קובץ הערות סט

אשתו בחייו. ואח"כ מת אחיו מותרת להתיבם. אפילו למ"ד נישואין מפילין. ופשוט דבכה"ג גם צרתה מתיבמת. כיון דהערוה עצמה מותרת. וקשה מ"ש ממתה הערוה דצרה באיסורה קיימא. ומשום דאיסור צרה הוא מצד עצמו. ואינו תלוי כל שעתה בהערוה. וא"כ ה"נ כשהותרה הערוה. מ"מ הצרה תעמוד באיסורה

ואחד מחברי הישיבה אמר בטעם החילוק הזה. דהיכא דהערוה עצמה הותרה במיתת אחותה. הותרה גם צרתה. דהא איסור צרה הוא משום דבמקום ערוה קיימא, וגזה"כ דצרת אחות אשה היא אחות אשה לענין זיקה. דכמו שאשתו אוסרת את אחותה. ה"נ אוסרת את צרת אחותה. ליבום וממילא ה"ה כמו שמיתת אשתו מתרת אחותה. ה"נ מתרת את צרת אחותה. משא"כ בנתגרשה הערוה. דלא הותרה ע"י גירושיה. ה"נ צרה עומדת באיסורה

ה) ובמגרש את אשתו והחזירה. דאסורה למ"ד נישואין הראשונים מפילין. משום טעמא דנאסרה עליו שעה אחת, ותיקשי מ"ש מהיו לו בנים ומתו בחייו דמותרת. ולא אמרינן בזה נאסרה עליו שעה אחת. ולפי הנ"ל טעם החילוק מבואר. דהא דנאסרה עליו שעה אחת. הכונה כיון שהיה עליה דין זיקה ונפטרה הימנו שוב לא תיזקק עוד. ובחיי הבעל שאין עליה דין זיקה אלא על זמן הבא. והדין הזה לא נתבטל ממנה גם אם יש לו בנים עכשיו. דמ"מ יש בה עתה דין זיקה על להבא אם ימות בלא בנים. אבל במגרש את אשתו דבטלו הנישואין. ונתבטל ממנה דין נפילה לגמרי גם על להבא וכיון שקודם שנתגרשה היה בה דין נפילה על להבא. וע"י הגירושין נתבטל לגמרי. הרי היא כיבמה שהותרה ונאסרה. דס"ל לר"א דאסורה עולמית. ולמ"ד מיתה מפלת לא אמרינן בזה נאסרה עליו שעה אחת. משום דלא הוי שעת נפילה בחיי הבעל. כמ"ש רש"י פ' החולץ (דמ"א). אבל למ"ד נישואין מפילין מקרי שעת נפילה

ו) אלא דאכתי צ"ע דלכאורה נראה. דהא דפטורה עולמית כשנפטרה שעה אחת. לא שייך אלא מחמת אותו הנישואין בעצמן. אבל במגרש את אשתו והחזירה. הלא צריכה להיזקק מחמת הנישואין השניים. ומה בכך שנפטרה בנפילה ראשונה. מ"מ עכשיו איכא נפילה אחרת. וא"כ נראה מזה דהאיסור הוא סיבת הפטור דכיון שהיה עליה שעה אחת איסור אשת אח בלא דין זיקה. האיסור הזה פוטרה עולמית. דאי נימא דהפטור הוא מצד עצמו. וזה גורם להאיסור שיבא. הרי כאן בנישואין שניים אין כאן סיבה כלל לפוטרה זולת האיסור ותיקשי מזה לדעת תוס' שכתבו. דהא דאסורה עולמית הוא מטעם דדרכי נועם. וא"כ האיסור הוא בתולדה מהפטור. ולא בהיפוך. ולפי מ"ש למעלה דהא דפטורה עולמית כנשפטרה שעה אחת. אין הטעם מפני שהזיקה צריכה לחול בשעת מיתה דוקא. אלא אע"ג שהזיקה מצד עצמה שפיר יכולה לחול גם לאחר זמן. אבל מה שנפטרה שעה אחת. זוהי סיבה לפוטרה עולמית. וא"כ אפשר דה"ה לנפילה אחרת. ועדיין צ"ע בזה

ז) והרשב"א פ' החולץ (דמ"א) הקשה למ"ד הותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון. דאיך אפשר שתיזקק לאחר שנפטרה. דאין זה דרכי נועם. ע"כ פירש דבאמת היא פטורה לכו"ע. אלא דפליגי אם יש בה איסור אשת אח. דמ"ד תחזור להיתירה הראשון. ס"ל דכיון שהותרה שעה אחת שוב אין בה איסור אשת אח לעולם. אפילו כשנעשית אחות אשה. ומ"מ היא פטורה עולמית. כיון שנפטרה שעה אחת. ומוכח להדיא מדבריו. דהא דפטורה לעולם אינו בשביל האיסור. דהרי בהותרה שעה אחת שוב אין בה איסור אשת אח לעולם. ומ"מ היא פטורה. וע"כ הפטור הוא מצד עצמו. ולא בשביל האיסור. ולעיל ברפ"ב גבי א"א שלא היה בעולמו. כתב דאיצטריך קרא להיכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי שיש עוד אח. ואף דמפורש בגמ' פ' ד"א (ד"ל) דאפילו בכה"ג אסורה עולמית. צ"ל לדעת הרשב"א. דשני דינין חלוקין הן. דינא דנאסרה עליו שעה אחת ודרכי נועם. דהא דנאסרה עליו שעה אחת. הוא משום האיסור. דאיסור אשת אח שלא ניתר בשעת מיתה שוב אינו ניתר לעולם. ובהותרה ונאסרה ליכא להך דינא. דכיון שהותרה שעה אחת שוב אינה נאסרת. ומ"מ פטורה מטעמא דדרכי נועם. ובלא היה בעולמו דלא שייך לומר שנאסרה עליו שעה אחת. אין לפוטרה אלא מטעמא דדרכי נועם. ובזה יש לחלק בין אידחיא מהאי ביתא לגמרי או לא. אבל היכא דנאסרה עליו שעה אחת. אסורה לעולם אפילו היכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי. ובהותרה ונאסרה וחזרה והותרה. היכא דלא אידחיא מהאי ביתא. לכאורה צריכה להיזקק דתרווייהו טעמי ליתנייהו לפוטרה. לא משום איסור אשת אח. ולא משום דרכי נועם. ומיהו י"ל כמ"ש תוס' דאפילו לא אידחיא מהאי ביתא. ג"כ אין זה דרכי נועם שתיזקק לזה שנפטרה הימנו. ורק בלא היה בעולמו לא שייך לומר שנפטרה הימנו. ומשו"ה ליכא טעמא דדרכי נועם. היכא דלא אידחיא מביתא לגמרי

ח) וגבי היו לו בנים ומתו דפטורה משום דרכי נועם. ולא מטעמא דנאסרה עליו שעה אחת. היינו משום דזה לא שייך. אלא היכא שנאסרה בשעת נפילה. אבל אם היו בנים בשעת מיתת הבעל. אין זו שעת נפילה כלל דהוי כמו בחיי הבעל. אבל טעמא דדרכי נועם שייך שפיר כיון שהותרה לשוק. ומשו"ה לא נזכר בגמ' טעמא דדרכי נועם. רק בהיו לו בנים ומתו. אבל בנאסרה שעה אחת לא הוזכר בגמ' טעם זה. והתם טעמא אחרינא, הוא. מפני איסור אשת אח שלא ניתר בשעת נפילה שוב) אינו ניתר לעולם. ושמא הילכתא גמירי לה הכי. אבל) דעת תוס' בריש מכילתין דנאסרה עליו שעה אחת וטעמא, דדרכי נועם חדא מילתא היא. והא דפטורה במגרש את אשתו והחזירה למ"ד נישואין מפילין. אף דבחיי הבעל לכאורה לא שייך טעמא דדרכי נועם. צ"ל כמ"ש למעלה. דמקרא דדרכי נועם ילפינן. דהיכא דהיתה שעת נפילה ונתבטלה הנפילה שעה אחת. שוב לא תיזקק לעולם וכיון דלמ"ד נישואין מפילין מיקרי שעת נפילה בחיי הבעל. דהיה בה דין נפילה על להבא. וכשנתגרשה בטלה הנפילה לגמרי פטורה עולמית

ורש"י כתב בריש מכילתין. דטעמא דצרה פטורה בנפילה שניה. הוא משום דנאסרה עליו שעה אחת. ולפי"ז תיקשי למ"ד נישואין מפילין. מ"ש דבכנס ולבסוף גירש אסורה הצרה. ובמתה אשתו הצרה מותרת. ולא אסרינן לה מפני שנאסרה שעה אחת. והרה"ג ר' ליב נ"י הר"מ מפה תירץ. דגם לדעת רש"י י"ל דהצרה אסורה מצד עצמה דבמקום ערוה קיימא. אלא דס"ל לרש"י דה"ט לא שייך רק בנפילה ראשונה. ולא בנפילה אחרת

ט) ובמ"ש הרשב"א דאפילו כשנעשית אחות אשתו לאחר שהותרה שעה אחת. שוב אינה נאסרת משום אשת אח. וצ"ל לפי"ז דבמיתת הבעל הותר איסור אשת אח לגמרי. ושוב אינה נאסרת גם אם פקעה הזיקה אח"כ. וקשה מהא דאיצטריך קרא. שמגרשה ומחזירה ומפרש בגמ' (דל"ט) דמהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עליה עבדא. ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח. ואימא ה"נ אמר קרא ולקחה כיון שלקחה נעשית כאשתי לכל