קונטרס הספקות נה

בממונא ע"כ ולדברי אפי' אי לא הי' הרוב מסייע להמוכר אלא הי' פלגא ופלגא נמי הדין נותן שיכוף הלוקח ליתן כל הדמים ולא יקבל אלא כדא שהרי ביד המוכר ליתן לו חביות ונמצא דחיובו של הלוקח ברור וכהלואה בידי' דמיא עכ"ד והשבתי שדבר זה לא שויא לנפשאי הדרנא לפי דהתם מיקרי טענת הלוקח טענת ברי שהוא אומר קים לי בנפשאי שאני מהמיעוט שקורין לחביתא כדא ולא נתכוונתי אלא על החביות וכמ"ש התו' האי טעמא בשם ר"ת דאפי' רב דסובר א"ה במא"ה מודה בהאי דכד וחביות שהמוחזק יאמר להמוציא אעפ"י שהרוב מסייעו לא תוציא ממני דקים לי בנפשאי שאני מהמיעוט וכיון דהתם מיקרי טענת ברי שפיר מהני תפיסת הלוקח בדמים אעפ"י שהם נידונים בהלואה וכמ"ש מ"מ הלואה לא גרע מתפיסה שלא ברשות וכבר ידעת שדעת התו' דבטוען ברי מהני תפיסה אפי' שלא ברשות וכמו שנתבאר בכלל ב' אבל לידון את הלוקח כתפס ברשות זה לא מצינו והודה אחי אלופי לדברי: ודע שלפי מה שפרשתי כאן בכוונת דבריהן יש ראי' וגדולה היא למ"ש בכלל ו' דאפי' לדעת התו' לפי מה שביארתי שם דסברי דהיכי דחזקת מ"ק מצטרף בהדה רובא מוציאין ע"י מהמוחזק ממון לחוד היינו דוקא היכי שהמוחזק טוען שמא אבל בטוען ברי לעולם א"מ הימינו ע"ש שהרי בהאי דחביות וכד נמי דכוותי' הוא דכיון שהלוקח ודאי מתחייב בדמים תו לא חשיבי חזקתו בגוייהו אלא חזקת ממון לחוד ואפ"ה א"מ מהלוקח עד שיתן לו חביות ואף דרובא מסייע להמוכר והארכתי בהאי מילתא לפי שדעת הרב ז"ל דהלואה הויא ת"ב ויש לו על מי להשען הרב מוהר"י בן לב וגי"ת ז"ל ומתוך מ"ש ראיות ברורות יש דהלואה נמי לא הוי ת"ב לפי דלא מיקרי ת"ב אלא כשמסרן לו מתחילה אדעתא דהכי שיהיו של זה שנמסר לו עכ"פ אם יהי' הדין עמו ואז מיעקר ח' מ"ק דאידך כיון דברשותי' יהיב ברשותי' קיימא ועל אידך לאתוי ראי' אבל הלואה אדעתא דלישתלים מיני' קאי וברשות בעלים קיימא וכן עיקר

ז ודע דת"ב לא מהני אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא מהני אם לא במילתא דעבידא לאגלוי וע"ד שנתבאר בח"מ סי' שי"ז ע"ש ומש"ה אמר רב נחמן בפ' השואל דאפי' בא בסוף החדש כולו למשכיר ואף דהתם מיקרי ת"ב וכמו שנתבאר משום דבקרקעות לעולם לא מהני תפיסה. ודן מינה דבשכירות מטלטלי בכה"ג בשני לשונות הסותרים לא מפקינן מהשוכר כיון דתפס ברשות וכ"כ הרב ז"ל בסי' מ"ו איברא שמדברי התוס' בריש המוכר את הבית (סא) משמע דסברי דבשכירות גם במטלטלין לעולם מוקמינן בחזקת המשכיר מטעם כיון דסופו לחזור אליו חשיב איהו מוחזק ע"ש בד"ה ארעת' ומיהו לענין דינ' דברי הרב נכונים שמדברי שאר כל המפרשי' דלשם משמע דאין מחלקים בין סופו לחזור או לא ובמטלטלין לעולם א"מ מהמוחזק. אך יש לעיין בשכירות מטלטלין מאימת נקרא השוכר ת"ב אי נימא מיד שקנה שכירות המטלטלין במשיכה בחזקת השוכר נינהו ואפי' בא בתחילת החדש כולו לשוכר או דלמא לא מקרי ת"ב אלא כשכבר השתמש בהו החדש העיבור והנה הרב ז"ל כתב בפשיטות בסי' הנז' דבשכירו' מטלטלין בא בתחילת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר באמצע החדש חולקין וכן מצאתי להדיא בא"ז בשם חידושי הר"ן וצריך לתת טעם מדוע לא נימא דמיד שמסר לו המטלטלין יקרא ת"ב לכל ספק אשר יולד בו כמו במת ביום שלשים והאי דספינה אם נתן לא יטול דהתם נמי בשעה שהתפיסום הבעלים עדיין לא נולד הספק. ויש לחלק דהתם הספק הוא על גוף המעות אי הם של הנותן או המקבל ושפיר אמרינן כיון שהוא תפוס במעות הללו ברשות מהני לכל ספק שיולד בו אח"כ אבל הכא גוף המטלטלין של המשכיר הם ואין לו לשוכר בהן אלא הפירות ולא מהני תפיסת הגוף על הפירות עד שיתפוס הפירות ופירות הספק שהם החדש י"ג א"א לו לתפוס אלא בחדש י"ג וזה נכון. אלא שנלע"ד להוכיח מדברי התוס' והרא"ש דס"פ השואל דסברי דגם בכה"ג הויא ת"ב מיד שמסרן לידו של זה דאיתא התם האי דאמר לחברי' אושלן מרא למירפק בה פרדיסי רפק בה כל פרדיסי דאית לי' ומהדר לי' קתא הקשו שם מהאי דארעתא דבי חייא מזבנינא דמיעוט ארעתא שנים ותירצו דהתם במכר יד מוכר על העליונה שהוא המוחזק וע"ש והתם המשאיל יש לו חזקת מ"ק אלא משום הכי מהני חזקת השואל דהוי ת"ב וכמ"ש בספר מוהר"י בן לב וגי"ת והרב ז"ל בסי' מ"ה והתם ודאי אפי' בא המשאיל בעוד שלא רפק בה יותר משני פרדסות נמי אין בכחו להוציא מהשואל עד דרפק בה כל פרדיסי דאית לי' אלמא דמיד שמסר לו מקרי תפס ברשות ולא צריך למיהדר לי' עד דרפק בי' כל פרדיסי ה"נ מיד שמסר לו המטלטלין נקרא ת"ב ואפי' בא בתחילת החדש כולו לשוכר וזהו נראה בעיני בטעמייהו דהתוס' בפ"ב דכתובות ובפ' בית כור שכתבו בטעמא דשמואל דסובר בהאי דמרחץ דבא בתחילת החדש כולו לשוכר בסוף החדש כולו למשכיר כו' היינו משום דאדוי אודי לי' מדלא בא עד סוף החדש דאל"כ לא הי' מהני