קובץ הערות סד

הוא לכל האחין. והא דאיצטריך לטעמא דמי איכא מידי צ"ל דהכונה היא. להוכיח מזה שהזיקה היא לכל האחין. לאפוקי מדעת ר"ל. שהזיקה אינה אלא לאחד מהן

י) בהא דמחזיר גרושתו אסורה ליבם מק"ו. במותר לה נאסרה וכו'. והקשו בזה דמאי אולמא דהך איסורא. מכל חייבי לאוין דמותרות ליבם מדאורייתא. דאתי עשה ודחי ל"ת. י"ל דבחייבי לאוין אין האיסור על היבום אלא על הביאה. משו"ה שייך לומר עדל"ת. אבל איסורא דק"ו הוא על היבום מצד עצמו וא"כ ליכא מצות יבום כלל. אלא דלפי"ז יש לעיין אמאי לא נימא בזה דכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וצ"ל כיון דאין איסורה על היבם אלא בתולדה מכח איסורו של בעל. כמ"ש רש"י פ"ק דסוטה דיבם מכח בעל הוא בא. לא חמיר יבם מבעל. ואילו איתיה לבעל מי לא בעי גיטא. השתא נמי תיבעי חליצה. ואפילו לפי מ"ש הרמב"ן בסוגיא דצרת סוטה. דרב פליג וס"ל דמקרא דלאחר ולא ליבם. אימעיטא גם מחליצה. אף דמבעל בעי גיטא. צ"ל דמקרא ילפינן. דסוטה אסורה ליבם מצד עצמו ולא מכח הבעל. וכיון דהאיסור הוא על היבום משו"ה פטורה גם מחליצה. אבל לטעמא דק"ו דהאיסור על היבם אינו אלא מכח הבעל גם רב מודה דא"א לפוטרה מחליצה מה"ט כיון דבעי גיטא מבעל

יא) עוד בענין ק"ו בהא דאיבעי' בגמ' מי אלים ק"ו למידחי צרה. קשה טובא דאיסורא דצרה ילפינן מקרא דלצרור. דכתיב גבי אחות אשה. וכל שאר עריות ילפינן בהיקשא. אבל מחזיר גרושתו הרי אינו בכלל ההיקש. ומנא תיתי לאסור צרה. מ"ש משאר חייבי לאוין ועשה דצרותיהן מתיבמות. וצריך לחלק דבכל חייבי לאוין ועשה. אין האיסור על היבום מצד עצמו אלא על הביאה. ואילו היה אפשר לקנות יבמה בכסף ושטר. היה יכול ליבם חייבי עשה. משא"כ איסורא דק"ו הוא על עצם היבום. דמק"ו ילפינן דליכא דין יבום אלא חליצה. וכן בעריות גזה"כ שלא יהא בהן דין יבום כלל. ואפילו בכסף ושטר לא היה אפשר ליבם עריות. ואינו דומה לחייבי עשה. דלא פקע מהן דין יבום. אלא שא"א ליבמן בפועל. ומשו"ה שייך למילף מחזיר גרושתו מעריות. לענין פטור צרה במה מצינו. והא דאיצטריך היקשא בכל העריות. ולא ילפינן להו במה מצינו מאחות אשה. י"ל דאי לאו היקשא הו"א דדוקא באחות אשה פקע ממנה דין יבום. ולא בשאר עריות. דודאי מסברא אין האיסור בכל העריות אלא על הביאה. ולא על היבום. אבל במחזיר גרושתו דידעינן מק"ו. דהאיסור הוא על היבום. שפיר ילפינן מאחות אשה. לעשות צרתה כמותה. בלאו היקשא

יב) בדינא דנאסרה שעה אחת. בירושלמי ס"פ אלו נערות גבי ולו תהיה לאשה דאונס. היה נשוי אחותה ומתה. כבר נפטר. והיינו דהחיוב לישאנה צריך לחול בשעת ביאה. וכיון שלא נתחייב בשעת ביאה. שהיה אז נשוי אחותה. לא יתחייב אח"כ. ולפי"ז ל"ל גבי יבום טעמא דנאסרה עליו שעה אחת. נימא ג"כ, כיון שבשעת מיתת הבעל לא נתחייב ליבם. לא יתחייב גם אח"כ. וצ"ל דגבי ולו תהיה לאשה. הביאה היא הסיבה המחייבתו. וכיון שבשעת חובתו היה פטור. לא יתחייב אח"כ. אבל גבי יבום החיוב אינו דוקא מפני שעת מיתה. אלא כל שעתא ושעתא רמי חיובא עליה. (כעין מ"ש תוס' בכורות מ"ט לענין פדיון הבן עיי"ש). ומשו"ה היה ראוי להתחייב גם אח"כ. אי לאו טעמא דנאסרה עליו שעה אחת. דסיבת הזיקה ישנה גם אח"כ. אלא שפטורה מפני שנפטרה שעה אחת

יג) ד"ח תוד"ה תרי איסורי וכו'. וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו עכ"ל. היינו דבא"א שלא היה בעולמו. שייך ג"כ הקושיא והתירוץ כמו באיילונית ודבריהם צריכין ביאור דכיון דס"ל בקושיתם דא"א שלב"ל מיקרי חד איסורא. ואף דאסורה בנפילה שניה מכח שני אחין. מ"מ כיון דהן משם אחד. איסור אשת אח. מיקרי חד איסורא. א"כ לא שייך תירוצם לענין איילונית. שהרי קושיתם היתה. שגם היא עצמה תתיבם. בנפילה שניה. דבזה ליכא מיעוטא מקרא דיחדיו. ואי נימא דבתירוצם חזרו מזה. וסוברים. דאף דהוא משם אחד. מ"מ מיקרי תרי איסורי. דדמי לאוכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד. דאיכא למ"ד דחייב שתים. כמבואר בפ' אותו ואת בנו. לענין שחט שני בניה ואח"כ שחט אותה עיי"ש. א"כ אין זה שייך לתירוצם באיילונית

יד) והנה לקמן פ"ב דר"ש מתיר ביבם ולבסוף נולד. משום דבהיתר מצאה. ומבואר שם בסוף הסוגיא. האי איסורא דאית ליה היתרא. ונחלקו בפירושו רש"י ותוס' שם. דרש"י פירש הטעם משום דהותרה להשני. והשלישי מכח שני הוא בא. וביאורו נראה כמ"ש רש"י בפ"ק דסוטה בסברת הק"ו במותר לה נאסרה משום דיבם במקום בעל קאי וקנינו של היבם ביבמתו הוא קנין הבעל וכחד אישות חשיבא עיי"ש (וכעין זה לענין מטלטלי משתעבדי לכתובה דוקא מיניה ויבם במקום אחיו קאי וחשיב כמו מיניה) ומשום הכי כל האיסורים וההיתרים שישנן בקנין הבעל ישנן גם אצל יבם וכיון דאיסור אשת אח הראשון הותר לשני מותר גם לשלישי שהוא בא מכח השני וזהו ביבם ולבסוף נולד אבל בנולד ולבסוף יבם אסורה לשלישי מפני שנאסרה עליו שעה אחת קודם שיבם השני דההיא שעתא שעת נפילה הוא. משא"כ ביבם ולבסוף נולד לא שייך לומר נאסרה עליו שעה אחת דהא לא הוי בשעת נפילה דדוקא היכא שנאסרה בשעת נפילה אסורה עולמית ולפי"ז ההיתר לשלישי הוא בא בשעה שמיבם מכח השני אבל בשעה שהשני מיבם עדיין לא הותר להשלישי

טו) ובתוס' פירשו דבשעה שהשני מיבם דגזה"כ הוא שע"י היבום נפקע איסור אשת אח לגמרי ממנה דנעשית כאשתו לכל דבר אז הותר גם להשלישי ובנולד ולבסוף יבם אסורה מפני שנאסרה עליו שעה אחת כמו לפירש"י ואף דגם קודם יבום אין בה איסור אשת אח להשני אפילו בביאה דלא קני לה כמו בביאת מעוברת מ"מ סיבת האיסור לא פקעה ממנה ועדיין היא אשת אח לענין תפיסת קידושין כמ"ש רש"י (דנ"ב) משו"ה בנולד קודם יבום מיקרי נאסרה שעה אחת אף דבפועל אין בה איסור אשת אח להשני ובלא"ה צ"ל כן דבשעת לידתו הוא קטן ולאו בר איסורא הוא ומ"מ אמרינן ביה נאסרה עליו שעה אחת אפילו אם גם היבמה קטנה וה"ט משום דסיבת האיסור ישנה גם אצל קטן ואין זיקה בערוה גם אם שניהם קטנים אע"ג דלאו בני איסורא נינהו (ומזה קשה למ"ש למעלה בסימן ג' אות י' דביבום תלוי בהאיסור בפועל ולא בסיבת האיסור וצ"ע) זהו טעמו של ר"ש דמתיר ביבם ולבסוף נולד

טז) וטעמא דחכמים דפליגי מבואר שם דפריך מ"ט דרבנן ומשני אמר קרא ויבמה עדיין יבומין הראשונים עליה והיינו דגלי קרא דלעולם הוי לענין זה נולד ואח"כ יבם ומוכח דבעיקר סברת ר"ש דביבם ולבסוף נולד ראוי להיות מותר לא פליגי רבנן אלא דלדידהו לא משכחת לה דלעולם הוי כנולד ואח"כ יבם מגזה"כ ובנולד ואח"כ יבם לכו"ע אסורה מפני שנאסרה שעה אחת ואיסור זה אין לו היתר עולמית

יז) ובזה דברי תוס' מבוארין דכיון דאיהו ממ"נ אסורה