קובץ הערות נז

סימן א

א) ריש מכילתין. תוד"ה ואחות אשה. וכו'. דנדה לא דמי לאחות אשה. דאסורה לכל. ואפילו בנדתה. משמע בפסחים. דבת יבום היא וכו' עכ"ל. וברא"ש מבואר זה. בלשון. ועוד. דאפילו בשעת נדתה. משמע בפסחים וכו' ובתירוץ הראשון. דלא דמי לאחות אשה. כוונתם לחלק. רק לענין נאסרה עליו שעה אחת. דאינה אסורה עולמית בנדה. אף שאם בא עליה בנדתה לא קנאה. ואח"כ הוסיפו עוד. דאפילו בשעת נדתה קנאה. ולתירוץ הראשון. דאם בא עליה בשעת נדתה לא קנאה. צ"ל דבשעת נדתה. יש עליה ג"כ איסור אשת אח. ואין עליה זיקה. ומ"מ לא אמרינן בה. נאסרה עליו שעה אחת. אסורה עולמית. משום דלא דמי לאחות אשה. דאסורה לכל. וקשה דמה בכך. דלא דמי לאחות אשה. הא אין משיבין על ההיקש. והוקשו כל העריות זל"ז. והרי לענין תפיסת קידושין בנדה. איצטריך קרא בס"פ האומר. ולא מהני הך טעמא. דלא דמי לאחות אשה. ועוד. דהא רבא קאמר. ערוה גופא לא צריכה קרא. דאין עדל"ת שיש בה כרת. והאי טעמא איכא גם בנדה. גם עיקר חילוקם. דנדה אסורה לכל. צריך ביאור. איזה טעם יש בזה

ב) והנה גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו. וכן גבי צרת ערוה. דאסורות גם בנפילה שניה. פירש רש"י הטעם. משום דנאסרו עליו שעה אחת. ואי לאו הך טעמא. היו מותרות בנפילה שניה. וכן מבואר בגמ'. גבי מגרש אשתו והחזירה. דלמ"ד נישואין מפילין אסורה מטעמא דנאסרה שעה אחת. בשעת נפילה. ולמ"ד מיתה מפלת אין לאסור מטעם זה. דלא היה לה שעת נפילה מעולם. ודינא דנאסרה שעה אחת. הוא דוקא אם נאסרה בשעת נפילה. כמ"ש רש"י פ' החולץ (מ"א) ד"ה עד כאן. עיי"ש ומה"ט מחלק ר"ש בין נולד ולבסוף יבם. ליבם ולבסוף נולד. דבנולד ואח"כ יבם. נאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה. אבל ביבם ואח"כ נולד מצאה שלא בשעת נפילה. ואיסור אשת אח של הראשון הוא איסורא דאית ליה היתירא. כדאיתא בגמ' פ' כיצד (כ'). וטעמא דרבנן דפליגי הוא משום דילפי מקרא דעדיין יבומין הראשונים עליה. וגלי קרא דלעולם הוי כמו נולד ואח"כ יבם. אבל אי לאו דגלי קרא כו"ע מודו. דראוי להתיר ביבם ואח"כ נולד. דאיסור אשת אח של הראשון כיון דהוא איסורא דאית ליה היתירא ראוי להיות ניתר גם לשלישי הבא מכח השני. כמו שפירש"י או כמ"ש בתוס' שם. מטעמא דנעשית כאשתו. ופקע ממנה איסור אשת אח לגמרי. ומשו"ה בצרת ערוה בנפילה שניה. אי לאו טעמא דנאסרה שעה אחת. היתה מותרת. אלא דאסורה מטעמא דנאסרה שעה אחת. ואף שנתבאר במ"א דצרה אסורה לעולם משום דבמקום ערוה קיימא. ואין צורך שהערוה תאסרנה בכל שעה. כדמוכח ממ"ד נישואין מפילין. דהצרה אסורה אפילו נתגרשה הערוה. וזה אינו מטעמא דנאסרה שעה אחת. מ"מ צריך רש"י לפרש טעמא דאסורה צרה בנפילה שניה. משום שנאסרה שעה אחת. דנ"מ מטעם זה. היכא דהערוה עצמה הותרה. כגון באחות אשתו כשמתה אשתו. ובכה"ג גם הצרה מותרת. אי לאו טעמא דנאסרה שעה אחת. ולפי"ז מוכח דדינא דנאסרה שעה אחת. אין הטעם מפני הזיקה. היינו דנימא דאם נפטרה שעה אחת בשעת נפילה. לא תיזקק עוד לעולם. וממילא אסורה מפני שאין בה זיקה. דהא הטעם הזה לא שייך אלא באותה נפילה עצמה ולא בנפילה אחרת. אלא ע"כ הדין הוא באיסור אשת אח. שאם נאסר שעה אחת בשעת נפילה. אינו ניתר עוד לעולם

ג) והנה במגרש אשתו והחזירה. אסורה למ"ד נישואין מפילין. מטעמא דנאסרה עליו שעה אחת. וצריך ביאור איזה איסור ניתוסף עליה ע"י הגירושין. דהא גם קודם הגירושין היתה אסורה. וצ"ל כיון דלהך מ"ד יש עליה משעת נישואין דין נפילה על זמן הבא. (דהא ודאי בחיי הבעל אין בה איסור יבמה לשוק) ה"נ יש לה עכשיו היתר לאיסור אשת אח על להבא. וכשנתגרשה ונתבטל ממנה ההיתר הזה זה נקרא נאסרה שעה אחת. אבל קודם שנתגרשה. אף שעכשיו אסורה משום אשת אח בשעת נפילה. מ"מ היא מותרת אח"כ. והטעם משום דכבר בשעת נישואין היה לה היתר אשת אח על להבא. ומה שניתרת בשעת מיתה. אין זה היתר מחודש אלא כבר היה לה הדין משעת נישואין להיות ניתרת לאחר מיתה. וה"נ י"ל בנדה. דאפילו נימא דבשעת נדתה אסורה גם באיסור אשת אח. מ"מ כיון דלא דמיא לאחות אשה. יש לה עכשיו דין היתר על זמן הבא לאחר שתיטהר. ובכה"ג לא אמרינן נאסרה שעה אחת. דדוקא היכא דבשעה שנאסרה לא היה לה דין היתר על להבא. אז אסורה עולמית ולא יתחדש לה שוב דין היתר. אבל בנדה ההיתר של אח"כ אינו מחודש. ועיין בפ"ג דהוריות (י"ב). משוח שנצטרע מהו באלמנה. מידחי דחי או מיפטר פטיר. ופירש"י מי אמרינן כהונה גדולה מידחי דחי להאי מאלמנה. או דילמא כהונה גדולה מיפטר פטיר ליה מאלמנה. וכי נצטרע וליכא כהונה גדולה לא פטר ומותר באלמנה עכ"ל. וביאור הספק. דבהא דכה"ג אסור באלמנה יש לפרשו בשני פנים. א) דבשעה שנעשה כה"ג נאסר באלמנה איסור עולמי. ב) י"ל דהא דאסור באלמנה אינו בשביל שנאסר בה מתחלה בשעה שנעשה כה"ג אלא דהאיסור חל עליו בכל שעה מפני שהוא עכשיו כה"ג. וזהו החילוק בין כל העריות לנדה לענין איסור אשת אח. דבכל העריות כשנעשית ערוה. מידחי דחי להאי מאשת אח לעולם אפילו כשיהא נפקע איסור ערוה. ואיסור נדה לא מידחי דחי לאשת אח אלא מיפטר פטיר. וכשתיטהר מנדתה יחזור היתר אשת אח למקומו דאיסור נדה אינו מפני שנעשית נדה. אלא מפני שהיא עכשיו נדה. כמו כל דברים האסורים כגון חלב ודם שאין איסורן מפני שנעשו חלב ודם אלא איסורן בכל שעה ושעה מפני שהן עכשיו חלב ודם. וה"נ בנדה. כיון דאסורה לכל העולם ולא על היבם לחודיה. אין לומר בה שנדחית מהיבם. אלא איסור נדה מיפטר פטיר ולא מידחי דחי. וע"כ אפשר להיות בה דין זיקה על להבא אף דעכשיו אינה זקוקה. וכמו בחיי הבעל למ"ד נישואין מפילין כנ"ל ותו לא תיקשי מהא דאיצטריך קרא גבי נדה דתפסי בה קידושין. דהתם הא איירינן אם נתקדשה בשעה שהיא נדה. וה"נ בשעה שהיא נדה. אין בה איסור יבמה לשוק. (וגם קידושין תופסין בה. אפילו למ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק) ואין אנו מחלקין מנדה לשאר עריות. אלא לענין שתהא אסורה גם לאחר שתיטהר מפני שנאסרה שעה אחת, והא דאין משיבין על ההיקש. צ"ל דהוא דוקא בהדינין הנלמדין מהכתובין באותה פרשה. כמו לענין העראה. או לענין תפיסת קידושין בס"פ האומר. או הא דילפינן מקראי דעליה ולצרור. אבל הך דנאסרה שעה אחת דליכא קרא דאסורה עולמית. אלא דאמרינן הכי מסברא כיון דנדחה היתר אשת אח שעה אחת ידחה עולמית. ע"ז לא קאי היקישא. ובזה יש לחלק מסברא בין נדה לשאר עריות.