קובץ הערות נח

ואף דלא אתי עשה ודחי ל"ת שיש בה כרת. לא מהני הך טעמא בנדה אלא לענין שלא תהא בה זיקה על שעת נדתה. אבל מ"מ יש לה עכשיו דין זיקה. וגם היתר אשת אח על זמן העתיד

ד) ובתירוץ האחרון כתבו בתוס' דטעמא דנאסרה שעה אחת הוא משום דאין זה דרכי נועם. אם תחזור ותיזקק לאחר שנפטרה. אבל אם היתה חוזרת ונזקקת היה ניתר עכשיו איסור אשת אח אע"ג דנאסרה שעה אחת. ולפי"ז תיקשי מ"ט פטורה בנפילה שניה. דהתם אין שייך כלל טעמא דדרכי נועם. כיון דהיא נפילה חדשה. ואף דבהא דצרת ערוה אסורה בנפילה שניה. י"ל הטעם משום דבמקום ערוה קיימא. והיינו דגזה"כ דצרת בתו היא כבתו לענין זיקה. דאותה הסיבה בעצמה שישנה בבתו לפוטרה מזיקה ישנה ג"כ בצרת בתו לענין זה. ואין צריך לטעמא דנאסרה שעה אחת אפילו היכא דמתה הערוה או נתגרשה. אלא כיון דנעשית צרת בתו הרי היא לעולם כבתו. מ"מ אכתי איצטריך לטעמא דנאסרה שעה אחת. היכא דהערוה עצמה הותרה כגון באחות אשתו שמתה אשתו. דבכה"ג פקעה סיבת הפטור גם מהצרה דלא עדיפא מהערוה עצמה. ומ"מ הצרה אסורה גם בנפילה שניה. וע"כ הוא מטעמא דנאסרה שעה אחת. וכן באשת אחיו שלא היה בעולמו לר"ש דשרי ביבם ולבסוף נולד ומ"מ בנולד ואח"כ יבם מודה ר"ש דאסורה. מטעמא דנאסרה שעה אחת בשעת נפילה ראשונה. וע"כ אסורה גם בנפילה שניה. ואם הטעם משום דרכי נועם הרי, הטעם הזה אינו שייך אלא באותה נפילה עצמה ולא בנפילה חדשה

ה) ושמא יש לפרש טעם החילוק בין יבם ואח"כ נולד לנולד ואח"כ יבם באופן אחר. היינו אף דהיבום מפקיע איסור אשת אח מגזה"כ דנעשית כאשתו. אבל זה אינו מועיל אלא לגבי האחין שהיתה זקוקה להן. ולא להנולד שלא היתה זקוקה לו. אמנם ביבם ולבסוף נולד דבשעת היבום לא היה בעולם. ואז נפקע ממנה לגמרי איסור אשת אח. שוב לא תחזור להיאסר. וכן בצרה שלא היתה זקוקה לו. לא פקע ממנה איסור אשת אח לגבי דידיה ע"י יבומו של השני. ומשו"ה פטורה בנפילה שניה. מפני איסור אשת אח מהראשון. והזיקה של השני אינה מתרת איסור אשת אח של הראשון. אבל בנפילה הראשונה אי לאו טעמא דדרכי נועם. היתה נזקקת לאחר שהותר איסור ערוה וכיון שיש בה זיקה לאותו האח בעצמו. אין שייך לפוטרה משום איסור אשת אח

ו) ואכתי קשה מהא דמגרש אשתו והחזירה דאסורה למ"ד נישואין מפילין. מטעמא דנאסרה שעה אחת. והיינו משום דרכי נועם לפירוש תוס'. ולמה לא תיזקק כשהחזירה דהיא זיקה חדשה שלא נפטרה מעולם ממנה. ואין לומר דלא הותר איסור אשת אח אלא מאותן הנישואין בעצמן שהיא זקוקה מחמתן. ולא הכא דהזיקה הוא מנישואין האחרונים. ואיסור אשת אח הוא מהנישואין הראשונים. דא"כ מ"ט מותרת. למ"ד מיתה מפלת. אלא ודאי דזיקה מתרת גם אם האיסור אשת אח. הוא מנישואין אחרים שאינה זקוקה מחמתן. ושמא י"ל בטעם החילוק דלמ"ד מיתה מפלת איסור אשת אח שיש עליה בחיי הבעל הוא תמיד בלא דין נפילה. ומ"מ היא ניתרת אח"כ בשעת מיתת הבעל. ובהכי שרי רחמנא. וא"כ גם כשנתגרשה והחזירה. למה לא תהא ניתרת דע"י הגירושין לא ניתוסף בה שום איסור יותר מקודם גירושין. אבל למ"ד נישואין מפילין איסורה בחיי הבעל. הוא תמיד עם דין נפילה על להבא. ויש לה עכשיו דין היתר על זמן הבא. ומה שניתרת בשעת מיתה אין זה היתר מחודש עכשיו. אבל היכא שיש עליה איסור אשת אח בלא דין היתר על להבא. לא מצינו בכה"ג שהמיתה מתרת. ומשו"ה בנתגרשה שהיה עליה שעה אחת איסור אשת אח. בלא דין היתר על שעת מיתה אינה ניתרת. דלהך מ"ד לעולם אין המיתה מחדשת היתר אשת אח. אלא א"כ היה לה דין ההיתר הזה מתחלתו

ז) והרשב"א פ' החולץ (מ"א). כתב דלמ"ד הותרה ונאסר'. וחזרה והותרה תחזור להיתירה. אינו אלא לענין איסורא. אבל מ"מ אינה נזקקת שוב. אחר שנפטרה שעה אחת מטעמא דדרכי נועם. ומ"מ אין עליה איסור אשת אשת אח. שכבר נפקע האיסור לגמרי בשעת מיתת הבעל. ואפילו נעשית אח"כ אחות אשה. אינה אסורה אלא משום אחות אשה. ולא משום אשת אח. ועיי"ש שפירש כן בדברי ר' יוחנן בפ"ק מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי מיבם. וכו' היינו דס"ל לר"י. דאיסור אשת אח הותר לגמרי בשעת מיתת הבעל. ושוב אינה נאסרת. אפילו נעשית ערוה אח"כ. והא דאיצטריך ר"י לטעמא דשליחותיה קעביד. היינו לאפוקי מדר"ל. דס"ל שלא נזקקה מעיקרא רק לאחד מהן. כדמשמע בירושלמי. ולזה קאמר ר"י דאינו כן. דהזיקה היתה מתחלה לכולן. וממילא הי' ההיתר ג"כ לכולן. והא דנפטרת בחליצת אחד מהן. הוא מטעמא דשליחותייהו קעביד. והנה דברי הרשב"א. ע"כ אינן אלא לרבנן דאבא שאול. אבל לאבא שאול. דס"ל דבאינו מכוין לשם מצוה. ה"ז כאילו פוגע בערוה דאשת אח. ע"כ א"א לומר דבשעת מיתת הבעל נפקע איסור אשת אח לגמרי. ולאבא שאול בהותרה ונאסרה אסורה עולמית. ולא מהני מה שהותרה אח"כ. וקשה מהא דפריך שם בגמ' ממתניתין דפד"א. למ"ד תחזור להיתרה הראשון. ומשני הא מני ר' אליעזר היא. אמאי לא משני הא מני אבא שאול. דלדידיה לא תחזור להיתרה הראשון. כיון שלא נפקע איסור אשת אח לגמרי. ואפשר דס"ל להרשב"א. כהמפרשים דאבא שאול מדרבנן קאמר. ולא מדאורייתא

ח) אבל קשה מדאמרינן בפ"ק. סד"א הואיל ואשתרי איסור אשת אח אישתרי נמי איסור אחות אשה. ובשלמא אי נימא דאיסור אשת אח לא הותר לגמרי קודם יבום. אלא שהזיקה מתרת בכל שעתא ושעתא. ואם תתבטל הזיקה. יחזור האיסור למקומו. ונמצא שסיבת האיסור לא נפקעה. בכה"ג שייך לומר הואיל ואישתרי אשתרי. וכהא דהואיל והותר לצרעתו. הותר לקריו. דהוא מחוסר כיפורים. ואסור ליכנס לעזרה. ומ"מ הוא מותר לצרעתו. אבל אם נאמר דאיסור אשת אח נפקע לגמרי. ואפילו אם תתבטל הזיקה. לא תחזור עוד להיאסר. וע"כ דנפקעה ממנה סיבת האיסור. וכמו איסור אשת איש לאחר מיתת הבעל. אין שייך בזה לומר הואיל ואישתרי אישתרי. כמו דלא שייך לומר כן בא"א שנתגרשה. או באחות אשתו כשמתה אשתו. וע"כ צ"ל לדעת הרשב"א. דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד לא תחזור להיתרה הראשון. וגם בהותרה ונאסרה. אסורה עולמית. דכשנעשית ערוה חזר איסור אשת אח למקומו. ואין זה דוחק לומר דסוגיא אזלא דלא כהילכתא. דבלאו הכי כתבו שם בתוס' דרבא פליג. ולית ליה הואיל עיי"ש. וכן צ"ל בהא דילפינן מקרא דולקחה. דנעשית כאשתו לכל דבר. ואי לאו קרא הו"א מצוה דרמי עליה עבדא. ומהשתא תיקום עליה באיסור אשת אח. דסוגיא אזלא אליבא דמ"ד לא תחזור להיתרה. דאי למ"ד תחזור להיתרה. דאפילו אם נעשית ערוה. אינה נאסרת באיסור אשת אח. לא איצטריך למילף מקרא דנעשית כאשתו שמחזירה לאחר גירושין. אבל זהו דוחק לומר כן. דסתמא דגמ' מייתי לה להך ילפותא מולקחה וצ"ע: