קובץ הערות קסט

אחד הוא ובודאי אין שום הבדל בחומר הלאו בין מסייע לאינו מסייע אלא דגזה"כ לענין מלקות דבעינן שיעבור עליו ע"י מעשה

לד) ובמ"מ פי"ג מהל' שכירות כתב לענין חסמו בקול דלוקה אף דעקימת שפתיו לא הוי מעשה משום דלאו דחסימה הוא לאו שיש בו מעשה משו"ה לוקין עליו אף בגוונא דלא עשה מעשה ורבים מקשין עליו מניקף כיון דמשכחת לה מעשה במסייע הי"ל ללקות גם באינו מסייע ונראה לישב לפי דעת המ"מ דתרי גווני נינהו בלאו שיש בו מעשה. א) היכא דגוף האיסור הוא קו"ע וחמיר איסוריה לוקין עליו לעולם כמו בחסימה דהא הלאו אחד הוא אם חסמה במעשה או בקול ואין שום הבדל בחומר האיסור בין שתי החסימות. ב) היכא דגוף האיסור הוא שוא"ת כמו ניקף אז יש חילוק לענין מלקות אם עובר עליו ע"י מעשה או לא ולפי"ז לענין שהיה בטומאה ודאי לוקין אפילו אי נימא דהשהיה אינה מעשה מ"מ כיון דעצם איסור טומאת נזיר וכהן הוי איסור של קו"ע לוקין עליו לעולם

לה) ולענין תרתי דסתרי בשני דברים שאינן דוחין זא"ז ג"כ אינו תלוי בחומר האיסור אלא באיזו אופן עוברין עליו ומ"מ נראה דאינו דומה לגמרי לדין מלקות כגון באומר שבועה שאוכל ככר זו היום אם אוכל זו ועבר היום ולא אכל את האיסור ואכל את התנאי דלענין תרתי דסתרי ודאי אכילת התנאי חשובה כקו"ע דאסור לו לעשות שום מעשה לעבור האיסור על ידה ולענין מלקות אפשר לומר דאינו לוקה בכה"ג דהאיסור בעצמו אין בו מעשה ועיין בתוס' שבועות (ד"ד) באומר שבועה שאוכל ככר זו וזרקה לים דלא הויא מעשה ללקות אף דלענין תרתי דסתרי ודאי נראה דאסור לו לזרוק את הככר דהיכא דשוא"ת עדיף אסור לו לעשות שום מעשה וצ"ל דזריקת הככר אינו דומה לניקף המסייע דהתם עובר על האיסור בשעת מעשה הסיוע אבל בזורק ככר לים בשעת זריקתו עדיין לא נעשה האיסור עד סוף היום ואז אינו עושה כלל. אלא דבירושלמי פ"ג דשבועות איתא דבזורק ככר לים לוקה דיש בו מעשה וכבר עמד ע"ז בהגהות יפה עינים להקשות מהירושלמי על דברי תוס' הנ"ל ולדעת הירושלמי דבכה"ג חשוב לאו שיש בו מעשה יש להסתפק באופן הנ"ל שהמעשה היה ע"י אכילת התנאי אם זה דומה לזרקו לים דלוקה וצ"ע

לו) ולפי הנ"ל נראה לישב דברי הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים ז"ל אף דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין מ"מ יכולין לעקור לפי שעה שלא יהו גזירות אלו חמורין מדברי תורה עצמה שהן יכולין לעקור לפי שעה עכ"ל, ולפי טעם זה היה נראה דה"ה דיכולין לעקור דברי ב"ד חבירו בשוא"ת שהרי יכולין לעקור גם ד"ת בשוא"ת והא דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אינו רק בקו"ע דבכה"ג אין יכולין לעקור ד"ת

לז) וקשה מריש מגילה דפריך בגמ' האיך בני כפרים קורין בי"א וי"ב כיון דאנשי כנה"ג תקנו לקרות בי"ד הא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ומאי פריך הא אין איסור לקרות בי"א אלא שמבטלין מצות קריאה בי"ד ובכה"ג יש כח בידם לעקור גם דבר מה"ת ולא תהא תקנת אנשי כנה"ג חמורה מד"ת עצמה

לח) ונראה לפי מ"ש למעלה דכשחכמים עוקרין דבר מה"ת בשוא"ת לא נעקרה מצות התורה ממקומה אלא דנגד מצות התורה איכא מצוה ג"כ לשמוע לדברי חכמים כגון שחכמים אסרו להטיל ציצית בסדין אף דמה"ת חייבת בציצית גם עכשיו מ"מ שוא"ת עדיף וממילא אסור להטיל ציצית וכ"ז לא שייך אלא היכא שחכמים אסרו לקיים המצוה דאורייתא אבל במגילה הרי לא אסרו לבני הכפרים לקרותה בי"ד אלא שפטרום מלקרותה וכיון שתקנת אנשי כנה"ג לא נתבטלה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין א"כ אכתי יתחייבו לקרותה מפני תקנת אנשי כנה"ג שעומדת במקומה עדיין ואין תועלת כלל מזה שב"ד האחרון פטרום מקריאת י"ד כיון שלא אסרו לקרותה והחיוב במקומו עומד מפני תקנת אנשי כנה"ג שאינה מתבטלת ע"י ב"ד קטן מהם

לט) ואכתי קשה מסוגיא דפ' השולח (דל"ו) דאי אמרת לדרי עלמא נמי תיקן הלל פרוזבול אין כח ביד ב"ד אחרון לבטלו והנה תקנת הלל היתה שע"י פרוזבול יתחייב הלוה לשלם ולפי תקנת ב"ד אחרון המבטלין את הפרוזבול אסור להמלוה ליגוש את הלוה והלוה פטור מלשלם וא"כ ביטול תקנת הלל הוא בשוא"ת ובכה"ג יכולין גם ב"ד קטן לעקור ושמא י"ל דגם לפי תקנת ב"ד אחרון דפרוזבול לא מהני מ"מ כיון דאיסורא דלא יגוש הוא רק על המלוה ולא על הלוה א"כ אכתי יתחייב הלוה לשלם מפני תקנת הלל שלא נתבטלה ע"י ב"ד קטן

מ) אלא דאכתי תיקשי למ"ד דחכמים יכולין לעקור דבר מה"ת אפילו בקו"ע לא יהו דברי ב"ד חמורין מדברי תורה עצמה שהן יכולין לעקור בין בשוא"ת בין בקו"ע ואף דנ"מ בגוונא דלעיל היכא שב"ד האחרון אינן אוסרין לעשות כתקנת ב"ד הראשון אלא שהן פוטרין מחיוב תקנת ב"ד ראשון דבכה"ג אם הב"ד האחרון גדול מהראשון יכולין לבטל דברי ב"ד ראשון לגמרי ואין חיוב עוד לקיים מצות ב"ד הראשון שכבר פקע חיובה אבל אם הב"ד האחרון קטן מהראשון אלא דתקנת ב"ד הראשון לא אלימא יותר מד"ת וא"כ תקנתם לא נתבטלה וממילא צריך לקיימה דאין כאן תרתי דסתרי דהא ב"ד אחרון לא אסרו לעשות כדברי ב"ד ראשון כנ"ל. אבל אכתי קשה מהא דפריך בפ"ב דע"ז גבי שמן של עכו"ם דדניאל גזר עליו והאיך יכולין ב"ד אחרון לבטל תקנת דניאל ולמ"ד דיכולין לעקור דבר מה"ת גם בקו"ע אין כאן קושיא דלא תהא תקנת דניאל חמורה מד"ת

מא) והנה בפ' הניזקין איתא דהתירו לכתוב דברים שבע"פ משום עת לעשות לה' הפרו תורתך וקשה למ"ד דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת גם בקו"ע ל"ל הך קרא דעת לעשות והרי בסוגיא דיבמות (ד"צ) לא מייתי כלל להך קרא דעת לעשות

מב) ונראה מזה דבכל מקום שעקרו דבר מה"ת לא עקרו את כל הגוף כגון כשפטרו סדין בציצית תתקיים מצות ציצית בבגד של צמר וכן כשאסרו לתקוע שופר בשבת תתקיים מצות שופר בחול אבל לעקור את כל הגוף אין כח בידם ומצאתי ב"ה בשער המלך בריש הל' שופר שהביא הסברא הזאת בשם הפר"ח עיי"ש ומשו"ה גבי דברים שבכתב אי אתה רשאי וכו' שעקרו את כל האיסור לגמרי בכה"ג אין כח בידם לעקור דבר מה"ת לכו"ע וע"כ הוצרכו להביא מקרא דהפרו תורתך דזה הוי הפרת תורה אבל במקום שיש כח בידם לעקור דבר מה"ת אין כאן הפרת תורה כלל

מג) והשתא גבי תקנת דניאל והלל דכשיתירו ב"ד שמן של עכו"ם נתבטלה תקנת דניאל לגמרי ואין לה עוד שום מקום וכן אם יבטלו ב"ד תקנת פרוזבול נמצא תקנת הלל בטלה לגמרי ובכה"ג אין יכולין לעקור דבר מה"ת לבטל את כל גוף האיסור וע"כ גם ב"ד קטן אין יכול לבטל דברי ב"ד גדול הימנו אבל אם היה ב"ד האחרון גדול יכול לבטל דברי ב"ד הראשון לגמרי יותר ממה שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת: