קונטרס הספקות כב

על האי מילתא דמספקא לי' התם לרב אי הולך כזכי ואפ"ה קאמר רב דהולך מנה שאני חייב לו א"י לחזור בו משום דס' ממונא לקולא כדאמרינן התם אלמא אף דמספקא לרב קאמר בסתם אינו יכול לחזור בו משום דהממע"ה אבל מלשון הרמב"ן נראה שעל הרי"ף נתכוין ואיהו ז"ל פסק שם דלא כרב וע"ש בחידושי רשב"א שיש לו שטה אחרת בהולך כזכי ולשיטתו הי' עולה ראיות הרמב"ן כהוגן אבל אין זה שיטת הרי"ף ז"ל. וזולת הך דהולך כזכי לא מצאתי שם בעיא אחרת שיסמוך בו הרמב"ן דבריו. והרב האורו"ת טרח ואסף בעיות רבות לעמוד מהן על דעתו של הרי"ף ובכולן לא העלה דבר ברור זולת בהאי דשלהי הפועלים דכתב הרי"ף בסתם דפועל העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחרת. ובש"ס הוא בעיא דלא איפשטא. וגם אני מצאתי עוד אחת בפר' הכותב דכתב הרי"ף שם וז"ל איבעיא להו הפוגמת כתובתה בעדים מהו כו' ומסקנא בין בעדים בין שלא בעדים לא תפרע אלא בשבוע' עכ"ל והך בעיא לא איפשטה בש"ס ואפ"ה כתב הרי"ף ומסקנא דלא תפרע אלא בשבוע' משום דכיון דלא איפשטא קולא לנתבע

ב אך גם אם ימצא בהרי"ף באיז' מקומות שסתם בתיקו לקולא עדיין אין להוכיח שיסבור כן בכל תיקו דל"מ תפיס' דאפשר דבהנך מקומות לחוד סובר דל"מ תפיסה ומש"ה סתם בהו. שהרי הרמב"ם דסובר דמהני ואפ"ה סתם בקצת מקומות לקולא וכמ"ש הה"מ בפ"א מנ"מ ז"ל ופסק שאם תפס א"מ מידו וכן דרכו בכל תיקו דממונא מלבד קצת מקומות שיש טעם למה לא כ"כ ע"כ ודבר זה השיב הרב על הרמב"ן ויפה השיב. ובהנך שתי בעיות שהבאתי בסעיף הסמוך גם הרמב"ם סתם בהן לקולא שבפט"ז מאישות כתב בסתם דאפילו פוגמת כתובתה בעדים לא תפרע אלא בשבוע' ובפי"ב משכירות סתם דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחרת אבל מה שהרב ז"ל הוסיף להכריח שדעת הרי"ף דמהני תפיסה מדלא הביא בעיא דרב אשי וכמו שתמה הרא"ש אין בזה כדי הכרעה וכמה בעיות מצינו בש"ס שהרי"ף השמיטן ולא נודע לנו טעמו. ובהך בעי' דרב אשי לדעתי טעם נכון משום דקאמרי עלה ותפשוט מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות או לא ומשני רבה את"ל קאמר את"ל אין שינוי יש העדאה או אין העדאה ודרכן של הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפסוק בכ"מ כאת"ל. ואף דהר"ן בפ"ק דקידושין כתב דהאי כללא לא אמרינן אלא היכי דאת"ל מפורש בש"ס אבל כשאינו מפורש אע"פ שאנן מפרשינן בדרך את"ל לא אזלינן בתרי' ע"ש. התם טעמא אוחרא הוא דכל שאינו מפורש בש"ס אפשר שאין הבעיא מתפרשת בדרך האת"ל הזה ואין אנו סומכין על פירושינו בזה. אבל כל שהאת"ל מפורש בש"ס שפיר אזלינן בתרי' אעפ"י שאינו מפורש בתוך הבעיא תדע דבפ"ק דנדרים בעי תלמודא יש יד לצדקה והדר בעי יש יד להפקר ומקשה היינו צדקה ומשני את"ל קאמר את"ל יש יד לצדקה יש יד להפקר וכתב שם הר"ן דלדרך הרמב"ם שפוסק כאת"ל בכל מקום קי"ל יש יד לצדקה. והתם לא איתפריש האת"ל בתוך הבעיא אלא דש"ס מפרש דא"א לאוקמ' הבעיא דיש יד להפקר אלא באת"ל דיש יד לצדק' וה"נ כיון דהש"ס קאמר דא"א לאוקמ' בעיא דרבא אלא באת"ל אין שינוי לצרורות והשתא דאת"ל דרבא פשיטותא הוא ורב אשי מספקא לי' אין ספקו של רב אשי מוציא מידי ודאי של רבא וכמ"ש הרא"ש בהאי פירק' גבי בעי' דרבא בדרס' על הכלי ע"ש. ולדעתי יש לדקדק בזה על הרמב"ם שבפ"ב מנ"מ דן לבעיא דר"א לספיקא בכל צדדיו ואיהו ז"ל דרכו לפסוק בכ"מ כאת"ל וה"נ רבא את"ל אין שינוי קאמר ואע"פ שהלח"מ בפ"ט מטוען ונטען כתב דאפילו לדרך הרמב"ם שתופס כאת"ל מ"מ מידי ספקו לא נפיק ומהני בי' תפיסה ע"ש דבריו תמוהין בעיני שהרי מוציאין מהמוחזק הראשון באת"ל וכמ"ש בהאי דיש יד לצדקה ובטור ח"מ סי' שמ"ו ושצ"ה ג"כ מוכח דמוציאין ממון עם האת"ל אלמא דפשיטותא לגמרי הוי

ולפ"ז אפשר לומר דמה"ט הוא דכתב הרי"ף בפ"ב דב"ק ברייתא דתרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם והוא דאית בי' בזרוני אבל לית בי' בזרוני משונה הוא ופ"נ משלם והדבר קשה נהי דהא דהביא ברייתא זו אף דאתיא כסומכוס ולרבנן לעולם לא משלם אלא פ"נ דצרורות הלא כבר כתב הרא"ש ז"ל דסמך על מ"ש בסמוך ברייתא דסוס שצנף וחמור שנער משלם ח"נ אבל מה דמסיים דאי לית ביה בזרונא משלם חצי נזק אמאי הא ס' הוא דלמא יש שנוי לצרורות לרביע נזק וכבר הקשה זה הב"ח ז"ל ע"ש ולפי דברי שהרי"ף פסק כאת"ל דרבא א"ש ומיהו אין מכאן ראי' דלשיטת הרא"ש ז"ל ג"כ א"ש דסובר בדעתו דמהני תפיסה בתיקו וכיון דמשונ' הוא לא דיינין בבבל אא"כ תפס וכי תפס לא בעי לאהדורי עד דמשתל' פ"נ

ג ויש להתבונן לפי שיטת הרא"ש בדעת הרי"ף דסובר דמהני תפיסה בתיקו אם נאמר ג"כ דהרי"ף סובר דבת"כ נמי א"מ וכדרך הרמב"ם או נימא דבת"כ מודה דמוציאין אלא שהוא מחלק תיקו מת"כ. והנה הרד"ך ז"ל כתב שדעת הרי"ף דת"כ א"מ והרב