קונטרס הספקות נ

א תפיסה ברשות נראה מדברי המפורשים הראשונים ז"ל דלכ"ע מהני שהרי הרמב"ן מרא דהאי שמעתתא דס"ל דל"מ תפיסה בספקא ואחריו נמשכו סיעת מרחמוהי הרשב"א והרא"ה והריטב"א והר"ן והנ"י ז"ל ואיהו עצמו ז"ל כתב בחידושיו בריש ב"מ דתפיסה ברשות מהני ופירש עפ"ז דמ"ש רב אלפסי בפ' השואל גבי איסתרי מאה מעי דאי תפס לא מפקינן מיני' היינו היכי דתפס ברשות ע"ש וגם בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' מ"ב כתב להדיא דאי מטלטלי נינהו ותפס מדעת בעלי' קנינהו הבאתי' לעיל בכלל ב' סעיף ב' והכי מבואר להדיא מדברי הרשב"א והר"ן בפ' מי שאחזו שהבאתי לעיל בכלל ה' סעיף ח' וכ"כ הנ"י בריש ב"מ להדיא וכן דעת התו' ולא מצאתי מי שיחלוק ע"ז זולת הסמ"ג שיש להוכיח דסובר דאפי' תפיסה ברשות לא מהני מדכתב בהאי דמת ביום שלשי' מש"ה מהני תפיסת הכהן ואם נתן לא יטול משום דתפס קודם הספק והוא בעשין צ"ה והרי התם הויא ת"ב שהרי הבעלים נתנו לכהן מדעתן וכמו שבאמת שאר המפרשים כתבו לשם האי טעמא אבל הסמ"ג יחידאה הוא בדבר הזה ולא מצינו לו חבר

ומהו התפיסה ברשות הרב הת"ה בסי' שכ"א כתב דבעינן שהבעלים הראשונים יתפיסהו מדעתן לאותן שהן מוחזקין עתה אדעתא שיהא שלהם בכה"ג הוא דמהני משא"כ לתופס דבר שבידו כתורת שאלה או פקדון או אפי' אם בא לידו מאליו הואיל ולא התפיסוהו הבעלים אדעתא דיהא שלו זה לא הויא ת"ב עכ"ד ובתשובת מוהר"י בן לב ז"ל בספר ראשון כתב דהאי מילתא דהת"ה לא נמצא בשום פוסק ואם איתא דסבירא להו הכי הוי להו לפרושי דכגון האי ודאי צריך לאדועי ע"כ. ובעל גידולי תרומה ז"ל הוסיף על דברי מוהר"י בן לב וכתב להוכיח דהנ"י לא ס"ל האי דת"ה מדכתב בריש ב"מ דכור בשלשי' סאה בסלע וכן המשכיר בית לחבירו בי"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחדש הוי ת"ב והרי התם לא יהיב לי' אדעתא דיהא שלו שהרי אמר כור בשלשים ומצי למימר שהוא נותן לו ע"ד שיוכל לחזור בו עד סאה אחרונ' וכן בהאי דמשכיר בית לא יהיב לי' אדעתא דיהא שלו ואפ"ה דן לי' הנ"י בת"ב אלמא דכל שלא בא לידו בדרך תפיסה ותקיפה הויא ת"ב. והרב ז"ל בסי' נ"ט הכריע כדעת הת"ה ועל דברי הנ"י כתב דהתם שאני כיון שאם יהי' הדין ברור שחדש העיבור יהי' לשוכר א"כ תפס ברשות שהרי הניחו לדור בו והיינו אדעתא שיהא שלו גם החדש הי"ג וכן אם יהי' הדין ברור דראשון ראשון קנה יזכה בו הלוקח שהרי נתנו לו אדעת' שיהא שלו אלא שיש ספק מצד הדין אי חדש העיבור לשוכר וכן אי ראשון ראשון קנה הלכך כיון דת"ב מהני משא"כ כשבא לידו בתורת שאלה או פקדון שאפי' הדין ברור מ"מ זה שבידו לא בא לידו ברשות שיהא שלו שהרי מתחילה בא לידו בתורת שאלה או פקדון או מאליו בלא דעת בעלים עכ"ל. ודבריו אלה נאמנו מאוד ואם שבעיקר ראיותיו שהביא לדעת הת"ה לדעתי יש להשיב עליהן. אבל לא אכפיל לפי שלדעת העני' אפי' הלואה לא הויא ת"ב כמו שיתבאר הסמוך בס"ד ומכ"ש שאלה ופקדון דלא הוי ת"ב אבל יש לכאור' שום עיון בזה מהא דכתב הרא"ש בסוף פ"ק דבכורו' משמי' דהרמב"ן דמש"ה במת ביום שלשי' לר"ע אם נתן לא יטול משו דהכהן ת"ב והעתיק הרב לשונו בסי' ל' וכ"כ התו' בפ' יש בכור (מ"ח) הבאתי דבריה' לעיל בכלל ג' סעיף ד' והרי רוב הפוסקים פסקו התם כשמואל דהפודה בנו בתוך שלשים יום ונתעכלו המעות אין בנו פדוי כשמואל ואליבי' מוקמינן להאי מתניתין התם (מ"ט) דאיירי באיתנהו למעות בעינייהו וכן דעת התוספות דהלכתא כשמואל ובמרובה (ע) כתבו דמה"ט מהני התם הרשאה בנתן פדיונו בתוך שלשים משום דאליבי' דשמואל לא מצי יהיב ליה ע"מ להוציאן אלא בתורת פקדון דוקא ובפקדון לכ"ע מהני הרשאה ע"ש וכיון דבתורת פקדון הוי ביד הכהן מדוע תקרא ת"ב כיון דפקדון לא הוי ת"ב ויש לומר דהתם שאני שאף שבעינן שלא יתעכלו המעות ובתורת פקדון הם ביד הכהן היינו דוק' עד הגיע עת הפדיון ובהגיע הזמן תו הם שלו לחלוטין והוי כאלו אמרו להם הבעלים יהיו חמש סלעין הללו בפקדון בידך עד עת שיגיע זמן הפדיון ובהגיע הזמן היו שלך בפדיון בני מש"ה במת בתוך שלשים יוכל להרשות עליהן דהאי שעתא פקדון נינהו אבל במת ביום שלשים דהוא ספקא אם הוא זמן הפדיון או לא שפיר הוי ת"ב שהרי אם הדין שזמן הפדיון הוא תו הוה הכהן ת"ב דשוב יצא מתורת פקדון שהרי הבעלים נתנו לו אדעת' שיהיו של הכהן אם הדין עמו אבל שאר שאלה ופקדון אפילו אם הדין עם התופס מ"מ לא הוי ת"ב לפי שהבעלים לא התפיסוהו אדעתא דהכי וע"ד שחילק הרב ז"ל והוא נכון

ב מיהו כתב הרב ז"ל בסימן ס"א דהיכא דהלוה א' לחבירו מעות ורוצ' הלוה לתפוס המעות מכח ספקא דדינא מהני תפיסה אפילו לדעת הת"ה דע"כ לא קאמר אלא בשאלה ופקדון דכיון דהדר בעיני' א"כ לא ה"ל התופס בעלים דפקדון כל היכא דאית' ברשותי' דמרי' אית' אבל הלואה כיון דלהוצאה ניתנה א"כ ה"ל