קובץ הערות קמה

אם הפדיון מצד עצמו קליש ואין בכחו לתפוס אין פדיון לחצאין וגם בפט"ח בכה"ג לא מהני וזה מבואר בגמ' בכורות (י"א) מהו לפדות פט"ח בשה פסוהמ"ק משום דאין איסור חע"א ולכאורה אינו מובן מאי אין אחע"א איכא הכא דהא השה מותר וביאורו כנ"ל דכיון דאאחע"א א"כ גם בלאו גזה"כ אין השה יכול להיות נתפס בקדושה וממילא אין פדיון לחצאין ומשו"ה בקונם פרטי דקלישא קדושתי' ואינו יכול לתפוס פדיונו אין זה פדיון כלל וכעין זה בגמ' בכורות (ט"ז) גבי תמורת פסוהמ"ק ליפרקינהו ולא אלים למיתפס פדיונו וכן בתוס' מנחות (מ"ז) ד"ה בקונטרס: סימן נ"ה

א) ובביאור ספיקו של הר"ן [למעלה אות ב'] אי קונמות יוצאין לחולין ע"י מעילה נרא' דהנ' יש להסתפק בהא דהקדש יוצא לחולין ע"י מעילה אם ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה או להיפוך דגזה"כ הוא דחיוב המעילה מוציא לחולין ובמקום שאין חיוב מעילה כגון בקרקע אינו יוצא לחולין ע"י הוצאה מרשות. וכן מבואר להדיא בפסחים (דכ"ז) דלר"י דס"ל הקדש במזיד אינו מתחלל טעמו הוא משום דאין מעילה במזיד ומשו"ה גם בעצי שלמים דאין בהן מעילה אינן יוצאין לחולין דאכתי אפשר לדחות דזה אינו אלא בהנאה כגון שהסיק בעצי שלמים אבל בהוצאה מרשות לרשות שמא גם בעצי שלמים או בקרקע יוצאין לחולין ע"י שיצא מרשות הקדש לרשות הדיוט וע"ז הוא דמתחייב במעילה אבל במקום שאינו יוצא לחולין כגון בקדוה"ג גם אם יתננו לאחר לא יתחייב במעילה כיון דלא הועילו מעשיו או דלמא גם היכא דלא אהני מעשיו כמו בקדוה"ג ג"כ מעל. ודוגמא לזה מצינו בגנב המוכר שור ושה חייב בדו"ה לחד מ"ד גם היכא דלא אהני מעשיו. וכן י"ל דחיוב מעילה בא על מעשה הוצאה גרידא אלא דבקדו"ד גזיה"כ דהמעילה מוציאה לחולין ובקדוה"ג אין המעילה מוציאה לחולין אבל מ"מ חייב במעילה גם אם אינו יוצא לחולין

ב) ואין להביא ראי' מסוגיא דקידושין (דנ"ד) אומר הי' ר"מ הקדש בשוגג אין מתחלל ולא אמרו מתחלל אלא לענין מעילה בלבד ופריך בגמ' וכי מאחר דאין מתחלל מעילה למה ומבואר להדיא דהיכא דלא הועילו מעשיו אינו חייב במעילה [עיין בשעה"מ פ' מהל' שהק' כן על הרמב"ם] דזה אינו ראי' כלל דטעמא דר"מ דאינו מתחלל בשוגג הוא משום דהוה קנין בטעות ובכה"ג לא הוי מעשה הוצאה כלל וכן בגנב המוכר אם יהא מכירה בטעות בודאי לא יתחייב בדו"ה אפי' למאן דלא בעי אהני מעשיו דדוקא היכי דלא אהני מעשיו משום שאינו שלו ואילו הי' שלו היתה מועלת מכירתו חייב אבל במקום שאפי' אם הי' שלו לא הי' מועלת מכירתו אין כאן מעשה כלל. וה"נ בהקדש לר"מ דס"ל דהוי קנין בטעות

ג) אבל לכאורה ראי' מהא דקאמר התם למעול מקבל אמר איסורא לא ניחא לי' למקני' אבל בלא"ה הי' מועל המקבל אף דהככר לא יצא לחולין כדמספקא לי' להר"ן או כמש"כ במנ"ח דבקונם פרטי בודאי לא יצא לחולין ע"י מעילה משום שאין לו פדיון ומ"מ הי' מועל בקבלתו משום הוצאה מרשות לרשות וא"כ נראה דה"ה בקדוה"ג מועל בהוצאה מרשות אף דלא יצא לחולין. אלא דשמא יש לדחות דכאן בהככר נעשית הוצאה מרשות לרשות שקנה המקבל את הככר אף שלא יצא לחולין אבל בקדוה"ג הרי לא נעשית הוצאה כלל ולא אהני מעשיו מידי. אמנם בזה יש לדון דכיון דלא נפקע הקונם לא קנה אותו המקבל כלל דאין קנין באיסוה"נ [וכן קשה בהא דמסיק מקבל מעל לכשיוציא והאיך אפשר לו להוציאו כיון דלא קנה אותו כלל. וזה ק' בלא"ה כיון דאמר איסורא לא ניחא לי' דליקני וזכותו היתה בטעות ואינה זכי' איך יכול להוציאו אח"כ

] ד) ועיין בתוס' ע"ז (דס"ג) ד"ה והא מיחסרא משיכה שחילקו בין אתנן למעילה דכיון שהפקיעו חכמים קנין מעות אין כאן אתנן כלל אבל במעילה כיון דמעל מה"ת מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ל. ולכאורה אין החילוק מובן כלל. אבל אם נאמר דלענין מעילה לא בעינן אהני מעשיו וחייב על מעשה הוצאה גרידא אפי' בקדוה"ג אזי החילוק פשוט ומבואר דהפקעת חכמים אינה אלא חלות הקנין אבל מעשה ההוצאה לא שייך שתתבטל ע"י הפקר בי"ד ומשו"ה במעילה כיון דמדאורייתא יש כאן מעשה הוצאה אף שלא הועילו מעשיו מפני הפקר בי"ד מ"מ מעל אבל לענין אתנן בעינן שיועילו מעשיו וכיון שלא קנתה את הטלה מפני הפקעת חכמים לא נעשה אתנן. וכן מבואר מלשון הרמב"ם פ"ו ממעילה דבקדוה"ג איכא מעילה דהוצאה מרשות אף דלא אהני מעשיו

ה) ואם נאמר כן דהמעילה היא על מעשה הוצאה גרידא אף במקום שלא הועילו מעשיו א"כ אין ההוצאה לחולין גורמת לחיוב המעילה אלא אדרבא חיוב המעילה גורם להפקעת הקדושה ובמקום שאין חיוב מעילה אינו יוצא לחולין גם ע"י הוצאה מרשות כדמשמע בסוגיא דפסחים, (דכ"ז) דמייתי ראי' מר"י דאמר מזיד אינו מתחלל וטעמא משום דאין מעילה במזיד וה"נ בעצי שלמים עיי"ש והרי הא דאמר ר"י במזיד אין מתחלל הוא בין לענין הנאה ובין לענין הוצאה ומפרש בגמ' טעמו משום דליכא מעילה במזיד אלמא דגם הוצאה מרשות לא מהני במקום דליכא מעילה והא דנעשה חולין ע"י הוצאה מרשות תלוי בחיוב מעילה ומשמע דחיוב המעילה גורם להפקעת הקדושה

ו) ואכתי יש להסתפק ולפרש בכונת הגמ' דאין החיוב מעילה גורם להפקעת הקדושה והא דהקדושה נפקעת הוא מפני הפקעת הקנין של הקדש ע"י המכירה וגזה"כ הוא דיש בידו למכור חפץ של הקדש וזה ילפינן מחיוב מעילה ע"כ דיוצא לחולין דאל"ה לא הי' מתחייב במעילה אלא דהיכא דגלי קרא גלי והיכא דלא גלי קרא אין לנו לומר מעצמנו שיוכל להפקיע קנין הקדש וע"כ במקום דליכא מעילה אינו יוצא לחולין דאין לנו ילפותא ע"ז מקרא ועדיין הספק במקומו עומד

ז) ואם נאמר דחילול הקדושה אינו בשביל חיוב מעילה אלא משום הפקעת קנין ההקדש וכמו בתרנגולת שמרדה ומשום דהקדושה תלוי' בקנין ממון א"כ בקונמות דנראה דתרנגולת של קונמות שמרדה לא פקע הקונם ממנה אפי' בקונם כללי דהוי קדו"ד ומשום דבקונמות אין הקדושה בתולדה מן הקנין ואדרבא הקנין הוא בתולדה מן הקדושה וא"כ בקונמות אינו יוצא לחולין ע"י הוצאה מרשות. דביטול הקנין אינו מפקיע קדושת הקונם וא"כ אמאי מעל בקונמות ע"י הוצאה מרשות וא"כ נראה מזה דגם במקום דלא אהני מעשיו יש מעילה וכן לצד ספיקו של הר"ן דמעילה אינה מוציאה לחולין בקונמות ומ"מ מועלין על הוצאה מרשות וא"כ מוכח כנ"ל. ולפי"ז צריך לפרש הסוגיא דפסחים הנ"ל בהא דתלוי יציאה לחולין במעילה דאינו בתורת ילפותא מדמועלין ע"כ דמתחללין אלא הפי' דהמעילה גורמת ליצא לחולין

ח) אלא דא"כ יקשה להבין טעם ספיקו של הר"ן כיון דגזה"כ הוא דמעילה מוציאה לחולין א"כ אמאי לא נימא כן גם בקונמות ואפשר דספיקא הוא אם המעילה מפקיע הקדושה וא"כ גם בקונמות כן. או דהמעילה מפקיע קנין ההקדש וממילא בטלה הקדושה וזה לא שייך בקונמות כמש"נ. אלא דבעיקר הדבר קשה להבין האיך מועלין בקונמות בשביל הוצאה מרשות. אפי' אי נימא דגם