קובץ הערות נט

סימן ב'

א) בפ"ק בסוגיא דהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה. מבואר דלר"ש דמתיר ביבם ולבסוף נולד. ה"ה בחלץ וקידש ואח"כ נולד דשרי. וקשה דטעמא דמותר. ביבם ולבסוף נולד. כתבו בתוס' לקמן (כ') משום גזה"כ דנעשית כאשתו לכל דבר. והטעם הזה אינו שייך אלא ביבם. דכתיב קרא ולקחה. אבל בחלץ. הא ליכא קרא דנעשית כאשתו. ורש"י פירש לקמן טעם ההיתר. משום דשלישי מכח שני הוא בא. דכיון שהותרה לשני. מותרת גם לשלישי הבא מכחו. דיבם במקום בעל קאי. והטעם הזה שייך גם בחלץ וקידש. דכיון דלגבי החולץ פקע איסור אשת אח. והשלישי בא מכח החולץ. שרי נמי לדידיה. אבל לפירוש תוס' קשה. וצ"ל דגם תוס' אינן חולקין על טעמו של רש"י. אלא כונתם דלענין יבם ואח"כ נולד. א"צ לטעמו של רש"י. אבל בחלץ וקידש ואח"כ נולד. ע"כ הטעם כמו שפירש"י

ב) ומבואר בסוגיין. דלר"ל דהאחין חייבין על החלוצה כרת. מ"מ האחין הנולדין אחר קידושין מותרין. אליבא דר"ש. דשרי ביבם ולבסוף נולד. דחלץ וקידש דינו כיבם. ולכאורה קשה. דהא מודה ר"ל ביבם. דאין האחין חייבין משום אשת אח של הראשון. כמבואר בירושלמי כאן. וכיון דחזינן לר"ש דחלץ וקידש דינו כיבם. אמאי אמר ר"ל בחלץ וקידש. דהאחין חייבין משום אשת אח של הראשון ולפי הנ"ל ניחא. דטעמא דמודה ר"ל ביבם. הוא משום דנעשית כאשתו. ופקע ממנה איסור אשת אח לגמרי. והאי טעמא לא שייך בחלץ וקידש. דלא נעשית כאשתו ע"י חליצה וקידושין. ומ"מ מותרת לר"ש להנולד אח"כ. משום דשלישי מכח שני הוא בא. והא דלא אמרינן הכי. לענין האחין הקודמים. היינו מטעמא דנאסרה עליהן שעה אחת. כמו בנולד ולבסוף יבם. דאסורה מה"ט. ואף דאינן נאסרין אלא לאחר חליצה דפקעה זיקתה. ודינא דנאסרה שעה אחת. הוא דוקא אם נאסרה בשעת נפילה. מ"מ כיון דקודם החליצה היתה זקוקה. וע"י החליצה נאסרה. אסורה עולמית. כדחזינן במגרש אשתו והחזירה דאסורה. למ"ד נישואין מפילין. מפני שנאסרה שעה אחת ע"י הגירושין ואף דלאחר הגירושין כשנאסרה תו לאו שעת נפילה היא. מ"מ כיון דקודם הגירושין היתה שעת נפילה. ונדחית ממנו ע"י הגירושין נדחית לעולם. ה"נ כיון שנדחית מהאחין ע"י החליצה. נדחית לעולם

ג) אבל קשה לפי"ז. דא"כ בנולד אחר חליצה קודם קידושין. הרי לא נאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה. ותשתרי לר"ש. כמו ביבם ואח"כ נולד. וברש"י ותוס' מבואר. דאינה מותרת אלא בנולד אחר קידושין. ובמאירי הביא בשם יש מפרשים. דגם בנולד קודם קידושין מותרת. כיון שנולד לאחר חליצה. ודחה דבריהם. דדוקא בנולד אחר קידושין שרי. ואינו מובן. איזו היתר ניתוסף ע"י הקידושין. וצ"ע. ויש לחקור. במגרש אשתו והחזירה. ואח"כ נולד לו אח. אם מותרת לו לר"ש. ונראה דתלוי בשני הפירושים שנתבארו לעיל. דאם נפרש טעמא דאסורה. מפני שנאסרה עליו שעה אחת. א"כ האי טעמא לא שייך. בנולד אחר שהחזירה. דלא נאסרה עליו בשעת נפילה. אבל אם נפרש כטעם השני דלמ"ד נישואין מפילין. לעולם אין המיתה מחדשת היתר. אלא א"כ היה לה דין היתר מתחילה. וכיון דבשעה שנתגרשה היה עליה איסור אשת אח. בלא דין היתר על להבא. ואיסור כזה אינו ניתר ע"י מיתה. ה"נ בנולד אחר שהחזירה. אינה ניתרת לו. ולטעם הראשון יש להסתפק. בנולד בין גירושין לחזרה דאף דהיתה אסורה אז. מ"מ לאו שעת נפילה היתה ובכה"ג אינה אסורה עולמית

ד) בקושית הגרעק"א. דל"ל קרא בצרת צרה. ת"ל כיון דצרה עצמה אסורה. תיפטר צרתה. דהויא ערוה. ויש להקשות כן ביותר. לפי האמת במ"ש תוס'. לענין סוטה לבועל דאינה פוטרת צרת צרתה. משום דאין להחמיר בבועל יותר מבבעל. ונמצא דהצרה אסורה. וצרת צרה מותרת. והוא תימא. ונראה לפי מה שנתבאר במ"א. דטעמא דצרה אסורה. משום דבמקום ערוה קיימא ופטורה מצד עצמה. דצרת בתו. היא בתו לענין זיקה. אף שאיננה בתו. לענין איסור ביאה. ומ"מ ס"ל לחד מ"ד. דהטעם הזה אינו מועיל. אלא לפטור את עצמה. ולא לפטור צרתה. דכיון דפטור צרה גזה"כ היא דנעשית כבתו. דיה להפקיע את עצמה. ולא לפטור צרתה. אלא דבאנו להקשות. דנהי דפטור צרה. אינו פוטר צרתה. מ"מ תפטר צרתה. מפני שהיא ערות אשת אח. כיון שהיא עצמה פטורה. בזה י"ל דהוי כמו אילונית. דאינה פוטרת צרתה. משום אשת אח. כיון דהיא עצמה. אינה פטורה משום אשת אח. אלא מטעם אחר. ואין ערוה פוטרת צרתה. אלא א"כ היא עצמה פטורה מפני האיסור. וה"נ הצרה עצמה. הרי אינה נפטרת מפני איסור אשת אח. אלא מפני שם צרה. והשם הזה אינו פוטר צרתה. וממילא גם איסור אשת אח שבה. שבה. אינו פוטר צרתה כיון דהיא עצמה אינה נפטרת בשביל האיסור. אלא מפני טעם אחר. מקרי שלא במקום מצוה

ה) אלא דאכתי תקשי. למ"ד דאילונית פוטרת צרתה. וי"ל דהך מ"ד ס"ל כרב אשי. דליכא קרא לפטור צרת צרה. וכמ"ש הרמב"ן ברפ"ק. דלא גרסינן בברייתא צרת צרה מנין, מיהו למ"ש בתוס' דגרסינן לה בברייתא קשה. וי"ל דגם הך מ"ד מודה בעיקר הסברא. דאם הערוה פטורה מטעם אחר. מקרי שלא במקום מצוה. ואינה פוטרת צרתה. אלא דס"ל דקרא דאשר תלד גלי דאילונית לא היתה בכלל היתר אשת אח. וממילא פטורה מפני איסור אשת אח. שלא הותר אצלה. וכעין זה כתב הרמב"ן בפ' וישב לענין שאר קרובים דפטורין. מפני שלא התירה תורה איסור שאר קרובין עיי"ש. וכן משמע בירושלמי דפריך אילונית. ואשת אחיו שלא היה בעולמו. שניהן היו בפרשה. מה חמית מימר אילונית צרתה מותרת. ואשת אחיו שלא היה בעולמו צרתה אסורה. והיינו דס"ל להמקשן. דגם באילונית ראוי לאסור צרתה. כמו בא"א שלא היה בעולמו. ולכאורה הקושיא אינה מובנת כלל. דהא דא"א שלא היה בעולמו פוטרת צרתה. הא איירי בנפילה שניה. ואינה פטורה מקרא דיחדיו. אלא מפני איסור ערוה. ואילונית אינה פטורה מטעם ערוה. אלא מקרא דאשר תלד. אלא מוכח דהמקשה ס"ל. דגם אילונית פטורה מטעם ערוה. ומשו"ה פריך דתיפטר צרתה. והתרצין השיב דאילונית אינה פטורה מטעם ערוה. אלא מטעם אחר. והיינו פלוגתא דרב אסי ורבא. בגמ' דידן

ו) ובר"פ המגרש. קידשה ראובן חוץ משמעון. וקידשה שמעון סתם. ומתו שניהם. פטורה מטעם אשת שני מתים. ולכאורה נראה. דאינה פוטרת צרתה מדאורייתא. דהא פטור אשת שני מתים. אינו פוטר צרה. ואם באנו לומר. כיון דהיא עצמה פטורה. וממילא אסורה משום אשת אח. תיפטר צרתה. משום ערוה דאשת אח זה תלוי בפלוגתא דאילונית. וכן משמע בגמ' בסוגיין. דא"ר יוסי לענין צרת אשת שני מתים. לא מצינו בכה"ת כגון זו. למעוטי צרת אילונית דשריא. דמדמי בגמ' פטור אשת שני מתים. לפטור אילונית. דבשניהן אין הפטור משום