קונטרס הספקות לט

מיעוטא ע"כ לומר דאי לא הוי אזלינן בתר רובא בסנהדר' נמי לא הוי המיעוט צריכין לבטל דעתן מפני סברת הרוב. ע"כ נ"ל לפרש דמ"ש התוספות דגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד מפקי' מיני' ה"פ דודאי היכי דליכא חזקת ממון כגון שאין שום א' מהן מוחזק גם שמואל מודה דאזלינן בממונא בתר רובא וכמו שיתבאר לקמן ועיקר טעמא דשמואל דא"ה במא"ה הוא משום דסמוך מיעוטא לחזקת ממון וה"ל פלגא ופלגא וחדשו התוספות דגבי דיינים לא שייך לומר אוקמה בחזקת מרי' דהב"ד מפקיע מיני' כלומר דכח ב"ד אלים לאפוקי מחזקת מרי' וכדרך שמצינו בס' דתרי ותרי למ"ד ס' דאורייתא משום דעדים מפקיע מחזקה קמייתא וכן תפסו שם המפרשים בפירוש האי לישנא עיין פ' בכל מערבין ברש"י ותוספות וכיון דכח ב"ד מפקי' מחזקת מרי' דאידך תו הוי כדבר שאין בו חזקת ממון לשום א' מהן דבכה"ג אין לחלק בין ממונא לאיסור' כנ"ל והרואה יבחר

ד העולה מדברינו דלשיטת התו' בהמניח לא מדמינן דיני ממונות לד"נ ובד"נ לעולם אזלינן בתר רובא ובד"מ לא אזלינן לאפוקי מחזקת מ"ק דאידך. ולשיטתם דריש סנהדרין אין הפרש כלל בין ד"מ לד"נ ובתר רוב חשוב אזלינן בתרוייהו ובתר רוב דלא חשוב כמו רובא דלרדיא בתרווייהו לא אזלינן והנה כבר כתבתי לעיל בסעיף א' דאפילו רובא דמהני באיסורי מצינו דלא הוי חשוב לענין ד"מ וד"נ לשיטתם דסנהדרין שהרי בריש המוכר פירות קאמר ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא באיסורי בממונא לא אלמא דאותו רוב דמהני באיסורי ל"מ בממונא וכן נראה דיוק לשונם שכתבו דרובא דלרדיא לא חשיב כהנך רובא משמע דרוב מיהת הויא אלא דלא חשיב כהנך ור"ל הני דפ' בן סורר ומורה ורובא של דיינים וקרוב בעיני לומר שאפי' רובא דאית' קמן אפשר דלא חשיב כהנך דפ' בן סורר ומורה אף דהנך רובא דליתא קמן הם אפשר דהנך מיעוטא הם מיעוט שאין מצוין לגמרי תדע שהרמב"ם בפט"ז מאיסורי ביאה כתב וז"ל יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עכו"ם הראוי' לילד הואיל והאסופי הנמצא שם ס' עכו"ם או ס' עבד כשישא הגיורת כמו שבארנו ה"ז ס' אשת איש והבא עלי' פטור והראב"ד הגיה עליו וז"ל במסכת סנהדרין מצאנו שהולכין בד"נ אחר הרוב וכתב הה"מ ע"ז וז"ל ודעת רבינו דלא אמרינן אם רוב ישראל ישראל ליהרג על קידושין שאפי' לענין נזקין לא חשבינן לי' כודאי ישראל לשלם לו נזק כ"ש ליהרג עליו או על קידושי' ולא מצינו רוב כה"ג בד"נ עכ"ל והרי האי דרוב ישראל הוא רובא דאיתא קמן ואפ"ה סברי הרמב"ם והה"מ דלא אזלינן בתרי' בד"מ ובד"נ והרי בפרק בן סורר ומורה אזלינן בד"נ בתר רובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא אף דהוא רובא דליתא קמן וע"כ סברי דהאי רובא עדיפא מהך רובא דאיתא קמן ואיהו ע"כ קאי בשיטת התו' דריש סנהדרין. ולפי"ז ניחא נמי האי דפסקינן בש"ע ח"מ סי' ל' דאחד אומר בשנים בחד וא' אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת לענין ממון ואף דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ואפי' ברובא דאיתא קמן וכמו שיתבאר בסמוך היינו משום דהאי רובא דאינשי טעו בעבורא דירחא עדיפא אפי' מרובא דאיתא קמן וכמ"ש משא"כ לפי שיטת התו' דריש המניח דלפי מה שפרשתי בדבריהם שהם מחלקים בין ד"מ לד"נ א' אומר בשנים ואחד אומר בשלשה עדותן בטלה לענין ממון משום דא"ה במא"ה

והוי יודע שהרב הת"ה בסי' שי"ד מביא בשם גליון תו' דהמוכר פירות דברובא דאיתא קמן גם שמואל מוד' דהולכין במא"ה ומייחס שם גם דעת הרשב"ם והריצב"א לזה אבל לענין דינא הכריע דאפי' ברובא דאיתא קמן א"ה במא"ה וראיותו מדברי התו' והמרדכי שילהי פ"ק דכתובות דעל מאי דקאמר בש"ס דאם רוב ישראל ישראל להחזיר לו אבדה פירשו דאפי' לשמואל דסובר א"ה במא"ה היינו דוקא במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שמדעת בעלי' בא המעות ליד המוכר אבל באבדה דשלא מדעת בעל האבדה בא לידו מודה דאזלינן והרי התם רובא דאיתא קמן הוא ובאמת שכן נראה מדבריהם וכן משמע מדברי הרשב"א והרא"ה בחידושיהם לשם שכתבו דברוב ישראל ונגח תורא דידן לתורא דידי' אין משלמין לו משום דא"ה במא"ה וכ"כ הה"מ כמ"ש בסמוך בשמו אלמא דכולהי סברי דאפי' ברובא דאיתא קמן א"ה במא"ה וכן משמע מדברי התו' דפ"ב דב"ב (כ"ג) ד"ה חוץ לחמשים אמה ע"ש. אבל יש לי מקום עיון בדבריהם ביומא (פ"ה) שכתבו שם בד"ה ל"צ דנגח תורא דידי' לתורא דידן תימא לי דהוי מצי למימר כולהו לניזקין אם רוב ישראל ישראל דנגחי תורא דידן לתורא דידי' מע"מ ישראל דמנגח תורא דידי' לתורא דידן ולא משלם אלא פלגא אם רוב עכו"ם עכו"ם ומשלם נ"ש עכ"ד: וקשיא לי תרתי דאם רוב ישראל אמאי משלמין לו והא א"ה במא"ה וכן ברוב עכו"ם לא ישלם הוא יותר מח"נ מה"ט ונהי דברוב עכו"ם מצינו לומר דמשלם נ"ש אף דא"ה במא"ה כיון שהוא עצמו מסופק אם הוא