברשות המשומד עצמו הוה שייך שפיר למקנסיה ולא למיהב ליה מזה הטעם דיהבי' וכו' אך בכה"ג דנ"ד שהמשומד נתן אותה לאמו וכבר הירושה אי היתה יורשת אותה המשומד היא נכנסת כלה ברשות אמו ולא היתה נשארת בידו כלום לחוש לזה מנ"ל הא דקנסי' התם וכו' ע"ש. ותשובתו בצדו מכל האמור והאמת יורה דרכו כי מי לא מודית דלא יתכן להתקיים המתנה עד שתאמר שיירש וירושה אפקוה מניה וכי היתכן שנאמר שיירש ליתן לאחרים ולא יירש לעצמו הא ודאי ישתקע הדבר ולא יאמר להיות ירושה במקצת וכיון דאמרו אינו יורש והופקעה הירושה מניה ממילא הופקעה לבל לענין לתתו מתנה לאחרים ואינו דומה אפי' לס"ד של הרב תה"ד דלאו כ"כ שקלו מניה וכו' דהתם לענין ירושה דהכא למתנה וק"ל. ועיין בדרישה במ"ש אלא שבתו ממילא קאתי מכח ירושה במקומו ועמש"ל בזה. ומה שהוסיף עוד לומר שם וז"ל אטו התם גבי קנס דאנוסה אם מתה קודם שעשתה מחאה מי אפקינן מינה המעות דילמא היתה עושה המחאה ודאי לא ע"כ. היינו ודאי שבא להוציא מלומר דכיון דכתב הוא ז"ל קודם זה כי מעיקרא אין מתנתו מתנה מטעם דשלב"ל א"כ גם הכא נחוש שמא יחזור בו ויטלנו לעצמו לה"ק דאין לחוש זהו המובן בדבריו. אלא שעדיין צריך ביאור כיון דמיירי בגיורת דאין לה יורשים מאי אפקי' מינה איכא. ומ"ש הוא ז"ל בתירוצו אמת ליעקב דכן מוכח לשונו דהכי כ' ועוד ראיה דלא ירית לאבוה וכו' אלא דענין המתנה ממילא נפקא ועל נדון זה של מתנה הביאו וק"ל

ועוד ראיתי שם שהק' עוד שם וז"ל אלא דאכתי ק"ל על זאת הראיה דשא"ה כיון דמן הדין לית ליה שהרי גויה גמורה היא אם תמחה הילכך אמרי' הכי אמנם בכה"ג דמשומד דאיהו יורש את אביו דב"ת מנ"ל דמשום ה"ט דמפקעי' מיניה ממוניה משום דלא ליכול וכו' והניחו חלק. ובאמת גם בעיני יפלא ולא מצאתי תשו' כ"א בזאת כאשר לכאורה י"ל בגמ' שם בכתובות רי"א שאמרו ואי אמרת הגדילו יכולין למחות יהבי' לה קנס דאזלא ואכלה בגיותה. ומאי קו' לפמ"ש רש"י וכן הוא מוכרח דמיירי בזמן שיד ישר' תקיפא עליהם א"כ אם מיחתה נוציא הממון מידה. האמנם הא לא ק"מ דהיא אוכלת אותו קודם שמיחתה ומהיכן נוציא מן הסלע מים ונמצא דאכלה בגיותה. משום דהויא גויה למפרע נמצא דתאכל אותם ואין תקון בתורה כלל וא"כ אמאי ל"ק בגמ' דלא יהבינן לה שמא תאכלם ואין בידה די השב ולמ"ל טעם דבגיותה אוכלת אותם הרי דאם תמחה אין לה קנס ואין בידה להשיבם. כי ע"כ נלע"ד לומ' דטעמ' דנערה גויה אין לה קנס היא גופא משום דלא יהבי' לה דתיכול בגיותה אע"ג דמן הדין היתה לה כיון שקנס זה הוא דמי הנאת שכיבה כמ"ש הרמב"ם בה' נערה. ואמינא לה ממ"ש התוס' פ' אלו נערות ד"ה ועל הכותי' פרש"י דקסבר כותים גרי אריות הן וישנן בלאו והק' ריב"ם דא"ב נכרית היא ונכרית אין לה קנס כדפריך פ"ק יהבי' לה קנס דאזלא ואכלה בגיותה וכו' ע"ש ואי קסבר מר דאין זה עיקר הטעם אלא דממילא ממנו נדע דאין לה קנס הול"ל מדפריך וכ"כ הרא"ש בתוספותיו. וכתב נכרית אין לה קנס כדאמרי' לעיל וכו' ויותר מפורש בדברי הרמב"ן הובא במקו' וז"ל אי גרי אריות הן היכי אית להו קנס אטו יהבינן קנס לגויה כי היכי דתיכול בגיותה ע"ש. הרי מבואר דטעם דגויה אין לה קנס הוא משום ה"ט דלא ליכול בגיות וסוגייא זו היא מקור דלא יהבי' קנס לגויה ולא ממקום אחר. ונמצא דאפי' שמן הדין היה ראוי להיות לה מטעם דלא תיכול בגיותה שקלי מינה ואפי' דהתם מדאוריית' היא דלא יהבי' עכ"פ הוא מטעם זה. ממנו נלמוד להכא דאף על גב דהכא מדאורייתא ישראל גמור הוא אע"פ שחטא אלא שחכמים דנו אותו כגוי משום קנס גם הכא מדרבנן מיהא אינו יורש וכעין דאורייתא תקון דלא יהבי' ליה דאכיל בגיותיה התם הוי גויה מדאורייתא וקנסה נמי דאורייתא והכא מדרבנן כעין דאורייתא

ובהדי ארחאי חזה הוית להרב פ"מ סי' נ"ד מאחר שהציע את המצע כדע' מוהרש"ך דהרמב"ם והרא"ש חולקים מה שאי' מוכרח לענ"ד כמבואר אצלי בדברי הימ"ים ים קלא"ים וסבר מר דבחי' ב' שחילק התה"ד הדר ביה מחי' הא' שחילק בין אביק ללא אביק שגם מונח זה אינו כמבואר אצלי. איך שיהיה כ' דא"כ לפ"ז לדעת הרא"ש אפי' מיבק במינות אפי"ה חוששין לנ"ד וע"כ הוכרח לתת טעם לתשו' הרא"ש אמאי לא חשש לנע"ד וכתב דהתם כיון שכבר נתן לאמו אזלא גריש טעמא דנע"ד דזה שמניחין ביד ב"ד הוא כדי שישוב משום חמוד ממון והשתא ליכא ע"ש. ואפי' לפי דבריו אנא אמינא דלא הי"ל מקום להתה"ד לחלק בהכי וכ"ש דאין לנו לומר כן בס' התה"ד שהרי הרב תה"ד אייתי להאי סברא מההיא דגר דשמא יחזור לסורו ומשום חמוד ממון והוא חידש עוד טעם אחר כמ"ש ועוד שימרה את רוחו וכו' שהוא משום קנטור ולכי תדוק יפה הוא הטעם העיקרי שהרי גבי גר מה שחששו לזה היינו משום שיש לו לומר דאם היה גוי היה יורש והיותו גר גרע ממה שהיה באופן שהיתה גרו' לרעתו משא"כ הכא דאדרבא מה שאינו נוטל הוא משום שהיה מומר ולא משום החזרה ומה ענין זל"ז אלא דסמך הרב כי ימרה רוחו משום קנטור כלו' אתם עשיתם לאבד ירושתי הרי גם אני איני חוזר ושוקל אומדנא זו כנגד האחרת ודן זה והכא במתנה אית ליה קנטור דמעשה ידיו טבועין כמ"ש הדו"פ וכ"כ הרא"ש מצוה לבטל מעשיו וגם אי אמרי' מתנה כמכר איכא נמי חמוד ממון ומש"ה לא רצה התה"ד לחלק בהכי להרא"ש וכ"ש שלא יאמר בדעת תה"ד כן

באופן כי ראית הרא"ש קיימת ואפשר להביא עוד ל קצת ראיה לדברי הרא"ש ממקו' דמדאוריית' אית ליה ומשום קנס לא יהבינן לה מדין כותית למ"ד גרי אמת הן והוי כמומר וכ"כ הרא"ה במקו' ב"ק דח"ל גבי שור של ישראל שנגח וכו' ע"ש והרי אמרו בגמרא לר"מ דלולי טעמא דחוטא נשכר מפני הבועל לא הוה יהבינן לה דאכלה בגיותה משום קנס כמתבאר שם בגמ' ותי' זה אפי' לרבנן דרבנן נמי הס"ל דגרי אמת הן ע"ש בתוס' ובמקו' עי"ע. הרי דמדאורייתא אית לה ומשום קנס מפקי' לה מינה. ונמצאת למד כי לא יאמר בו שיכול ליתנו במתנה אע"ג שאינו יורש לומד דבכי הא לא קנסו כמו שהכרחנו לעיל מבמה מקומות וגם אין להם קנס משמע לגמרי וכ"ש די"ל דא"כ הול"ל דלהכי הוא דקאמ' יש להן קנס כנז"ל וכ"ש שלא נאמר כן בדעת הרא"ש וכנז'. וגם לפי מה שנכתוב לקמן לטענה האחרת יש בהם ג"כ דוחות טענה הלזו ג"כ

נהדר אנפין לטענה האחרת בנותן טעם דהבנים יורשים דלא יהא אלא כמת וזהו הקנס שעשו לו דנחשב כמת ואפי"ה הבנים יורשים ונימא נמי דה"ט