קונטרס הספקות מ

עכו"ם או ישראל וכמ"ש ה"ה בפט"ז מאיסורי ביאה ע"ש אלא שדבריו סתומין דמה בכך שהוא עצמו מסופק והרי בהאי דהמוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ג"כ אין המוכר טוען ברי שהלוקח לקחו לנכסתא אבל מצאתי לסברת הה"מ בדברי הרשב"א והרא"ה בשלהי פ"ק דכתובות ביותר ביאור באמרם משום דאלו הוא עכו"ם שוב אין לו חזקת ממון הלכך כיון דרוב עכו"ם דיינין לי' כעכו"ם ע"כ וטעמייהו לא ידענא מדוע לא יהי' לעכו"ם חזקת ממון. מ"מ יכולין אנו לומר שגם דעת התו' ביומא הכי הוא אבל מ"ש דברוב ישראל משלמין לי' ודאי קשיא דהא א"ה במא"ה. וא"ל דסברי דברובא דאיתא קמן אזלינן שהרי לעיל מינה בד"ה להחזיר אבדתו כתבו דאף דא"ה במא"ה הכא שאני שלא בא לידו מדעת בעלים כדרך שכתבו בשלהי פ"ק דכתובות אלמא דס"ל דאפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן בממונא וראיתי להב"ש בא"ה סי' ד' שכתב בטעמייהו דהתו' דיומא דסברי דברוב ישראל משלמין לו נ"ש משום דלא איתמר האי כללא דא"ה במא"ה אלא במי שבא המעות לידו בהיתר דוקא ע"ש ודבריו תמוהין דאין לך תופס בהיתר גדול מהמוחזק הראשון והמפרשים הוא שחדשו דתופס בהיתר חשיב נמי כמוחזק הראשון כמו שיתבאר בעז"ה בכלל השביעי והוא פשוט וא"צ לראי' וראיתי לרב אחי ומורי שי' שהשיג עליו ג"כ בזה. והנראה בעיני בישוב דבריהם דאינהו סברי דר"ל דמוקי מע"מ ישראל ובנגח תורא דידי' לתורא דידן ע"כ סובר כרב דהולכין במא"ה דאל"כ מדוע מע"מ ישראל אפי' רוב עכו"ם הוא ישראל לענין זה משום דא"ה במא"ה ולית להו כסברת הרשב"א והרא"ה שהבאתי בסמוך ומש"ה הוקשה להם כיון דהולכין במא"ה לוקמה כולה לענין נזקין ולעיל בד"ה דלהחזיר לו אבדתו שהוא אליבא דשמואל וכמ"ש שם הוצרכו לומר דאבדה שלא בא לידו מדעת בעלים גם שמואל מודה דהולכין וכו' ומעולם אין חילוק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן

ה וכן משמע מדברי הרמ"א בח"מ סי' רצ"ב דא"ה במא"ה לאפוקי ממונא מחזקת מארי' ואפי' ברובא דאיתא קמן וע"ש בש"ך ס"ק כ"ו וזהו ג"כ דעת הרב צמח צדק בסי' קכ"ה שנשאל באשה אחת שבקטנותה נמלטה מחרב רעה בארץ רוסיא ויודעת מקום מולדתה ושמות אבי' ואמה רק שאינה יודעת אם אבי' היה כהן או לוי או ישראל ונשאת לאיש והמליטה זכר שהוא פטר רחם לה אי חייבין לפדותו או לא לפי שאשה אחת מארחי ופרחי הגידה לה שאביה הי' לוי והשיב דסהדותא דאשה לאו כלום היא היכא דצריכין לעדות אבל הכא אפי' בלתי עדותה אין חייבין לפדותו דמשנה שלמה שנינו ספק בכורות א' בכור אדם וא' בכור בהמה בין טהורה בין טמאה המע"ה ואעפ"י דרובא דעלמא ישראלים נינהו ולא כהנים או לוים מ"מ לא אזלינן בתר רובא להוציא ממון מהמוחזק דהלכתא כשמואל בדינא דס"ל א"ה במא"ה עכ"ד והך רובא דאיתא קמן הוא ואפ"ה פסק דאין חייבין לפדותו

אמנם אם שהטיב לראות בזה דאפי' רובא דאיתא קמן ל"מ בממונא מ"מ בעיקר דינו אין דעתי העני' נוחה הימינו ואני אומר אילו הואי התם הייתי כהנא מסייע כהנא ומחייבינא לפדותו לפי שנ"ל דהאי כללא דא"ה במא"ה לא איתמר אלא בממון דעלמא אבל בממון עניים שפיר אזלינן בתר רובא. וראייתי מפ' הזרוע (קל"ד) דרמינן התם על מתניתין דס' לקט לקט כדרשינין התם מקרא עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו ממתניתין דהתם וכן גר שהי' לו בהמה ס' נשחטה קודם שנתגייר ס' אחר שנתגייר פטורה ומשני קמה בחזק' חיוב' בהמה בח' פטורה אלמא היכא דאיכ' חזקה לחיובא מיחייב בממון עניים כ"ש היכא דאיכא רובא לחיובא דרובא וחזק' רובא עדיף כדאית' בריש האשה בתרא ועיין מ"ש לעיל בכלל א' סעי' ט' דעת מוהרש"ח ז"ל דבס' מתנות עניים אפילו היכי דליכא חזקה לא לחיובא ולא לפטורא מיחייב ג"כ ע"ש ודין מתנות כהונה דין מתנות עניים להם לענין זה מדרמינן מתניתין דגר שנתגייר על מתניתין דס' לקט ואפי' לפי החולקים שם וסוברים דלא אמרינן ס' לקט לקט אלא היכא דאיכא חזקה לחיובא דוקא וכמ"ש שם מ"מ היכי דאיכא רובא לחיובא כ"ע מודה משום דרובא עדיפא מחזקה והוא ברור ועפ"ז ניחא מה דהוי קשיא לי טובא במה שהסכימו כל האחרונים ז"ל דאין מוציאין ממון בס"ס וכמו שיתבאר להלן ותמהתי שהרי הרמב"ם בשלהי פי"א מביכורים כתב וז"ל ילדה שני זכרים ונקבה זה שלא ביכרה אשתו נותן חמש סלעים שלא נפטר אלא בשתי ספיקות אם אשתו ילדה זכר בלבד חייב ואם היא ילדה הזכר והנקבה חייב אא"כ ילדה נקבה תחילה והואיל והדבר רחוק יתן פדיונו ע"כ הרי הדבר מפורש דמוציאין ממון בס"ס ואף שהטור י"ד סי' ש"ה השיג על הרמב"ם בזה לא השיגו אלא מטעם שאמר שם דגם אינו מיתחייב אלא בס"ס דאם ילדה נקבה פטור ואם ילדה זכר ונקבה ג"כ אינו מתחייב אלא אם ילד' זכר תחילה משמע דאם הי' ס"ס מעליא גם הטור היא מודה דמיחייב ולא מצאתי מי שיתעורר בזה. אבל ע"פ האמור ניחא כי יתבאר לפנינו דהא דאין מוציאין ממון בס"ס הוא מטעם דא"ה במא"ה וכיון דבמתנות כהונה הולכין אחר הרוב להוציא