קונטרס הספקות לז

בממון אחר הרוב ומה"ט לעולם מצי המוחזק למימר קים לי אפי' כמיעוט נגד רבים ובו יבואר עוד איזה כללים נאותים בדיני קי"ל

א נקטינן דאין הולכין בממון אחר הרוב דאיתמר בריש המוכר פירות (צ"ב) המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן רב אמר ה"ז מקח טעות ושמואל אומר יוכל לומ' לשחיט' מכרתיו לך רב אמר ה"ז מקח טעות דרובא לרדי' זבני ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא וקי"ל הלכתא כשמואל בדינא וכ"פ כל הפוסקי' אבל דע שהתו' בריש סנהדרין כתבו דגם שמואל לא פליג אלא ברובא לרדיא דלאו רוב מעליא אבל בתר רוב מעליא גם שמואל מודה דאזלינן בתרה. דעל מה דמשני הש"ס התם דר' יאשי' מייתי בק"ו דניזל בדיינים בדיני ממונות בתר רובא דמה דיני נפשות דחמיר אמרה רחמנא זיל בתר רובא ד"מ לא כ"ש כתבו ז"ל ותימה דבריש המוכר פירות קאמר שמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי לא יליף בק"ו מד"נ כדאמר הכא. וא"ל דד"נ גופייהו לא אזלינן רובא ברובא דליתא קמן דהא בריש פ' בן סורר ומורה משמע דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא בד"נ כגון רוב נשים ילדין לט' ורובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כהנך רובא עכ"ד. מיהו דבריהם קשין בעניותי לשמוע שכתבו דרובא דרדיא לא חשיב כאינך רובא ולא השמיעונו ריעותא דהאי רובא מההוא ונמצא דנפל האי כללא דשמואל דאמר א"ה במא"ה בבירא

וראיתי בב"ח לח"מ סי' רל"ב שהביא שם דברי תו' הללו וביאר דבריהם דמש"ה רובא לרדיא לאו רוב מעליא לפי שכנגד אדם א' שקונה מאה שורים לרדיא יש מאה בני אדם שקונין עשרה שורים לשחיטה וכן פירש עד"ז האי דזרעוני פשתן דמדמה להו התם בש"ס אהדדי משום דהתם נמי כנגד אדם א' שקונה עשרה סאין לזריעה יש מאה בני אדם שקונים מיהת סאה א' לאכילה ע"ש. ודבריו אלה תמוהין בעיני שהרי בש"ס פריך התם על רב מהאשה שנתארמלה דנימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נשאת ומשור שנגח את הפרה נימא הלך אחר רוב פרות ורוב פרות מתעברות ויולדת ובהנך רובא ליכא ליפרושי ע"ד שפירש הב"ח. ותו שהרי התם בשלהי האי שמעתא דמוקי מילתא דשמואל ורב כתנאי קאמר הש"ס התם מאן תנאי אילימא ר' יוסי ואמרו לו תרוייהו בתר רובא אזלי מר אזיל בתר רובא דאינשי ומר אזיל בתר רובא דזריעה ולדברי הב"ח הרי בהאי טעמא גופא קמפלגי רב ושמואל וטעמי' דשמואל הוא דאזיל בתר רובא דאינשי. אלא ע"כ הא דקרו התו' לרובא דלרדיא רוב גרוע לאו מטעם הב"ח הוא וגם לאו מטעם רובא דליתא קמן שהרי התו' הוכיחו דבד"נ אזלינן אפי' ברובא דליתא קמן והלכך לא ידעתי ריעותא דידי' במה תליא ומה היא וע"כ אפי' רובא דמהני באיסורי לא מהני בממונא דהא אמרינן בריש המוכר פירות ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא באיסורא בממונא לא

ב אמנם דע שבריש המניח תירצו התוס' לקושיא הנז' באופן אחר אבל גם הוא קושי הבנה וז"ל שם וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי' מיני' אבל גבי שאר רובא דאיכא מיעוטא וחזקה לא אזלינן בתר רובא עכ"ל. ודבריהם סתומין דמ"ש דגבי דייני' חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו צריך טעם מ"ט האי מיעוטא גרע משאר מיעוטא גם מ"ש וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מרי' דהא ב"ד מפקי' מיני' דבר זה לא נתבאר מידי ותו נהי דתירצו דגבי דיינים ראוי דניזול בתר רובא מטעם שאמרו עדיין לא תירצו על האי דפ' בן סורר ומורה דמשמע שם דאפי' ברובא דליתא קמן אזלינן בד"נ וליליף בק"ו לדיני ממונת כמו שהתחילו קושיתם בזה וכבר נתחבט בדיבור זה מוהרא"ש ז"ל בתשובותיו סי' ר"ז והתחיל לפרק ולא פירק והניח בצ"ע

ומצאתי את שאהבה נפשי בסוף ספר ג"פ למוהר"מ חביב ז"ל שהאריך בביאור דבריה' וז"ל ויש להתבונן מהו כוונתם במ"ש דגבי דיינים חשיב מיעוט דידהו כמי שאינו ויראה דה"ק כיון שאמרה התורה אחרי רבים להטות מיעוט הדיינים מבטלין דעתן מפני סברת הרוב ואין יכולין להורות אלא כסברת הרבים כדאיתא בהנחנקים גבי זקן ממרא ואף בב"ד של שלשה אם רבו המזכים על המחייבים או איפכא ודאי אין ה"נ מי שלא הסכים עם הרוב אינו יכול להורות כסברתו נגד חבריו הרבים וכו' וזהו כוונת התו' דגבי דיינים לא שייך למימר א"ה במא"ה ויאמר המוחזק קים לי כמיעוט הדיינים דאותו המיעוט כיון שנחלקו עליהם הרבים הוי לי' כמאן דליתא והיינו דסיימי דהא ב"ד מפקי' מיני' כלומר כל כללות ב"ד והמיעוט שהי' מסייעין אותו מבטלין דעתן ומצטרפין עם הרוב להוציא הממון מידו משא"כ במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן א"מ מהמוחזק כיון דיש לו מיעוט על מה לסמוך ובהאי תירוצא תירצו נמי להאי דבן סורר ומורה באחד אומר בשנים בחודש ואחד אומר בשלש' עדותן קיימת