קובץ הערות צט

ישאר עליו איסור הלקיחה דבשעת לקיחה לא הי' פיק"נ. וד"ז צ"ע: סימן כ"ד

א) בקונטרס אחרון להרשב"א כתב וק"ל דכיון דרוב נשים יולדות ולד של קיימא א"כ יבמה מעוברת לא תהא צריכה להמתין עד שתלד מדאורייתא וכו' ועוד דכתיב דרכי' דרכי נועם. ואי שרית לה לשוקא כשהיא מעוברת ולכשתלד ולד שאינה של קיימא אתה מוציאה מבעלה אין כאן דרכי נועם ומה"ט עבדינן מתים כחיים עיי"ש (וקושיא זו הקשה בחידושי הגרעק"א ר"פ כיצד) וצ"ע דלא דמי דהא אילו העידו עדים שהיא מותרת לשוק וניסת ואח"כ נתברר שהעידי שקר ודאי תצא מבעלה ולא אמרינן כיון שהתורה אמרה לסמוך על עדותן להתירה אין זה דרכי נועם לחזור לאוסרה דדוקא לענין מתים כחיים שהיתה באמת פטורה שייך טעמא דדרכי נועם אבל הכא איגלאי מילתא שההיתר הי' בטעות. וה"ה אם התירוה עפ"י רובא ואח"כ נודע שהיתה מהמיעוט ואף דיש לחלק דגבי עדים העידו שקר אבל הרוב לא העיד שקר דהא כן הוא האמת דרוב נשים יולדות ולד של קיימא אבל מה בכך דמ"מ ההיתר הי' בטעות דהרוב אינו מתיר אם קמי שמיא גליא שהוא אסור אלא דאין צריכין לחוש שמא הוא מהמיעוט ואם סמך על הרוב ואח"כ נודע שהי' מהמיעוט אינו פטור מהקרבן אלא מטעם אנוס כמ"ש תוס' ר"פ החולץ (והא דניסת עפ"י עדים ואח"כ בא בעלה דחייבת בקרבן ולא פטרינן לה מטעם אנוס צ"ל דהיכא דאפשר לברר עכשיו לא מיקרי אנוס) (ומדברי רשב"א אלו מוכח דטעמא דדרכי נועם הוא טעם הפטור ולא דהוי הוכחה וראי' שהיא פטורה מצד עצמה דא"כ אין התחלה לקושיתו): סימן כ"ה

א) דף י"ט ר"ש פוטר בשתיהן שנאמר ואשה אל אחותה וכו' וסבר דאפשר לצמצם עיי"ש. וקשה דכיון דזיקה ככנוסה מדאורייתא למ"ל קרא דהא הוי כמקדש ב' אחיות כאחת דכל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ובפ"ק דבכורות (ט') בתוד"ה אמר רב אשי הקשו למ"ד אליבא דריה"ג דאינו נותן לכהן כ"א טלה אחד משום דכתיב הזכרים אמאי לא אמר כל שאינו בזא"ז וכו' וי"ל וכו' בקדושה הבאה מאלי' לא אמר הכי עכ"ל מבואר מלשונם שלא הקשו אלא למ"ד דאינו קדוש אלא אחד אבל למ"ד דקדשי תרוייהו ל"ק והיינו כמש"כ זבחים (ל') בד"ה דבריו קיימין דלא אמרינן כל שאינו בזא"ז רק בדבר שא"א לקיים שניהם וכו' אבל הכא מיקיימי תרוייהו עיי"ש. ובחי' הרשב"א פ"ב דקידושין כתב דאפי' למ"ד קידושין שא"מ לביאה הוי קידושין הוא דוקא במקדש אחת מב' אחיות דאינו אלא ספק איסור אבל במקדש ב' אחיות כאחת דהוא איסור ודאי לכו"ע לא הוי קידושין אפי' למאן דלא ס"ל ה"כ דכל שאינו בזא"ז עיי"ש. ומוכח מדבריו דלהך מ"ד תרוייהו מקודשות [וכן כתב הפנ"י אבל לא כן כתב הריטב"א עיי"ש נ.] ומ"מ ס"ל לרבה דאמרינן כל שאינו בזא"ז דאיתא להך כללא אפי' היכא דמיקיימי תרוייהו

ב) ובחי' בית מאיר הק' על קו' תוס' דטעמא דאינו בזא"ז בבכור הוא משום דהשני אינו פטר רחם אבל בב"א דשניהן פטרו את הרחם ובכה"ג אפשר דישנן גם בזא"ז [עיין תוס' גיטין מ"ב נ] אבל הא ל"ק שהרי קושייתם למ"ד דגם בב"א אינו קדוש אלא אחד אף דגם השני הוה פטר רחם וא"כ כ"ש בזא"ז אפי' אם הי' השני גם כן פטר רחם אינו קדוש ושפיר הקשו דלא ליקדוש גם אחד כיון דאינו בזא"ז כמו בשוחט תודה על פ' חלות

ג) ומה שתירצו דבקדושה הבאה מאלי' לא אמרינן הכי ד"ז לכאורה מפורש בגמ' מנחות (ע"ח) בשוחט תודה על פ' חלות דלמ"ד כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת אמרינן כל שאינו בזא"ז ולא קדשי כלל אבל למ"ד מקדשין שלא מדעת לא אמרינן כל שאינו בזא"ז וקדשו ארבעים מתוך שמונים וא"כ יש לדקדק למה לא הביאו הך סוגיא להוכיח כדבריהן דבקדושה הבאה מאלי' לא אמרינן כל שאינו בזא"ז ויותר קשה מזה לדעת תוס' רי"ד שכתב להקשות אהא דבב"א חייב שתים אף דבזא"ז אאחע"א. ומבואר דגם בדבר הבא מאיליו איתא להך דכל שאינו בזא"ז וק' מסוגיא הנ"ל. וי"ל דהא דקדשו ארבעים למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת הטעם משום דכיון דקדושתן בידי שמים ובשמים לא קידשו אלא ארבעים והוי כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים דלכו"ע קדשו ארבעים אבל בבכור דשניהם פטרי רחם וסיבת הקדושה ישנה בשניהן וכן לענין אחע"א דשניהן אסורין אפשר דגם בדבר הבא מאליו אמרינן שאינו בזא"ז

ד) ובאומר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה אמרינן בגמ' תמורה (כ"ה) דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ולשי' תוס' ניחא דבקדושת עולה שייך לומר כל שאינו בזא"ז אבל בקדושת בכורה דהיא באה מאלי' לא אמרינן הכי. אמנם לדעת תורי"ד צריך טעם אמאי לא נימא כל שאינו בזא"ז. גם לענין קדושת בכורה ואפשר דטעמא דכל שאינו בזא"ז הוא משום דהי מינייהו עיילת והי מינייהו מפקת. וזה לא שייך אלא היכא ששניהן שוין אמרינן מאי אולמא דהאי מהאי. אבל היכא שאחד בידי אדם ואחד בידי שמים דאיכא למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין בכה"ג לא אמרינן מאי אולמא דהאי מהאי דהבא בידי שמים אלים טפי מהבא בידי אדם

ה) ולדעת תוס' רי"ד דגם בדבר הבא מאליו שייך לומר כל שאינו בזא"ז תשאר הקושי' גבי זיקה ככנוסה למאי אצטריך קרא דשתיהן פטורות הא אינן בזא"ז ובתורי"ד תי' לקושיתו גבי איסורין משום דחייב על שתיהן. והיינו כמ"ש תוס' זבחים (ל') דהיכא דאפשר לקיומי תרוייהו לא אמרינן כל שאינו בזא"ז. ואכתי תקשי למ"ד חולין (ק"א) דבב"א אינו חייב אלא אחת וע"כ צ"ל כדעת תוס' דבדבר הבא מאליו לא אמרינן כל שאינו בזא"ז

ו) ויש לחקור במקדש שלש נשים הראשונה והשני' אחיות מן האב ושני' ושלישית אחיות מן האם. וראשונה ושלישית נכריות וקידש את כולן בב"א. ונראה דבכה"ג ראשונה ושלישית מקודשות. ושני' אינה מקודשת דהא אם יקדש שתי אחיות כאחת ואחת מהן היא ערוה עליו מכבר ודאי השני' מקודשת. וה"נ השני' אינה יכולה לעכב קידושי הראשונה שהרי היא ערוה מפני השלישית וכן אינה מעכבת קידושי השלישית שהיא ערוה מפני הראשונה: סימן כ"ו

א) דף כ"ט כדרב פנחס וכו' כל הנודרת על דעת בעלה נודרת. ובנדה (מ"ו) מייתינן להא דר"פ לענין קטנה דנישואי' דרבנן ונדרה דאורייתא ומ"מ מיפר בעל. ובתוס' שם הקשו א"כ אמאי נכתב בפ' נדרים דבעל מיפר לאשתו הא אפי' אינה אשתו כגון הכא מיפר משום דנודרת על דעתו. ותי' דאצטריך לענין שאם אמר קיים ליכי שא"י להפר. א"נ משום דאמר רחמנא בעל מיפר