קונטרס הספקות נו

תפיסת השוכר כיון דטוען שמא וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"מ ומדוע לא פירשו דטעמא דשמואל דלית לי' קרקע בחזקת בעלי' עומדת וא"כ שפיר מהני תפיסתו דהוי ת"ב דהאי דמרחץ ת"ב הוא וכמו שנתבאר למעלה וכן נראה מתוך דברי הנ"י בריש ב"מ דזהו טעמא דשמואל אלא דאנן קי"ל כרב נחמן דבקרקע לא מהני ת"ב ע"ש אלא משום דאינהו ר"ל התוס' והרא"ש ס"ל דהיכי דמהני ת"ב מהני גם תפיסת גוף הדבר להפירות שיולדו מש"ה לא מצי לפרש הכי דא"כ תקשה דאפי' בא בתחילת החדש יהי' כולו לשוכר כמו האי דאושלן מרא. אך ראיתי בנ"י בפ' השואל שכתב ג"כ בטעמ' דרפק בה כל פרדיסי דאית לי' משום דהשואל מוחזק ובעניותי לא מצאתי לחלק בין שוכר לשואל וצ"ע לדינא

ח ודע שמדברי הרשב"א בתשובה יראה לכאורה דסובר דת"ב מהני גם בקרקעות הביאה הב"י בח"מ סי' כ"ט וס"ס מ"ו ולפי שהתשובה ההיא כולה צריכה ביאור לדעתי העני' מוכרח אני להעתיקה ככתבה ולשונה. שנשאל על מי שהוציא שטר קניית כרם מחבירו והמוכר טוען כי לא מכרו לו אלא על תנאי שאם יפרע לו ש' דינרין שהלוה לזמן פלוני יחזיר לו השטר ויבטל המכר והביא עדים שהעידו כדבריו והשיב רואה אני שהב"ד דימו דין זה לאותה שאמרו בפ"ב דכתובו' שנים החתומין על השטר כו' דמגבינן בי' תרי ותרי נינהו ואוקי ממונא בחזקת מארי' וע"כ אמרו שהקרקע בחזקת המוכר ואין דמיונם עולה יפה ושא"ה דלדברי כולם לוקח זה כדין ירד לכרמו והחזיק בו כמו שכתוב בשטר המכירה אלא שהתנה עמו לפי דבריו שאם יתן לו מעותיו תוך זמן שתתבטל המכירה וכיון שהחזיק בו זה כדין לדברי כולם אלא שזה טוען שיש לו להסתלק מחמת תנאי' ומביא עדים וזה טוען שאין מכירתו מתבטלת ומביא עדים העמד בחזקת זה שהוא מוחזק עכשיו וכדין וא"א בכיוצא בזה אוקי בח' מ"ק כמו שאמרו במוכר שפחה וילדה דהתם המוכר הוחזק בשפחה מעוברת והלוקח לא נתברר שהוחזק בה בעודה מעוברת ובולד שנחלקו לא הוחזק וכ"ש לדעת ר"ח שפסק דהלכה כמ"ד בפד"א תרי ותרי ספקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי מילתא בחזקתיה כו' ונ"מ למי שתפס אפי' בעדי' ואעפ"י שאין הקרקע נתפס מ"מ נפ"מ לזה שירד לתוכה ברשות הבעלים מעיקרא עכ"ד ומסיום תשובתו יראה לכאורה דת"ב מהני בקרקעי והא ודאי ליתא כדמוכח ממה דקי"ל כר"נ דאפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר וזה ודאי הוי ת"ב וכמו שנתבאר בסעיף הסמוך וגם מדברי הרשב"א עצמו בחידושיו לגיטין שהבאתי בכלל ה' סעי' ח' ומדבריו בתשובה שהביא הב"י בסי' מ"ב מבואר להדיא דאיהו ג"כ סובר דבקרקעות ל"מ ת"ב ע"ש והדבר הזה הקשה הרב ז"ל בסי' נ"ח ונדחק טובא בישובו עד שסיים שאפי' את"ל שהרשב"א ס"ל דמהני ת"ב בקרקעות אנן לא קי"ל הכי ע"ש. ולדעתי העני' גם בתשובה ההוא מוכח מיני' דסובר דל"מ דאלת"ה מדוע הצריך לומר וכ"ש לדעת ר"ח דפסק דתרי ותרי ספקא דאורייתא שהרי ת"ב בכל ספקא מהני כמבואר אלא דהרשב"א ז"ל סובר דאפי' למ"ד תרי ותרי ספקא דאורייתא ל"מ תפיסה בקרקעות משום דקרקע אינה נתפסת והא דמשמע בנכסי דבר שטיא דאי הוי אמרינן תרי ותרי ס' דאורייתא לא הוי מפקינן מיני' דהלוקח היינו משום דסובר דהתם מקרי ת"ב ולהסובר תרי ותרי ס' דאורייתא מהני ת"ב בקרקעו' וכן משמע לי מחידושיו שם בפ"ב דכתובות שכתב שם בהאי דבר שטיא דבמטלטלי בכה"ג לא הוי מפקינן מהלוקח ע"ש והרי הרשב"א ז"ל מהסוברים דל"מ תפיסה אפי' בטו"ב ע"כ דמשום ת"ב נגע בי' ואם שיש לדון בזה ובזה ניחא מה דהוי קשיא לי טובא לעיל בכלל ב' סעיף א' על דברי הרמב"ן במ"ש דתרי ותרי ס' דאוריית' ואפ"ה ל"מ תפיסה אלא במטלטלי ולא בקרקעות ואלו בפד"א מסקינן להוכיח מנכסי דבר שטיא מדמוקמינן להו בחזקת בר שטיא דתרי ותרי ס' דרבנן אלמא דאי דאורייתא הי' מהני תפיסת הלוקח אפי' בקרקעות והנחתי' בקושיא ולפי הנז' א"ש דסובר ג"כ דהאי דבר שטיא מקרי ת"ב ובכה"ג דוקא הוא דמהני בקרקעות למ"ד ס' דאורייתא אבל שלא ברשות לא משכחת דמהני תפיסה בקרקעות משום דאין הקרקע נתפסת וזהו שכתב הרשב"א לדעת ר"ח דלהסובר ס' דרבנן אין הפרש בין ספקא דתרי ותרי לשאר ספקא ול"מ ברשות בקרקעות וזה נכון

ט ועדיין איכא לברורי טעמא הראשון דהרשב"א דלפי הנראה אין זה עיקר טעמו משום דתרי ותרי ס' דאורייתא ולא כתב כן אלא בדרך כ"ש. אבל איהו לעצמו סובר דאפי' להסובר תרי ותרי ס' דרבנן לא מפקינן מהלוקח הזה משום דא"א בכיוצא בזה אוקי ממונא בח' מ"ק כמו שאמרו בהמוכר שפחה כו' וכמו שהעתקתי לשונו בסמוך. ויש להתבונן במה גרע חזקת מ"ק דהמוכ' הזה משאר ח' מ"ק ומ"ש הרשב"א דהתם במוכר שפחה לא הוחזק הלוקח בה בעודה מעוברת ובנידון דידי' הוחזק הלוקח בכרם הזה לפי הנראה לא הוי הלוקח הזה אלא כתופס קודם שנולד הספק והרי דעת הרשב"א דל"מ תפיסה אפי' תקש"ה