קובץ הערות קמד

יב) אבל באמת ק' להבין טעם החילוק הזה כמש"כ למעלה דהרי הא דקונם פרטי אין לו פדיון אינו משום דאלימא קדושתי' יותר מקונם כללי אלא משום דלא אלים למיתפס פדיונו. וכיון דקונם כללי אינו מפקיע מידי שעבוד כ"ש בקונם פרטי דקילא קדושתי' ולפימ"ש קצוה"ח דשעבוד הוי כפדיון א"ש דברי רש"י. אבל דבר תימא לומר כן דהא אין שום דבר נתפס תחת ההקדש. ואולי י"ל בביאור דברי רש"י שלפנינו דס"ל דהא דקונם כללי חלוק מקונם פרטי לענין פדיון הוא משום דפדיון הוי מדין קנין וכדאמר ר"י ד"ת מעות קונות שנאמר בפדיון הקדש ונתן הכסף וקם לו ומדיליף לפדיון הקדש דמעות קונו' ש"מ דפדיון הוא קנין כסף וזה לא שייך אלא היכ' דיש להקדש בו קנין כמו בקונם כללי אבל בקונם פרטי אין להקדש בו קנין כלל. וע"כ אין לו פדיון והדרינן לקמייתא דקונם כללי דהוי קנין אינו יכול לחול על גוף הידים וקונם פרט דאינו מדין קנין שפיר חל על גוף הידים וזהו פירושא דקדוה"ג כיון דקדושתו אינו מדין קנין ממון כקדו"ד. ואף דיש מעילה גם בקונם פרטי צ"ל לפי שיטה זו דחיוב מעילה אינו משום גזל ממון הקדש אלא משום איסור קדושה גרידא דהא בקונם פרטי אין בו קנין ממון כלל להקדש ומ"מ מועלין בו. אמנם ק' דהא הוכחנו לעיל דאיסור מעילה הוא משום גזל מסוגיא דכיצד הרגל ומסוגיא דכריתות דיוכ"פ אינו מכפר אמעילה משום דאממונא לא מכפר [וי"ל דהא קאמר התם ואב"א כי קא מכפר אשיעורא אחצי שיעורא לא מכפר ואפשר דלהך לישנא בתרא חיוב מעילה הוא משום איסורא ולא משום ממונא אבל זה אינו מספיק דהא גם לישנא קמא מודה דיש מעילה בקונם פרטי וע"כ צ"ל דגם בקונם פרטי יש להקדש בו קנין ממון. וא"כ מנ"ל דלישנא בתרא פליג בהא. אמנם י"ל דבאמת אין החיוב משום גזל אלא דמ"מ כיון דכבר נתחייב אין יוכ"פ מכפר] וכן מהא דשיעורו בשו"פ [ועיין לעיל סימן אות] [ועיין בפ' השואל (צ"ט) הדר בי' מההיא ולא ילפינן הקדש מהדיוט ואפשר דהדר בי' לגמרי דבהקדש אין איסורו משום גזל]

יג) וכ"ז אי נימא דבקונם פרטי אין בו קנין ממון להקדש כלל אבל בפי' הרא"ש ר"פ אין בין המודר מבואר להדיא דגם בקונם פרטי יש בו קנין להקדש עיי"ש שכ' הטעם בהא דתנן תפול הנאה להקדש ולא אמרינן יוליך הנאה לים המלח דלאו כל כמיני' להפסיד ממון להקדש והיינו דדייק מהכא בגמ' דיש מעילה בקונמות עיי"ש והיינו דס"ל דחיוב מעילה הוא משום גזל גבוה. ומדמועלין בקונם פרטי ע"כ דיש בו קנין ממון וא"כ אין טעם עוד לחלק בין קונם כללי לפרטי לענין הפקעת שעבוד וא"כ הדרא קושיא אמאי קונמות מפקיעין מידי שעבוד לדידן דס"ל יש מעילה בקונמות. וי"ל דנהי נמי דיש בקונמות קנין ממון מ"מ אין קדושתן מכח הקנין אלא אדרבא קנין הממון הוא מכח הקדושה וע"כ אינו נפקע ע"י השעבוד דקדושה שבהן להיכן הלכה דבשלמא בקדו"ד דהקדושה תלוי' בקנין כמבואר בחולין (קל"ט) גבי תרנגולת שמרדה ה"נ בגביית בע"ח פקע קנין ממון הקדש וממילא נפקע הקדושה. אבל בקונמות דהקדושה אינה תלוי' בהקנין. ותרנגולת של קונמות שמרדה לא מצינו דפקע קונם מינה. ה"נ דאינו נפקע ע"י שעבוד הבע"ח. ולפי"ז גם בקונם כללי כן הוא דאינו נפקע ע"י שעבוד וע"כ פסק הרמ"א דגם קונם כללי מפקיע מידי שעבוד והוא כשי' הרא"ש דגם בקונם פרטי יש להקדש בו קנין ממון [ומהכא דייק בגמ' דמועלין בקונם דמעילה היא משום גזל. וכ"כ תוס' פ' אלו נערות (דכ"ט) דמעילה הוא דצריך לשלם ממון שגזל מהקדש וכ"ה עוד בתוס' קידושין (דנ"ה). וכן בתוס' פ' השואל צ"ט] וא"כ ע"כ בקונם פרטי יש קנין ממון ושוב אין טעם לחלק בין קונם פרטי לכללי וע"כ פסק הרמ"א כוותייהו [ועיין בשטמ"ק פ' החובל (ד"צ) בשם המאירי מבואר להדיא כהרמ"א דקונם כללי מפקיע מידי שעבוד] וצ"ל דהא דאיתא בסוגיין דקדו"ד הוא דנחתא עלייהו דקונמות הכונה היא דיש בהן קנין ממון אבל מ"מ אין קדושתן מכח הקנין ולענין זה הוי כמו קדוה"ג דהקדושה אינה בתולדה מהקנין וע"כ מפקיעין מידי שעבוד כמו בקדוה"ג דלא שייך שיפקע הקונם ע"י שעבוד הבע"ח. ולענין קונם שאני עושה לפיך צ"ל כמש"כ למעלה דכיון דקדושתן היא מצ"ע ולא משום קנין שפיר יכול לחול גם על גוף הידים וגוף הידים אינן של בעל וע"כ יכולה האשה לאוסרן

יד) והנה מדברי הרא"ש מבואר דלא מצי להוליך הנאה לים המלח דלאו כל כמיני' להפסיד להקדש. אבל מדברי הר"ן שם (בדל"ה) מבואר דה"ה דיכול להוליך הנאה לים המלח אלא משום דעסוק בהקדש תנא תפול הנאה להקדש עיי"ש וכו' נראה מזה דאין להקדש קנין בקונם פרטי. וצ"ל לדבריו דחיוב מעילה הוא משום איסור קדושה ולא משום גזל. וא"כ אפשר לפרש דה"ט דלא אלים קונם פרטי למיתפס פדיונו משום דאין בו קנין ממון וע"כ קונם פרטי מפקיע מידי שעבוד כיון דאין איסורו משום קנין ממון וזהו שי' רש"י שלפנינו שכתב דדוקא קונם פרטי שאין לו פדיון מפקיע מידי שעבוד והיינו מפני שאין בו קנין ממון להקדש משו"ה אינו נפקע ע"י גביית הבע"ח ולענין קונם שאני עושה לפיך חייל על גוף הידים כנ"ל

טו) אמנם לקמן (דפ"ו) מפורש בפי' הרא"ש כרש"י דדוקא קונם פרטי מפקיע מידי שעבוד מפני שאין לו פדיון עיי"ש וכיון דס"ל להרא"ש דגם בקונם פרטי יש להקדש בו קנין ממון הדרא קו' דמאיזה טעם נחלק בין קונם פרטי לכללי. ואפשר דס"ל דבקונם כללי הקדושה היא מכח הקנין ובקונם פרטי הקנין מכח הקדושה והפדיון הוא מדין קנין וממילא נפקעת הקדושה וע"כ אין פדיון לקונם פרטי

טז) אבל קשה דאי נימא דהפדיון הוא רק על הקנין והקדושה נפקעת ממילא א"כ איך ילפינן דשביעית מתחללת מפני דכתיב בה קודש דהרי קדושת שביעית אינה תלוי' כלל בקנין ממון ותרנגולת של שביעית שמרדה ודאי לא פקעה קדושתה ומדילפינן מהקדש לשביעית נראה דהפדיון חל על הקדושה מצד עצמה ולא בשביל הפקעת הקנין וע"כ הא דקונם פרטי אין לו פדיון אינו משום דקדושתו אינה תלוי' בקנין אלא משום דלא אלים למיתפס פדיונו וזה אינו שייך רק לענין שעבוד וא"כ אכתי תקשי מ"ש קונם פרטי מכללי לענין הפקעת שעבוד ואפשר דשביעית איתקש לקודש לענין פדיון וגזה"כ היא בשביעית ולא מטעם פדיון קדש. ועיין פ"ק דבכורות (די"א) דפט"ח נפדה בשוויו בכל מילי שלא יהא חמור מהקדש והתם ליכא קרא אלא מסברא מדמינן לי' להקדש ופט"ח ודאי אין קדושתו מכח קנין ומ"מ מהני בו פדיון וא"כ נראה דפדיון חל על הקדושה ותו ל"ל בטעמא דקונם פרטי משום דאין קדושתו תלוי בקנין דהא גם פט"ח אין קדושתו מכח קנין ומ"מ יש לו פדיון

יז) אלא דבלא"ה קשה מ"ש דבקונם פרטי אין לו פדיון משום דלא אלים למתפס פדיונו דהרי גם מפט"ח אינו תופס פדיונו ומ"מ הוא נפדה ואיך אפשר ללמוד פט"ח מהקדש דבהקדש פדיונו נתפס תחתיו ובפט"ח אין פדיונו נתפס בקדושה [ואפשר דבאמת גזה"כ הוא בפט"ח שיש לו פדיון אף דהשה אינו נתפס בקדושה אלא דמהקדש ילפינן דאין חילוק בין שה לשאר מילי ואינו אלא גילוי מילתא שלא אמרה תורה שה להחמיר עליו אלא להקל עליו אבל עיקר פדיונו ילפינן ממה דאמרה תורה דנפדה בשה]. וי"ל דאע"ג דאין הפדיון נתפס בקדושה בפט"ח הוא רק מגזה"כ אבל בכח הפדיון הי' לתפוס אמנם