קובץ הערות קמג

לתפוס פדיונו שאינו אסור אלא על אדם אחד" עכ"ל וא"כ הא דאין לו פדיון אינו משום דחמיר קדושתי' אלא אדרבא משום דקולא קדושתו. והטעם הזה אינו שייך אלא לענין פדיון שצריך שיהא ד"א נתפס תחת ההקדש אבל לענין מעילה ל"ש הטעם הזה. וכיון דקונם כללי דאלימא קדושתי' יוצא לחולין ע"י מעילה כ"ש קונם פרטי דקיל יותר

ג) ועיין במעילה (י"ט) דפליגי תנאי בקדשי מזבח. שהוממו ונשחטו אם יש בהן מועל אחר מועל ומפרש בגמ' טעמייהו דפליגי אי בעינן העמדה והערכה דלמ"ד דלא בעינן העמדה והערכה א"כ יש להן פדיון וע"כ נפקי לחולין ע"י מעילה ואין בהן מועל אחר מועל. ולמ"ד בעינן העמדה והערכה וא"כ לאחר שנשחטו אין להן פדיון ומשו"ה יש בהן מועל אחר מועל ולא נפקי לחולין ע"י מעילה עיי"ש. וק' דהרי הא דאין נפדין לאחר שחיטה אינו משום דאלימא קדושתן לאחר שחיטה יותר מבחייהן דע"י שחיטתן לא נתרבה בהן קדושה כלל אלא דגזה"כ הוא לענין פדיון דבעי העמדה והערכה אבל לענין מעילה הא ליכא הך דינא דהעמדה והערכה ולמה לא יצאו לחולין גם לאחר שחיטה כמו בחייהן. ולפי"ז הי' נראה דגם בקונם פרטי כיון דבפועל אין לו פדיון לא יצא לחולין ע"י מעילה וכדברי מנ"ח

ד) אמנם שמעתי מכ' מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל מבריסק דבאמת קדשי מזבח שהוממו עדיין קדוה"ג עליהן שהרי עושין תמורה גם לאחר שהוממו וקדו"ד אינו עושה תמורה אלא דהא דיש להן פדיון מפקיע קדוה"ג שבהן אבל ההפקעה אינה עולמית אלא כל שעתא ושעתא שאפשר להיות בהן פדיון אז אין עליהן קדוה"ג ואם שעה חדא לא יהא אפשר להיות להן פדיון מאיזה טעם שיהי' אז נשארו בקדוה"ג שבהן. ומשו"ה עושין תמורה כיון שמצד עצמן יש בהן קדוה"ג עכ"ד. והיינו דמצד עצמן הן קדושין בקדוה"ג אלא דלעומת זה יש בהן דבר המפקיע קדוה"ג שבהן והוא הך מילתא שאפשר להיות להן פדיון וההפקעה היא כל רגע ורגע בשעתא. ואם האפשריות הזאת תתבטל מהן הן נשארין בקדוה"ג שיש עליהן מצ"ע. וע"כ עושין תמורה גם בשעה שיש להן פדיון כיון דמצ"ע יש להן קדוה"ג גם אז

ה) ולפי"ז ההפקעה תלוי' במה שאפשר להיות בהן מציאות פדיון בפועל. ומשו"ה לאחר שחיטתן שבפועל א"א להיות להן פדיון עוד. שוב אין בהן דבר המפקיע קדוה"ג מהן. וע"כ יש בהן מועל אחר מועל. וכ"ז לא שייך אלא בקדשי מזבח שהוממו דכיון דאין בהן מציאות פדיון המפקיע קדושתן ממילא נשארין בקדוה"ג שיש בהן מצ"ע. אבל בקונם פרטי דלא אלימא קדושתי' יותר מקונם כללי ואין בו קדוה"ג כלל מצ"ע בודאי לא תולד בו קדוה"ג ע"י שבפועל אין בו מציאות פדיון וע"כ כתב רש"י דגם קונם פרטי יוצא לחולין ע"י מעילה. וגם ספיקו של הר"ן הוא בין בקונם כללי בין בקונם פרטי [ועיין בריטב"א בסוגיא דיש מעילה בקונמות טעמו של הרמב"ן שהשמיט הסוגיא הזאת מהלכותיו משום דאין מעילה נוהגת בזהמ"ז. ואי נימא כדע' רש"י דע"י המעילה פקע הקונם א"כ נ"מ גדולה גם בזהמ"ז. ונראה מזה דעת הרמב"ן והריטב"א שלא כדעת רש"י והר"ן]

ו) ומש"כ רש"י דכיון דנפקי לחולין ע"י מעילה לא הוי כקדוה"ג לאפקועי שעבודא ולכאורה כונתו דכמו דיוצא לחולין ע"י מעילה ה"נ יוצא לבע"ח ע"י גביית השעבוד ויש לדקדק דנהי דהגזה"כ היא דהקדושה מתחללת ע"י מעילה מה ראי' היא זו שתתחלל הקדושה ע"י שעבוד ואי נימא כמ"ש בקצוה"ח דשיעבוד כפדיון א"כ לא הי' לו לרש"י לתלותו בדין מעילה אלא בדין פדיון. ואפש"ל דס"ל לרש"י דהמעילה אינה מפקעת הקדושה מצ"ע. אלא דמפקעת קנין ההקדש וממילא בטלה הקדושה וא"כ ה"נ השעבוד מפקיע קנין ההקדש

ז) אבל ק' דהתינח לענין גביית ב"ח שהוא זוכה בגוף הדבר ועי"ז פקע קנין ההקדש. אבל באומרת קונם שאני עושה לפיך דאיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהם דאין הבעל זוכה בגוף הידים כמש"כ תוס' בכתובות (דמ"ז) דלא שייך לומר שיזכה בגוף הידים ואין לו עליהם אלא שעבוד איך יהא נפקע הקונם ע"י שעבודו ואם נאמר דאין הקונם יכול לחול כלל מתחילתו דהשעבוד אינה שלה א"כ גם אי נימא דקונמות הוי קדוה"ג איך יחול הקונם דאין אדם מקדיש דשא"ש גם בקדוה"ג

ח) ואפש"ל לפימ"ש תוס' פרק אעפ"י (נ"ט) דבגוף הידים אין שייך קדושה כלל דאין נתפשות בהקדש. וה"ה בקונמות למ"ד דמועלין בקונמות ויוצא לחולין ע"י מעילה. וא"כ יש להקדש בו קנין ממון וזה לא שייך בגוף הידים. אלא במע"י והרי הן של בעל ואינה יכולה לאוסרן אבל למ"ד אין מעילה בקונמות אין להקדש בהן קנין ממון כלל ואיסורא בעלמא הוא דרכיב אכתפייהו [כמבואר בסוגיין] וזה שייך גם בגוף הידים דאינן של הבעל ע"כ חל הקונם על גוף הידים וזה מקרי קדוה"ג כמו באיצטלא דפרסוה אמיתנא או בעשה ביתו אפותיקי והשתחוה דהוי ג"כ בכלל הקדש כמש"כ תוס' וא"כ הא דמחלקינן לענין קונמות אי הוויין קדוה"ג הכונה היא אם יש להקדש בהן קנין ממון אזי אין יכולין לחול על גוף הידים דאין קנין הקדש נתפס בגוף הידים ואם קונם הוי רק איסורא בעלמא אז הוא חל על גוף הידים

ט) ועיין באבני מילואים (סי' ע"ב) שכתב דלפמש"כ תוס' הטעם לחלק לענין שעבוד בין קדוה"ג לקדו"ד משום דקדושת דמים ראוי' לפקוע וקדושת הגוף לא פקעה אם כן בקונם דפקע בכדי אינו מפקיע מידי שעבוד הבע"ח ודוקא היכא שאינו בא לידי גבי' בסוף קונמות מפקיעין מידי שעבוד עיי"ש בדבריו אמנם מדברי תוס' מבואר להדיא דגם לענין בע"ח קונמות מפקיעין מידי שעבוד שהקשו דא"כ כל אדם יפקיע חובו ע"י קונם וכן הביא שם הא"מ עצמו בשם הרא"ה והריטב"א. וא"כ באמת טעמא בעי מ"ש קונמות מקדו"ד כיון דקונם ג"כ ראוי לפקוע כמו קדו"ד אמנם לפי הנ"ל ניחא דהכונה בהא דאמרינן קונמות קדוה"ג דהוי איסורא בעלמא ולא משום קנין. ואינו שייך שיהא נפקע ע"י גביית הבע"ח ושאני קדו"ד דקדושתו היא משום קנין. וכיון דפקע הקנין שבו ע"י גביית הבע"ח ממילא בטלה קדושתו. אבל בקונמות שאין איסורן משום קנין הקדש שבהן לא פקעי ע"י גביית הבע"ח

י) ולפי"ז כונת רש"י במה דתלה דין שעבוד במה שיוצא לחולין ע"י מעילה היינו דכיון דמעילה מוציאתו לחולין איסורו הוא משום קנין הקדש ואינו יכול לחול על גוף הידים והשעבוד אינה יכולה לאסור שאינו שלה. דהא דמעילה מוציאה לחולין הוא משום דמעילה מפקיע קנין ההקדש וממילא בטלה הקדושה דהקדושה תלוי' בקנין. וכיון דגם קונמות יוצאין לחולין ע"י מעילה מוכח דגם איסור קונמות תלוי בקנין הקדש וממילא אינו שייך שיחולו בגוף הידים דגוף הידים אין קנין נתפס בהם

יא) ולפי"ד רש"י אלו דמ"ד קונמות הוי קדוה"ג ס"ל דאין מעילה בקונמות לפי"ז לדידן דקיי"ל יש מעילה בקונמות לא הויין קדוה"ג להפקיע אבל מדברי הפוסקים אינו נראה כן אלא אע"ג דקיי"ל יש מעילה בקונמות מ"מ קיי"ל דקונמות מפקיעין מידי שעבוד דהוי קדוה"ג. וע"כ דס"ל כפי' השני שברש"י שלפנינו דחלוק קונם פרטי מקונם כללי. דקונם פרטי דאין לו פדיון הוי קדוה"ג ומפקיע מידי שעבוד וקונם כללי דיש לו פדיון הוי קדו"ד ואינו מפקיע מידי שעבוד: