קונטרס הספקות לו

הוא זכה המחזיק בקרקעו המוחזקת ת"י וכן האי דהביא הב"י בסי' קנ"ה בשמו הוא ג"כ מה"ט דמיד שמכר ניזקים אלו בשטר איתרע ח' מ"ק אלא דר"ת סובר דיכול למיהדר בי' אבל כל כמה דלא הדר בי' שמה מכירה ומש"ה מדמהו להא דהלכתא כרבה בארעא ע"כ ודבריו נאותין. אבל לא יושיענו מוהרי"ט בדבריו לפרש אידך תשובתו של הרשב"א שהביא הב"י בסי' שי"ב דהתם לא איתרע ח' מ"ק כלל וע"כ יצטרך מוהרי"ט לפרש ע"ד שפירש בו הרב מ"ח ע"ש דהרשב"א חשיב לו' כודאי של השוכר שכן דעת הראשונים ע"ש

ט ולענין דינא בפ"ד אי מהני ת' או לא נראה בעניותי להכריע דבפ"ד של תנאי או אמוראי ל"מ ח' ובפ"ד שאחר חתימת הש"ס כגון שני גאונים או שאר פוסקים בכה"ג מהני ת' ולא שאני בא לאלומי פלוגתא דבתראי מפלוגתא דקמאי לומר דפ"ד דבתראי אלימי לאפוקי מחזקת מ"ק ופ"ד דקמאי לא אלא דטעמא קאמינא כבר הבאתי לעיל בריש כלל א' דעת הרשב"ם דאעפ"י שפוסק כסומכוס דממון המוטל בספק חולקין אפ"ה בספקא דתיקו סובר דהמע"ה וביאר טעמו כיון דמיסתפק הדבר לבי דינא ואין יודעין לפסוק הדין יהיו שותקין ויחזיק המחזיק ע"ש וקרוב בעיני לומר דזהו נמי טעמו בזה שפירש בהא דהלכתא כרבה בארעא משום דמספקא לי' הלכתא כמ"ש בשמו בסעיף ו' והיינו דאף דבספקא דמציאות לעולם מוקמינן לקרקעות בח' בעליהן ומפקינן מהמוחזק כמו בנכסי דבר שטיא. בס' דדינא לא עבדינן הכי אלא גם ארעא היכי דקיימי תיקום דכמו שמחלק בזה לענין ממון המוטל בס' דבס' דמציאות מפקינן המחצה מן המוחזק לאידך ואפ"ה בס' דדינא אין יכולין להוציא הימינו כלום מטעם האמור ה"נ אף דבס' במציאות מוקמינין בח' מ"ק ומפקי' הב"ד מהמוחזק ואפ"ה בספקא דדינא אין יכולין להוציא הימינו מטעם האמור דכל שאין יודעין לפסוק הדין ישתוקו וממילא יחזיק המחזיק וזה נכון אעפ"י שמדברי התו' דשם שהבאתי לעיל משמע שלא פירשו בו באופן שפירשתי וגם נדו מפירושו לגמרי ופירשו דהלכתא כרבה בארעא משום דהוי מגו להחזיק ע"ש היינו משום דאינהו סברי דבתיקו ג"כ חולקין אליבא דסומכוס וכמ"ש בכלל א' והלכך אני אומר דגם התו' ז"ל לא אמרו למילתייהו אלא בתיקו או פ"ד שנז' בש"ס דאיהו שמי' ספק דהאי ס' לאו מחמ' חסרון ידיעה הוא ח"ו כי כלום הי' חסר מחכמי הש"ס. אבל פ"ד שאחר חתימת הש"ס כ"ע מודי דבזה מהני תפיס' ואפי' בקרקעות משום דבכה"ג ראוי להדיין להכריע בדבר וכמ"ש בשם הרא"ש בסעיף ג' וכל שאינו יכול להכריע בדבר לאו דיין הוא בדבר הזה וימשוך ידו הימינו עד שידון מי שלבו שלם בדבר ויודע להכריע ולא שידון ע"פ חסרון ידיעה דידי' לשווי' ספקא ולוקמה אח' מ"ק כדרך שמעמידין בס' דמציאות דס' דדינא שלא נז' בש"ס לאו שמי' ס' כמ"ש ובלעדי זאת הנך רואה כמה כרכורים כרכר מוהרי"ק ז"ל בשרש קס"א לומר קי"ל כרש"י דלא כר"ת לפי שכב' אמר מהר"מ בדורו שאין מי שיכריע בין רש"י לר"ת וכ"ש אנן יתמי דיתמי. ומה"ט כתב בשרש צ"ד שאין לומר קי"ל אלא במחלוקת שבפסקים שפסקו האחרונים ע"ש. ואם דהאחרונים ז"ל תפסו דלעולם מצי אמר קי"ל וכן משמע מדברי בית הילל בא"ה סי' נ"ב שכן פשט המנהג מ"מ די לנו בזה שנאמר כך במחלוקת שאחר חתימת הש"ס. אבל במחלוקת שנז' בש"ס יראה בעיני ברור שגם מוהרי"ק מודה דאין לומר קי"ל דודאי אין בדורינו מי שיכריע בין רבינא לרב אשי ולפי מ"ש לעיל בסעי' ב' בסופו גם בימי חכמי הש"ס לא הי' מהני קי"ל בפלוגתא דידהו וכ"ש האידנא

ובהאי מילתא ארווח לן שמעתתא טובא ויכולין אנחנו להשוות כל הפוסקים שיהיו כולם שפה אחת להכרעה זו שמה שנראה משני תשוב' הרשב"א דבפ"ד מהני תפיסה וכמ"ש בסעי' ח' משום דאינהו תרוויהו פ"ד דאחר חתימת הש"ס הוא אבל האי דמי שאחזו בנתינה בע"כ והאי דתחילת פ' התקבל בהולך כזכי פ"ד שנז' בש"ס הוא ומש"ה לא מהני ואתיא נמי שפיר דברי מהר"מ שלא יסתרו אהדדי וכמו שהקשיתי לעיל בסעי' ז' משום דמה שהביא המרדכי משמו בפ"ה דכתובות קאמר היכי ששני גדולים חולקים והיינו מחלוקת שאחר חתימת הש"ס ואותה תשובה שהבאתי היא מחלוקת דרב ושמואל במת לוה בחיי מלוה ומש"ה דן בה דל"מ תפיסה. וכן מה שמביא הרב ז"ל בשם תשובת הגאונים דמהני תפיסה בפ"ד איירי נמי מפ"ד דאחר שנחתם הש"ס כמ"ש להדיא היכי דאיכא שני תשובות לשני גאונים וא"ש נמי דברי המרדכי דבתיקו פסק דל"מ תפיסה ובנידונית חתנים מביא בשם הר"ש בר ברוך דאי תפס החתן מצי אמר קי"ל כרש"י ובשביל זה הגיע להתופסי' דגל קי"ל לחלק בין תיקו לפ"ד אבל לפי דברי אין הפרש בזה כלל אלא במה שנז' בש"ס אפי' בפ"ד ל"מ ת' ומה שלא נז' בש"ס אפי' בס' דמציאות נמי מהני תפיסה ומטעם האמור דכל מי שאינו יודע להכריע בס' או בפ"ד שאחר שנחתם הש"ס ימשוך ידו הימינו ואולי מקום הניחו לי להתגדר

כלל ו ישא מדברותיו בענין אין הולכין