קובץ הערות סו

עליך. כמו שאין משתמשין בשרביטו. ולא רוכבין על סוסו. והא דעת הרמב"ם בפ"י מהל' יבום. דבחייבי עשה אם בא עליה קנאה. והטעם מבואר בקרית ספר שם. דחייבי עשה מדאורייתא מותרת להתיבם. והוא כשיטת הרשב"א בכתובות (ד"מ.) הובא בשיטה שם דלאו הבא מכלל עשה. לא עדיף מלאו גמור דנדחה מפני עשה. וא"כ גם אשת מלך תהא מותרת להתיבם מדאוריתא. וממילא תהא עולה לחליצה כחייבי לאוין. וי"ל דדברי הרשב"א אינן אלא באיסור עשה דנדחה מפני מ"ע כמו איסור ל"ת. אבל כבוד מלך אינו איסור עשה. אלא מצות עשה ממש שתהא אימתו עליך. ומי שנוהג כבוד ומורא במלך. מקיים מצות עשה. ומצוה אינו נדחית מפני עשה. ועוד אפשר לומר דכמו דעשה דכבוד תורה עדיפא משאר מצות. כמבואר בשבועות (ד"ל) ה"נ עשה דכבוד מלך עדיפא. ומ"מ ד"ז אינו ברור

ז) אבל קשה דנהי נמי דמצות כבוד מלך. אינה נדחית מפני עשה דיבום. מ"מ תהא עולה לחליצה. כמו חייבי לאוין ועשה. דרבי בהו רחמנא מקרא דיבמתו דעולין לחליצה. אעפ"י שאינן עולין ליבום. וי"ל לפי הנ"ל דחייבי לאוין ועשה אין בהן זיקת יבום כלל. וממילא לא שייך לפסול חליצתן. מפני שאין ראויות ליבום כמו בבכורים שלא נראו לקריאה מעולם כנ"ל. אבל אשת מלך אינה כמו חייבי עשה. שלא תהא בה זיקת יבום. תדע דאפילו למ"ד אין קידושין תופסין בחייבי עשה כמו בעריות. מ"מ באשת מלך דבר פשוט הוא דתפסי בה קידושין. דאין איסורה משום ערוה. אלא דכמו שאין רוכבין על סוסו ה"נ אין נושאין את אשתו. משום דהוי ביטול כבוד מלך. וא"כ יש בה זיקה גמורה גם ליבום. אלא שבפועל אי אפשר ליבמה. ומשו"ה אין חליצתה חליצה. וכמו בתנאי לדעת הרמב"ן וכנ"ל

ח) אלא שברמב"ם כתב שם. שתשב בזיקתה לעולם ומשמע מלשון זה שיש בה איסור יבמה לשוק. והיינו כיון דיש בה זיקה גמורה. אלא שחליצתה פסולה. מפני שאינה ראויה ליבום. ממילא נשארת בזיקתה לעולם. ולפי"ז נראה דה"ה בתנאי שלא תנשא לפלוני כיון שאין בה פטור ערוה. ואין חליצתה כשרה. ג"כ תשב בזיקתה. ואינה ניתרת לשוק. אבל מלשון הרמב"ן משמע. שכיון שאינה ראויה ליבום וחליצה. ממילא היא פטורה ומותרת לשוק. ולכאורה טעמא בעי. דהא אפילו במתה היבמה. ג"כ לא פקעה זיקה. כמבואר בר"פ כיצד דזיקה בכדי לא פקעה. אולם באמת נראה דאדרבא משם ראי' לדעת רמב"ן. דהתם דוקא כשמתה אחר שנזקקה. אבל אם מתה בחיי בעלה. ודאי מותר בקרובותיה. דאין בה זיקה כלל. אף דלאחר מיתתה נמי מיקריא שארו. ומשו"ה ס"ד דהבא עליה לאחר מיתתה יתחייב משום בא על אשת איש. כמבואר בר"פ הבא על יבמתו אלא דילפינן מקרא דביאת מתה לא שמה ביאה. וכן בבא על אחותו מתה ג"כ פטור מה"ט דלא שמה ביאה. ומבואר מזה דהויא אשת איש גמורה. וא"כ למה לא יהא בה זיקה גם לאחר מיתתה. ואף שעכשיו אינה ראויה לילד הרי היתה לה שעת הכושר וע"כ צ"ל כיון דאין שייך בה יבום וחליצה. לעולם לא תחול עליה זיקה בכדי. דלא הויא זיקה אלא כשהיא זקוקה ליבום או לחליצה. ואף דזיקה בכדי לא פקעה. היינו היכא שכבר חלה הזיקה. שוב לא פקעה בכדי וה"נ בתנאי. כיון דאי אפשר להיות בה יבום וחליצה. לא חל עליה זיקה בכדי. ולדעת הרמב"ן נראה דה"ה באשת מלך אין בה זיקה כלל. אלא שאסורה מטעם אשת מלך אבל לא מטעם יבמה לשוק

ט) אלא דעדיין קשה לדעת הרמב"ן. דכיון דהיא עצמה פטורה לגמרי. וממילא אסורה משום אשת אח. וא"כ תפטר צרתה כמו צרת אילונית לרב אסי. ואין לומר דאה"נ דלרב אסי פוטרת צרתה. דא"כ תקשי מתניתין לרב אסי ליתני ט"ז נשים. ושמא י"ל כמ"ש שם הרמב"ן דבתנאין לא איירינן עיי"ש. אמנם לפי הנ"ל י"ל דאף שהיא מותרת לשוק ואין בה זיקה בפועל. מ"מ אין בה איסור אשת אח. כיון דאין בה פטור זיקה מדינא אלא שבפועל אינה זקוקה. מפני שאינה ראויה ליבום וחליצה. אין עליה איסור אשת אח. דהיתר אשת אח אינו תלוי בזיקה בפועל. אלא בסבת הזיקה. דדוקא היכא שפטורה מדינא. דאין בה סיבת זיקה כלל נשארת באיסורה. אבל במתה או בתנאי דמדינא צריכה להיות זקוקה. אינה אסורה משום אשת אח. ולפ"ז נראה דאם יגרשנה בעלה הראשון אח"כ תהא ניתרת ליבום. ולא אמרינן בזה כל שנאסרה שעה אחת אסורה עליו עולמית. דבכה"ג לא נאסרה עליו מעולם. אם לא היכא דאידחיא מהאי ביתא לגמרי. דאז פטורה עולמית משום דרכי נועם. בלאו טעמא דנאסרה עליו שעה אחת. כדמוכח מדברי הרשב"א בדמ"א גבי הותרה ונאסרה וחזרה והותרה. עיי"ש

י) ולפי"ז נראה דאי לאו קראי דעליה ולצרור. אף דערוה גופא אינה ראויה ליבום משום דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. מ"מ לא הוי אמרינן כל שנאסרה עליו שעה אחת וכו' דאי לאו קרא הויין להו כל עריות כמו תנאי לדידן. דאין בהן פטור זיקה אלא שבפועל אינן ראויות ליבום וחליצה. דכל שאינה עולה ליבום וכו'. ואין בהן איסור אשת אח. וזהו ביאור דברי תרומת הדשן בנדה. דכיון שכתבו תוס' דנדה לא דמיא לעריות. ואין בה פטור ערוה. אף דאין עשה דוחה ל"ת של כרת. מ"מ אין בה איסור אשת אח גם בנדותה. כמו בתנאי לדעת הרמב"ן וכנ"ל. ונמצא דהך דינא דכל שנאסרה וכו' ופטור צרה. שניהן תלוין זב"ז. דכיון דאין בה פטור ערוה. אינה פוטרת צרתה. וגם לא אמרינן בה כל שנאסרה וכו' דאין בה איסור אשת אח אף בשעת נדותה

יא) ואין להקשות דא"כ מאי קאמר רבא. ערוה גופא לא צריכא קרא דאין עשה דוחה וכו'. הא נ"מ לענין איסור אשת אח. דאי לאו קרא דעליה ולצרור אין בה איסור אשת אח. אלא איסור אחות אשה גרידא. וכשמתה אשתו אח"כ ניתרת לגמרי. ומקראי ילפינן דערוה פטורה ופוטרת. וממילא חייב גם משום אשת אח. ואסורה עליו עולמית. די"ל דרבא לאו אקרא קאי. לומר דלא אצטריך קרא כלל לערוה. אלא לפרושי ברייתא קאתי. דהוי ס"ד דכונת הברייתא היא דאי לאו קרא דעליה היתה אחות אשה מתייבמת. וא"כ מוכח מזה דעשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. ורבא פירש דאין כונת הברייתא כן. דגם אי לאו קרא אחות אשה אסורה להתייבם דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת. והא דהתנא מצריך קרא לאיסור יבום. אינו אלא לענין צרה. אבל ערוה גופא אינה מתייבמת גם בלאו קרא. וכן הא דפריך שם בגמרא מברייתא דולקח ולקחה לאסור צרות ועריות. לא פריך אלא מלישנא דברייתא. לאסור עריות דמשמע מלשון זה. דאי לאו קרא ערוה מותרת. אבל מקרא גופא לא קשיא. דודאי גם לרבא אצטריך קרא. לערוה גופא שתהא פטורה. וממילא יש בה איסור אשת אח. ואם נאסרה עליו שעה אחת אסורה עולמית. אלא דקשה מדברי תוס' שם. בד"ה מאי ולקחה וז"ל ולמ"ד ערוה גופא לא צריכא קרא ניחא. עכ"ל. ולפי הנ"ל תיקשי. דהא גם להך מ"ד