קובץ הערות קסה

סימן ס"ט

כתבו בתוס' פ' האשה רבה (ד"צ) ד"ה כולהו נמי שב ואל תעשה נינהו וא"ת סדין בציצית היכי הוי שוא"ת דכי מכסי בטלית דבת חיובא ואין בה ציצית הרי עובר בידים עכ"ל. ובשאגת אריה סי' ל"ב הקשה על קושייתם דסדין בציצית חשיב שוא"ת משום דאין הלבישה אסורה מצד עצמה אלא מחמת חסרון מעשה של מצות ציצית דרמי רחמנא עליה ולא דמי לאיסור כלאים דהלבישה מצד עצמה אסורה הילכך אין הלובש בגד בת חיובא בלא ציצית חשיב כעושה מעשה בידים שאין עושה איסור בלבישה זו אלא שחיסר מצוה בשיא"ת עכ"ל ועיי"ש שהביא מדברי ר"י שבמרדכי דהיכא דהוא אנוס בעשיית הציצית מותר לו ללבוש הבגד בלא ציצית מטעמא דלעיל וכן אנו לובשין טלית בת חיובא בלא תכלת מפני שאין לנו תכלת ומהתימא שדברי ר"י שבמרדכי סותרין לדברי ר"י שבתוס' עכ"ל. עוד הביא שם ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם גבי ל"ת דולא יראו פני ריקם דחשיב לאו שאין בו מעשה אף שהאיסור חל עליו ע"י כניסתו לעזרה שהיא מעשה מ"מ כיון דהאיסור הוא מה שאינו מביא קרבן חשיב לאו שאין בו מעשה ה"נ לענין ציצית ביטול המצוה מצד עצמה אין בה מעשה ע"כ

ב) והנה בהך דינא דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת ולא בקום ועשה יש לחקור כמה חקירות. א) מהו קום ועשה ושוא"ת דיש לפרשו בשני פנים אם הדבר תלוי בגוף האיסור אם הוא קו"ע או שוא"ת או באופן העבירה עליו ולדוגמא באומר שבועה שאוכל ככר זו אם אוכל זו ואכל את התנאי ולא אכל את האיסור דגוף האיסור הוא שוא"ת ומ"מ עבר עליו ע"י אכילת התנאי שהוא קו"ע וכן בראית פנים בעזרה ריקם גוף האיסור הוא שוא"ת מה שאינו מביא קרבן ואופן העבירה עליו הוא ע"י כניסתו בעזרה שהוא קו"ע ולהיפוך באומר שבועה שלא אוכל זו היום אם לא אוכל זו למחר ואכל את האיסור היום ולא אכל את התנאי למחר דגוף האיסור הוא קו"ע ועבר עליו ע"י שוא"ת במה שלא אכל את התנאי למחר

ג) ב) באיכות העקירה אם ע"י עקירתם נעקר דין התורה לגמרי כגון כשפטרו סדין מציצית נעקרה מצות ציצית מסדין ונעשית טלית פטורה מן התורה או דבאמת דין התורה במקומו עומד והסדין חייב בציצית מן התורה גם לאחר עקירתם אלא שהתורה נתנה להם רשות לצוות לנו שלא לקיים המצוה במקום שיש להם טעם ע"ז

ד) ג) טעמו של ד"ז הא דמחלקינן בין קו"ע לשוא"ת אם הדבר תלוי במדרגת חומר האיסור דקום עשה הוא דבר חמור ואין כח בידם לעוקרו ושוא"ת אינו חמור כ"כ ויש כח בידם לעוקרו או דבאמת מצד עצמו אין חילוק כלל בין קו"ע לשוא"ת והא דמפלגינן בינייהו הוא מטעם הנ"ל דדין התורה במקומו עומד ומה"ת הטלית חייבת בציצית גם לאחר עקירת חכמים וצריך להטיל בה ציצית ולעומת זה מצוה ג"כ מן התורה לשמוע לדברי חכמים שאסרו להטיל ציצית בסדין ושני הדינים האלו סותרין זה את זה וע"כ שוא"ת עדיף

ה) וכל החקירות האלו תלויות זו בזו דאם נאמר שע"י עקירתם נעקר דין התורה לגמרי צריך לפרש טעם החילוק שבין קו"ע לשוא"ת. מפני חומר האיסור דקו"ע שהוא דבר חמור אין להם הכח לעוקרו ושוא"ת דאינו חמור כ"כ יש כח בידם לעוקרו וממילא צ"ל שהדבר תלוי בגוף האיסור עצמו אם הוא קו"ע או שוא"ת ולא איכפת לן באיזה אופן הוא עובר עליו. אבל אם נאמר שבאמת דין התורה מצד עצמו לא נעקר כלל ממקומו אלא שנגד דין התורה יש לנו ג"כ דין תורה שאסור לעבור על דברי חכמים, וכיון ששני הדינים האלו סותרין זא"ז ממילא שוא"ת עדיף ולאו בקולא וחומרא תליא מילתא אלא דכך היא הדין בכל מקום ששני דברים סותרין זא"ז צריך להיות שוא"ת כמו באין עשה דוחה עשה. ולפי"ז לא איכפת לן בגוף האיסור אם הוא קו"ע או שוא"ת אלא באיזה אופן עוברין עליו. וכדאמר ליה ר' יהושע לר' אליעזר אם נתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידים. ואם לא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידים

ו) ולדוגמא בראית פנים בעזרה ריקם. אם נאמר שע"י עקירתן נעקר דין התורה לגמרי ואם יפטרוהו חכמים ממצות הבאת קרבן יהא פטור מן התורה ממילא מותר לו לכנס לעזרה דביטול חיובא דקרבן הוא שוא"ת ויש כח ביד חכמים לעוקרו. וממילא אין כאן איסור כלל בכניסתו ריקם. אבל אם נאמר שדין התורה לא נעקר ממקומו אלא דכיון שאסור לו לעבור על דברי חכמים ע"כ צריך להיות שוא"ת. וא"כ הכא אי אפשר לו ליכנס ריקם שהרי בזה יעבור על דברי תורה ע"י מעשה בידים ובמקום תרתי דסתרי אסור לעשות מעשה בידים

ז) [ברבינו יונה ריש ברכות כתב דלאחר חצות פטרוהו חכמים מק"ש ומוכח שם מדבריו שאפילו יקרא לא קיים מצות ק"ש כלל. ובתוס' סוכה (ג') בהא דלא קיימת מצות סוכה מימיך כתבו דכיון דפסלוהו מדרבנן לא קיים מצוה גם מדאורייתא והר"ן פ' ערבי פסחים גבי מי שלא אמר שלשה דברים אלו וכו' חולק בזה עיי"ש. ובחידושי אנשי שם פ' במה מדליקין הקשה על הר"ן ריש כתובות דעקרו חכמים אבילות יום ראשון דאורייתא. ואיך יהא מותר בקו"ע בדברים שהאבל אסור בהן. וי"ל כיון שעקרו חכמים מצות אבילות ממילא ליכא איסורא אלא שבר"ן ריש כתובות נראה דבאמת אסור לעבור בקו"ע]

ח) ומצאתי בס' האשכול הל' ציצית (סי' ל"ב) שהביא מחלוקת בלובש כלאים בציצית דסדין בזה"ז אם הוא חייב מלקות מן התורה. והי' נ"ל דהכי פליגי דאי נימא שע"י עקירת חכמים נעקרה המצוה מן התורה ונעשית טלית פטורה ואם ילבש הסדין בציצית לא יקיים מצות ציצית כלל ודאי לוקה מן התור' דהוא כלאים שלא במקום מצוה. אולם אם נאמר דמצות ציצית דאורייתא במקומה עומדת אלא שצריך לשמוע לדברי חכמים שאסרו להטיל ציצית בסדין אבל אם ילבש הסדין בציצית תתקיים בזה מצות ציצית דאורייתא אין כאן מלקות דאורייתא אלא מכת מרדות שעבר על דברי חכמים

ט) וכשהצעתי ד"ז לפני מו"ר הג"ר חיים הלוי זצ"ל מבריסק אמר לי שי"ל דתרווייהו ס"ל שהמצוה של תורה לא נעקרה ומ"מ אפשר לומר דבכה"ג אין עדל"ת כיון שבפועל אין עליו חיוב לקיים המצוה עכ"ד. ועיין בפסחים (דמ"ז) תוד"ה כתישה ביו"ט שכתבו בשם ר"ת דאפילו אי נימא דעשה דכסוי הדם דוחה ל"ת דחרישת כלאים מ"מ אם יחרוש בכלאים ביו"ט יתחייב גם משום כלאים כיון דאסור לו לחרוש מפני יו"ט דהוי עשה ול"ת. וזהו כדברי מו"ר ז"ל ומדברי תוס' חולין (קמ"א) בשם ריב"א מבואר להיפוך דאפילו במקום שאסור לו לקיים העשה מ"מ יש בכחה לדחות ל"ת עיי"ש

י) הג"ה [ולדברי מו"ר ז"ל נ"ל דאם ילבש כלאים במקום ספק ציצית דלכאורה היה נראה דאף דאסור לו ללבוש מספק שמא הוא שלא במקום מצוה מ"מ פטור ממלקות דאין לוקין מספק אבל לפי דבריו ז"ל אפשר דלוקה ודאי דכיון דמספק אסור לו ללבוש ממילא אין עשה דוחה ל"ת בכה"ג. וכן לענין טומאת קרובים דהוא מטעם עדל"ת כנראה מדברי הרמב"ם אם יטמא הכהן למי שהוא ספק