קובץ הערות קכה

בעמונית שנתעברה מישראל. כיון דהיא כשרה. גם הבן כשר. דמתיחס אחר אביו. וא"כ בלוי שנשא ממזרת הבן ראוי להיות לוי ממזר לדעת הרשב"א. וראוי לתת לו מעשר. וקשה מתוספתא הנ"ל. [ואפשר לישב לפי המבואר ס"פ האומר. בהא דפליגי ר"ט ור"א בממזר שנשא שפחה. אם הולד עבד או עבד ממזר. וטעמא דר"א דהולד עבד ממזר. משום דכתיב לו הלך אחר פסולו. ורבנן ולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. עיי"ש מקרא דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה. ור"א ס"ל דמ"מ אתא לו אפקיה. ונראה דבהא פליגי. דר"ט ס"ל דאף דאתא לו אפקיה. מ"מ אין משנין סדר היחס כדי לפוסלו. וכיון דולד שפחה כמותה. והוי עבד. ממילא לא הוי ממזר דבעבדים לא שייך ממזרות. ור"א ס"ל דהכא הולד מתיחס גם אחר אביו. כדי שיהיה בו צד ממזרות. והא דאתא לו אפקיה היינו שמשנין סדר היחס כדי לפוסלו. וא"כ י"ל לדעת הרשב"א דתוספתא אתיא כר"א ומשו"ה לוי הבא על הממזרת אין הולד לוי. משום דמתיחס אחר אמו. אבל בלוי הבא על אחותו. אפשר דהולד לוי ממזר. דפסול ממזרות אינו מפקיע מקדושת לויה. ולדעת הרמב"ם דפסול ממזרות כיון שמפקיע מקדושת קהל ישראל ה"ה דמפקיע מקדושת כהונה. הקשה אחד התלמידים מפצוע דכא דאין בו קדושת קהל ומותר בממזרת. לחד מ"ד בירושלמי. ומ"מ מפורש במשנה. פצוע דכא כהן. הוא ועבדיו אוכלין בתרומה. ואף דהרמב"ם פוסק כמ"ד בירושלמי דאסור בממזרת. דפסול הגוף שאני. ואינו פסול יוחסין. מ"מ תיקשי ממתניתין לאידך מ"ד דמותר בממזרת. ומ"מ הוי כהן. ואפשר לומר דאפילו להך מ"ד. פצוע דכא אינו דומה לשאר פסולי קהל. דבכל פסולי קהל נפקעה קדושתו לעולם אבל פצוע דכא. אין פסולו אלא לשעתו דאם יוכל להתרפאות יחזור להכשרו. כדתניא. ניקב פסול. נסתם כשר. וזהו פסול שחוזר להכשירו. ואף דמותר בשעתו בממזרת. דאין לו קדושת קהל עכשיו. מ"מ אין זו הפקעה. ודוגמא לזה בגר דמותר בממזרת עד עשרה דורות. ומ"מ בת גר זכר כשרה לכהונה לרבנן דר"י ואינה כחללה. אף דאין לה קדושת קהל מצד עצמה. אבל מ"מ אין בה הפקעה מקדושת קהל. שתפקיעה לפוסלה לכהונה. ונראה דאילו היה אפשר לצייר בפצוע דכא פסול שיוליד בנים היו הבנים כשרין לבוא בקהל. אפילו למ"ד דמותר בממזרת. דכיון דהוא פסול החוזר להכשירו. אין לפסול בניו. וה"ה דאין מפקיעו מקדושת כהונה. ומ"מ עדיין אינו מיושב כל הצורך. ואפשר לומר בכונת המ"מ. דהא דמשמע מדבריו דממזר אינו כהן. הוא רק לענין שמותר לו לישא נשים הפסולות לכהונה. דהא הרמב"ם קאי בהל' איסורי ביאה. ורק לדין זה איירי הכא. אבל לענין אכילת תרומה. אפשר דכהן הוא. וכמו פצוע דכא כהן דמותר לו לישא גיורת. וכל הפסולות לכהונה. ומ"מ אוכל בתרומה. ומ"ש רש"י ר"פ הבע"י. דא"א לממזרת שתאכל בתרומה. הטעם כמ"ש הריטב"א. משום דאמו נעשית זונה ובן זונה הוא חלל. אבל פסול ממזרות מצד עצמו. אינו פוסל לכהונה. ורק לענין לישא נשים הפסולות לכהונה אינו בקדושתו. כמו פצוע דכא כהן]. ולדעת הרמב"ם אתי שפיר. דפסול ממזרות מפקיע מקדושת לויה. וה"ה מקדושת כהונה. ואין צריך ללומדו מק"ו מאלמנה לכ"ג. וא"כ י"ל דזהו ג"כ דעת רש"י. מ"ש דלענין תרומה דבי נשא. נמי ליכא למימר דכיון דהיא ממזרת אין בה קדושת כהונה. אבל בכהן הבא על זקוקה ליבם. מודה רש"י להרמב"ם. דהבן כהן כשר. כיון שאינו ממזר

ה) ולכאורה קשה לדעה זו. דבן זונה כשר לכהונה מסוגיא דבכורות הנ"ל. דכהנת שנתעברה מנכרי. הבן חייב בפדיון. דכיון שנבעלה לנכרי. הויא לה זרה. אף דנבעלה לנכרי אינה חללה אלא זונה. ומוכח מכאן דלענין זה. זונה הויא כחללה. דפקעה ממנה קדושת כהונה ועיין בחידושי הרשב"א פ' הערל (ע"ד). חללה לאו זרעו דאהרן היא. והקשה הרשב"א. והא איכא נבעלה לפסול לה דפסולה לכהונה ותרומה ואע"ג דאינה חללה. ותירץ דאף היא נמי לאו זרעו דאהרן היא. כיון שנפסלה מכל דין כהונה וחללה דהכא לאו דוקא. אלא כל שנפסלה ונתחללה מדין כהונה קאמר. עכ"ל. וי"ל לדעת הרמב"ם. דנתעברה מנכרי שאני. דהא אין לו אב כלל. וכהונתו הוא רק מכח אמו. וכיון שאמו פסולה לכהונה. אין הבן כהן מחמתה. אבל בכהן הבא על שומרת יבם. הבן הוא כהן מחמת אביו. ואינו מתחלל מחמת אמו. כיון שהיא אינה חללה רק זונה

ו) ולטעמו של הרשב"א. דילפינן מק"ו מאלמנה. א"כ גם בשומרת יבם שנתעברה מכהן. הולד פגום לכהונה. כיון שהיא נעשית זונה. ודעת הרמב"ם דגם בולד מעכו"ם אינו פגום לכהונה. כמ"ש במנחת חינוך מצוה רס"ד. ובחידושי הרמב"ן פ' החולץ (מ"ה). דאיכא אמוראי טובא דמכשרי גם לכהונה עיי"ש. ומשו"ה בשומרת יבם שנתעברה הולד כשר לכהונה. אף שהיא נעשית זונה. ולכאורה קשה ממשנה ס"פ האומר. כל מקום שיש קידושין ויש עבירה. הולד הולך אחר הפגום. אלמנה לכ"ג. גרושה לכ"ה. ומשמע מלשון זה. דהא דהולד חלל. הוא מפני שהיא נעשית חללה. וא"כ גם בשומרת יבם שזינתה שנעשית זונה נימא דהולד הולך אחרי הפגום. לפי דברי הרשב"א. דגם זונה לא הויא זרעו של אהרן. וכסוגיא דבכורות הנ"ל. דכיון דנבעלה לנכרי הויא לה זרה. וכן קשה דל"ל ק"ו בעכו"ם הבא על בת ישראל. שהולד פגום לכהונה. ת"ל דכיון שנעשית זונה הולד הולך אחרי הפגום. ומ"ט דמאן דמכשיר בן ישראלית מעכו"ם דל"ל ק"ו. ואמאי לא נאמר בכה"ג הולד הולך אחר הפגום. ואפשר לומר דפסול זונה לא שייך אלא ע"י מעשה זנות. ולא מתולדה כמו בגרושה. דלא שייך לומר שבתה תהא פסולה משום גרושה. מטעמא דהולד הולך אחר הפגום. ומשו"ה איצטריך ק"ו

ז) ובהא דילפינן בק"ו מאלמנה דבנה פגום לכהונה. פירש"י דבנה לאו דוקא אלא בתה. ובחידושי הרמב"ן שם כתב. דכיון דילפינן לה מאלמנה. אין חילוק בין בנה לבתה. אבל הרשב"א שם הביא. דבירושלמי מפורש כדברי רש"י. דדוקא בתה ולא בנה ולא פירש טעם החילוק. ואפשר לומר. דאף דילפינן לה מאלמנה. מ"מ ע"כ בזה חלוק מאלמנה. דאלמנה נעשית חללה ובנבעלה לפסולי קהל לא נעשית חללה. דאין חללה אלא מאיסורי כהונה. וזהו טעם החילוק ביניהן. לענין הולד. דמאלמנה ילפינן. דפסול האם ישנו גם בולד. ומשו"ה היכא שנעשית חללה הולד חלל. בין בזכר בין בנקיבה. והיכא שהיא נעשית זונה חייל הך פסולא דזונה גם על הולד. וזה לא שייך בזכר רק בנקבה

ח) ועוד י"ל לפי המבואר בפ' הערל (ע"ח). דאיצטרך לו הלך אחר פסולו. ואיצטריך להם עיי"ש. ומוכח מזה דלאו בכל דוכתא אמרינן הלך אחר פסולו אלא היכא דכתיב קרא. וא"כ בלאוין דכהונה שאינן שוין בכל ולא אפשר למילפינהו מממזר. ליכא בהו כלל הך דינא דהלך אחר הפגום. והא דהולד חלל הוא מדכתיב ולא יחלל זרעו. וכן מבואר להדיא בפירוש המשניות להרמב"ם במקומו עיי"ש. ומשו"ה איצטריך למילף בק"ו מאלמנה. אבל אי לאו ק"ו. לא אמרינן מסברא הלך אחר הפגום. בלאו שאינו שוה בכל

ט) עוד שם ברש"י כתב. ועוד. ביאת כשר מאי מגרע לה. ר"ל דאפילו אם נאמר דממזרת יש בה קדושת כהונה. מ"מ א"א לומר שתיפסל עכשיו ע"י ביאת ישראל כשר. ואף דהביאה היא באיסור. מ"מ ביאת איסור גרידא אינה פוסלת. אלא דוקא היכא שהבועל הוא פסול.