קובץ הערות קנ

אביו הוא. הוי ממזר דלא ידיע ולא חיי. והנה בר"ן ספ"ק דקידושין כתב דהא דאיצטריך הילכתא. דספק ערלה בחו"ל מותר. אף דכל הספיקות מותרין לדעת הרמב"ם. אבל אין היתרן אלא בתורת ספק. ר"ל שאין אנו חייבין לחוש. שמא חלב הוא. ומותר לאכול. ולסמוך על צד הספק שמא שומן הוא. אבל אי קמי שמיא גליא. שהוא חלב. לא הותר איסורו ומה"ט. מי שיודע שהוא חלב אסור לו להאכיל למאן דמספקא ליה. ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול. אבל בספק ערלה מותר בתורת ודאי. ואפילו אי קמי שמיא גליא שהוא ערלה. מ"מ בשעה שהוא ספק הוא מותר. ומשו"ה ספוקי מספקי להדדי ואינו עובר. משום לפני עור. דאין כאן מכשול כלל. ומהרי"ט כתב כן. לענין ספק ממזר. דהוא מותר בתורת ודאי. ומשו"ה איצטריך קרא להתיר ספק ממזר ואף שצ"ע דהרשב"א הביא מתשובת הרמב"ם דמספק ממזר ילפינן לכל הספיקות שמותרין, וא"כ אין חילוק בין ספק ממזר לכל הספיקות. דאין היתרן אלא בתורת ספק אבל מוכח כדברי מהרי"ט. ממ"ש הרמב"ם. גבי פצוע דכא. שאסור בישראלית ובממזרת. ומותר בשתוקית. עיין בשב שמעתתא. ש"א פ' ששי. ולפי"ז בספק ממזר אין כאן מכשול כלל. אם ישא ישראלית. דדוקא ממזר ודאי אסר רחמנא. וא"כ קשה מ"ט ממזר דלא ידוע. לא חיי משום מכשול. והא כיון דאינו ידוע אינו מכשול

ב) והנה דוגמת ספק ערלה. מצינו לענין ביטול ברוב דההיתר הוא בתורת ודאי ומבואר בירושלמי הובא בר"ש פ"ק דערלה דדוקא לאחר שנודע התערובות בטל. הא קודם לכן לא. וצריך ביאור כיון דגזה"כ הוא, שהאיסור נהפך להיתר. מה לנו ולידיעתו. ולמה לא יוכל להיות היתר קודם שנודע התערובות. וי"ל דבאמת בתערובות יבש ביבש. לא נעשה שום השתנות. בדבר המתבטל. אלא שהספק מתירו. וא"כ הספק הוא סיבת ההיתר. וכל זמן שלא נודע התערובות. הרי אין כאן ספק שיתירנו. ושמעתי מכ' מו"ר הג"ר שמעון הכהן שליט"א. דה"ה לענין היתר ספיקות. היכא שמותרין בתורת ודאי אין היתרן חל אלא לאחר שנולד הספק. וא"כ בספק ממזר אפילו נימא שבשעה שהוא ספק אין בו מכשול. אבל זהו דוקא לאחר שנודע ספיקו. וקודם שנודע הספק. ליכא הך שריותא. דספק ממזר. ומשו"ה ממזר דלא ידיע. לא חיי. דכיון דלא ידיע כלל. א"כ לא נודע ספיקו. ולא הותר עדיין וכ"ז לפי האמת דאזלינן בתר רובא. ולא מספקא לן. בסתם אדם שמא ממזר הוא. אבל אי לא אזלינן בתר רובא. וא"כ כל אדם הוא בספק. שמא ממזר הוא. והרי נודע ספיקו תמיד וכיון דספק ממזר מותר בתורת ודאי אין כאן מכשול. ואז לא שייך כלל הך דממזר דלא ידיע. לא חיי

ג) אבל בר"ן ר"פ עשרה יוחסין. כתב דקיי"ל כר' יוסי דמשפחה שנטמעה נטמעה. והיודע במשפחה. שנתערב בה ממזר. אינו רשאי לגלותו. ומשמע. אפילו לא נודע ספיקו. וא"כ גזה"כ הוא בממזר. שאינו אסור. אלא א"כ שנודע פסולו. וכל זמן שלא נודע. אין בו איסור. וע"כ צ"ל. דהא דממזר דלא ידיע. לא חיי. הטעם. משום דאע"ג דאין בו איסור. מ"מ אינו מיוחס. ואין השכינה שורה אלא על המשפחות המיוחסות שבישראל. ולהאי טעמא. אין לחלק בין נודע ספיקו. או לא. ולא נתיישבת עדיין קושית שער המלך מאי פריך. דילמא לאו אביו הוא. וי"ל דמשכחת לה שאינו אביו. והולד אינו ממזר. כגון שנבעלה לנכרי. דקיי"ל, נכרי הבא על בת ישראל הולד כשר. אפילו באשת איש: סימן נ"ט

א) ס"פ הערל. תוס' ד"ה. אמר ר' יוחנן. עד רובו. משמע דברובו לא אמרינן ראשון ראשון בטל וכו' ובפרק הנודר מן הירק. בצל שעקרו בשביעית. ונטעו בשמינית. ורבו גידוליו על עיקרו מותר. ותימא. דגבי יין נסך אמר ר"י ראשון ראשון בטל. ובחידושי הרמב"ן ריש בבא בתרא הביא לתרץ קושיתם מנדרים. דהיתרא לא בטיל. וכן כתב הר"ן בנדרים שם. בשם הרמב"ן. וכן הביא עוד הר"ן בשמו. בפ' בתרא דע"ז. אבל דעת תוס'. דאין לחלק בזה וכשם שאיסור בטל בהיתר. ה"נ היתר בטל באיסור. וביאור מחלוקתם הוא. דהרמב"ן ס"ל. דבשלמא באיסור שאין הדבר אסור. אלא א"כ יש עליו דין איסור. שייך לומר שמתבטל וע"י התערובות. פקע ממנו דין האיסור שעליו. וממילא הוא מותר אבל בהיתר. אין צריך שיהא עליו דין היתר. כדי שיהא מותר. אלא כיון שאין עליו דין איסור. ממילא מותר. דבלא דיני התורה הכל מותר. ולא שייך לומר דפקע ממנו דין היתר שעליו. דמה בכך. אבל מ"מ. מנין יאסר ואי דנימא שכמו דביטול מועיל להפקיע דיני הדבר. ה"נ יועיל. להעלות עליו דין איסור. בזה ס"ל להרמב"ן דלא אמרינן הכי ולדעת תוס' צ"ל. דביטול מועיל ג"כ להעלות על המתבטל. דיני המבטל. ומבואר מזה מה שמסתפקים בחוטי ציצית. הטווין שלא לשמן. שנתערבו ברוב חוטין הטווין לשמן אי שייך ביטול להכשירן. דזה תלוי. במחלוקת תוס' והרמב"ן

ב) [לדעת תוס' דהיתר בטל באיסור וההיתר נעשה איסור. קשה לכאורה מחולין שנתערב ברוב טבל דאם יש לו פרנסה ממק"א אינו מוציא אלא לפי חשבון ואמאי לא נימא דהחולין נעשה טבל ויצטריך לעשר לפי כולו. וי"ל לפמש"כ תוס' פ' כל הבשר (קי"ב) ד"ה תרי גללי דמילחא (דטעמא דמ"ד אפשר לסוחטו אסור הוא משום דאינו יוצא כולו עיי"ש אבל אילו יצא כולו כו"ע סברי דמותר. ולא כן דעת הר"ן. ה"נ בהיתר שנעשה איסור ע"י ביטול ברוב איסור אם אפשר להפרידן זמ"ז לגמרי. ההיתר שנאסר חוזר להיתירו. והכא כשמעשר לפי"ח על הטבל הרי נסחט כל הטבל ולא נשאר מהטבל כלום. אבל ק' מס"פ הנודר מן הירק בר"ן שם ד"ה אם היו עלין שלהם שחורין. אם נתערבו פירות חולין בפירות שביעית אין תופסין דמיהן אלא כנגד הפירות שביעית ולא כנגד כולן. ואמאי לא נימא שהפירות חולין יהו נעשין פירות שביעית. וכאן אין שייך לתרץ דאפשר לסוחטו מותר דהא פרי ראשון של שביעית אין יוצאין לחולין ואמאי אין תופסין דמיהן אלא לפי"ח ולא לפי כל התערובות. וי"ל לפימש"כ בכ"מ (ספ"א מאבה"ט). בשם הר"י קורקוס טעם החילוק בין טומאת מגע למשא דבמגע אפי' נגע בכולן בב"א מ"מ מהני ביטול משום דהוי נגיעות הרבה ובכל נגיעה בפ"ע מהני דין ביטול לטהר. אבל במשא כולו משא אחד. וכיון שבמשא הזה יש טומאה ודאית לא מהני ביטול לענין ודאי טומאה. וה"נ לענין לתפוס הדמים לפי כולו אינו מועיל ביטול דהא ודאי שאין כאן דמי שביעית אלא לפי חשבון. ובאמת אילו החליף כל מקצת בפ"ע היו נתפסין כל הדמים בקדושת שביעית. וכן לענין טומאת משא אילו נשא כולן בזאח"ז כ"א בפ"ע הי' מועיל ביטול לטהרו משום דעל כל משא בפ"ע הוא ספק ולענין ספק מהני ביטול אבל כשנושא כולן ביחד אין כאן ספק אלא ודאי יש במשא הזה טומאה ולא מהני ביטול לענין ודאי. וה"נ כשפודה כולן כאחת פדיון אחד בודאי אין כאן שביעית אלא לפי חשבון

ג) ואפשר לומר לדעת תוס'. דהא דמיעוט בטל ברוב ביאורו. כמו דמצינו כופת שאור. שיחדו לישיבה בטלה מתורת חמץ. וכן בית שסיככו בזרעים בטלו מתורת אוכל. משום שמתבטלין לגבי הבית ונעשה חלק מהבית. ה"נ בכל תערובות שם הרוב על כל התערובות. והמיעוט מתבטל לגבי הרוב. ונקרא שם הרוב גם על