קונטרס הספקות יח

הנזכרים שתירצו שם התו' והרי גם שם כתב ודיני תפיסה כתבתי בריש מציעא ובב"מ לא חילק כלל בין תפס אח"כ לתפס קודם אלא בין טענת ברי לשמא משמע דבשמא לעולם לא מהני אפי' תפס קודם הספ' וגם בספ"ב דבכורות מביא הרא"ש דברי הרמב"ן שכתב דבהאי דמת ביום שלשים אם נתן לא יטול וכן האי דר' נתן בפ' האומנין משום דתפס ברשות הוא והעתיק הרב ז"ל לשונו בסימן נ' והני תרתי תפיס' דקודם הס' הוא ומ"ש הרב ז"ל בזה בסי' ס"ח הוא דוחק ע"ש

ג והנה הרב בסימן כ"ט מביא בשם המעד"מ בפ"ק דב"מ שכתב בפשיטות דלדעת הרא"ש בתפס מקודם שנולד הספ' מהני וגם בתשובת המבי"ט כתב דמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ דלא מהני תפיסה מספ' היינו כשתפס בזמן הספ'. אבל אם תפס קודם שנולד הספק לא מפקינן מיני'. מדכתב הרא"ש אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו אם לאו לא מהניא תפיסתו משמע משום דתפס בזמן הספק אבל תפס קודם מהני תפיסתו עכ"ל ושוב כתב המבי"ט שכתב לו חכם אחד מחשובי המעיינים וז"ל דברים שאמר מר דברים שנאמרו למשה מסיני ומורינו רצה להסכים דברי הרא"ש עם דברי הסמ"ג וכ"כ מסברת דעתו הרחבה. ולסתום פיהם של החולקים מצאתי להרא"ש שכ"כ בפירוש בפ"ב דכתובות וז"ל והא דמהני תפיסה מספק כתבתי בפ"ק דב"מ גבי ת"כ מוציאין מידו. ומיירי בדתפס קודם שנולד הספק א"נ שאני הכא שטו"ב ע"כ וכולם תמכו יסודותם בדבריו דפ"ב דכתובות. ובעניותי יראה לי מדבריו דלשם להיפוך שאחר שהביא שם דברי הר"ר יונה והרמ"ה ז"ל כמו שהעתקתי דבריו לעיל בסעיף א'. כתב ז"ל ואין ממש בדברים אלו וכו' והאי דאדרכת' דקאמר אי מרע לשטרא ואיכא לאשתלומי מיני' מפקינן מיני' מיירי דמרע לשטר בעדי פרעון אבל אי הי' מביא עדים להכחיש השטר כיון שתפס לא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי עכ"ל הרא"ש והרי האי דאדרכתא כשהתפיסוהו ב"ד קודם שבאו עדים האחרונים התפיסוהו והוי תפיסה קודם הספ' ודמיא ממש להאי דשנים החתומין על השטר וכו' ואפ"ה סיים דלא מפקינן מיני' כיון שטוען ברי אלמא דאי הוי טען שמא הוי מפקינן מיני' ולא מהני מה שתפס קודם שנולד הספק. וע"כ צ"ל כמ"ש מוהר"ד בן לב ז"ל דמ"ש הרא"ש מתחלה דאיירי בתפס קודם שנולד הספק היינו נמי בדטוען ג"כ ברי. או יש לומר דהרא"ש ז"ל תופס לתירוץ אחרון לעיקר. והכי משמע מקיצור פסקי הרא"ש ז"ל דלשם ע"ש וגם ראייתו של המבי"ט ז"ל מלשון הרא"ש דפ"ק דב"מ לענ"ד לאו ראי' היא כלל דמה דקאמר הרא"ש לא מהני תפיסתו ר"ל מה שמחזי' במה שתפס דזהו נמי מקרי תפיסה תדע שהרי הרמב"ן ז"ל בדיני תפיסה בריש ב"מ כתב נמי לשון ההוא כמה פעמים ואיהו ודאי סובר דאפי' תקש"ה לא מהני וכמ"ש לעיל ומ"מ לענין דינא נקטינן כדעת הרב דתפיסה דקודם הספ' מהני אפי' בטוען שמא שהרי הרב ז"ל אומר בסימן ע' דאפי' אי תימא כמ"ש הת"ה לדעתו מ"מ לענין דינא ודאי נראה להורות דתפיסה קודם שנולד הספק מהני כמ"ש הת"ה לדעת התו' ע"כ

ד וכיון דתקש"ה מהני ראוי לידע אי שאלה ופקדון מקרי ג"כ תפיסה דקודם הספק או לא. הנה הת"ה בסי' שכ"א כתב בפשיטות דשאלה ופקדון לא הוי תקש"ה. וז"ל ונראה דאפי' אם שאל ראובן הספרים והביאו לרשותו קודם שמתה אשתו והחזיק בתורת שאלה בידו עד לאחר מיתת הבת. ושוב אומר שרוצה לתפוס בהן בשביל חובת הנדוניא אפי' כה"ג מקרי תפס לאחר שנולד הספק ותפיסה קמיית' בתורת שאילה היתה ובחזקת שמעון הוה בכל אתרי' דהוי קיימי ע"כ. והרב ז"ל הביאו ולא הרהר אחריו בזה כלום וגם הרב בית הלל באה"ע ס' נ"ב מביא ג"כ דברי הת"ה הללו והביא ראי' מהאי דהכותב בעובדא דהאי איתתא דאפקידו גבה מלוגמא דשטרא ואמרה מחיים תפסינא. ואמר רב נחמן אי אית לך סהדי דתבעינהו מינך מחיים ולא יהבית הוי תפיסה מחיים ואי לא הוי תפיסה דלאחר מיתה וה"נ כל שלא תבע אותו אידך להחזיר שאלתו קודם שנולד הספק ולא רצה לחזור באומרו שהוא תופס אותו הוי תפיסה דלאחר הספק וזו פשוט עכ"ד וע"ש עוד בבית הילל מ"ש מזה בענין תקנת בורח ודבריו נכוחים

ולדידי איכא למידק בהאי מילתא דת"ה מתוך דברי הסמ"ג דעשין צ"ה שהוכיח דתקש"ה מהני מפ' יש בכור דמת ביום שלשים דאמר ר"ע התם אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ע"ש והרי התם בפודה בתוך שלשים יום אין הפדיון חל מיד אלא בזמנו דוקא ומש"ה סובר שמואל התם בפ' יש בכור דאם נתעכלו המעות אין בנו פדוי ולפי"ז המעות האלו בתוך השלשים יום פקדון בעלמא ביד הכהן וכן כתבו התו' בב"ק דף ע' דמש"ה יכול להרשות עליהן דפקדון בעלמא נינהו ע"ש ואפ"ה מקרי הכהן תקש"ה אלמא דכל שהוא בידו בתורת פקדון או שאלה מקרי נמי תקש"ה ודוחק לחלק וניחא לי דהסמ"ג ז"ל לשיטתו דאיהו פוסק בעשין קמ"ד כרב דהפוד' בנו בתוך שלשים לאחר שלשים יום