קובץ הערות קכד

יבם שזינתה אסורה ליבמה. ודבריהם צריכין ביאור. ונראה בכונתם. לפי המבואר בירושלמי בריש מכילתין. בהא דקאמר אבא שאול. בכונס את יבמתו לשם נוי. וקרוב בעיני להיות הולד ממזר. מה אבא שאול כר' עקיבא. דר"ע אמר יש ממזר מיבמה לשוק. והיינו דכיון דאין היבם קונה אותה בביאה לשם נוי. ממילא הביאה אסורה משום יבמה לשוק. וה"נ בביאת קטן. כיון דאינו קונה אות' כלל מדאוריית' לשיטת תוס'. ממילא הויא כשומרת יבם שזינתה. וכן נראה להדיא מלשון תוס' הרא"ש כאן: סימן מ"ד

א) ר"פ הבא על יבמתו. ממזרת ונתינה לישראל פירש"י לאו אפסולה לכהונה קאי. דהא פסולה וקיימא. ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר. ועוד ביאת כשר מאי מגרע לה. עכ"ל. וכן הוא בחידושי הרמב"ן כלשון רש"י. ובתוס' לקמן (נ"ו). לא כתבו אלא הטעם הראשון דהא פסולות ועומדות. וז"ל הריטב"א ממזרת שהיא בת כהן. כיון דאמה היתה זונה. ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה. בתה נמי נפסלה מסתמא לתרומה. כי הולד שהוא בן זונה חלל לכהונה. ועוד כשאת"ל שלא נפסלה הבת מתרומה דבי נשא. מפני זנות אמה. משום ביאה זו של ישראל כשר. לא גרעה בהא מידי. ואע"ג דשלא כדין. עכ"ל. וזה שכתב הריטב"א. דולד שהוא בן זונה חלל לכהונה. לכאורה הוא נגד דברי הרמב"ם. פי"ט מא"ב ה"ה. כהן שבא על זקוקה ליבם ונתעברה מביאה ראשונה. הולד כשר. שאינה מאיסורי כהונה. ונעשית זונה. עכ"ל. ועיי"ש במ"מ. שלא היה אפשר לצייר באיסור אחר. דאילו בחייבי כריתות. הולד ממזר. ע"כ. ולכאורה מה בכך שהוא ממזר. מ"מ נ"מ אם יש עליו קדושת כהונה. שהנולד מזונה אינו כנולד מחללה. שהולד חלל. וצ"ל בכונת המ"מ. דאם הולד ממזר ממילא אין בו קדושת כהונה. אבל יש להבין מאיזה טעם הוא כן

ב) ובשו"ת הרשב"א. סי' אלף ר"א. כתב הטעם. דילפינן מאלמנה לכ"ג. שבנה פגום. אף הבא על ערוה ונתעברה מביאה ראשונה. כיון דנעשית זונה. בנה פגום לכהונה. וזהו כשיטת הרמב"ן. שהביא הרשב"א בחידושיו פ' החולץ (מ"ד). אבל הרשב"א הביא שם מירושלמי. דדוקא הבת פסולה לכהונה מק"ו דאלמנה. ולא הבן. וכן דעת רש"י עיי"ש. וצ"ע שהרשב"א סותר דבריו. ולולי דברי הרשב"א היה אפשר לומר טעם אחר. אהא דממזר אין לו קדושת כהונה. דכיון דפסול ממזרות מפקיעו מקדושת קהל. כ"ש שיפקיעו מקדושת כהונה. וע"כ צ"ל טעם זה לדעת הרמב"ם הנ"ל. בכהן שבא על שומרת יבם דהולד כשר לכהונה אף שהיא נעשית זונה. ומ"מ בבא על ערוה. אין להולד קדושת כהונה. מפני שהוא ממזר. כדמוכח מדברי המ"מ שם. ונ"מ גדולה בין שני הטעמים. לענין לוי הבא על אחותו והוליד בן. דהוא ממזר. אם יש עליו קדושת לויה. דלטעמו של הרשב"א. דילפינן מק"ו מאלמנה לכ"ג. לפגום את הולד. אין זה שייך אלא לענין קדושת כהונה. ולא לענין לויה. וא"כ הבן הוא לוי ממזר. אבל לפי הטעם השני. דפסול ממזרות. כיון דמפקיעו מקדושת קהל. כ"ש דמפקיעו מקדושת לויה. וכן מבואר בס"פ הניזקין (דנ"ט). ה"נ דמוחזק לן באבוה דהאי שני דלוי הוא. אלא אמרו דממזרת או נתינה נסיב. ופסליה לזרעיה. ופירש"י ואחליה מקדושת לויה. והוי ישראל פסול. ובמקום ישראל קורא עכ"ל. ובתוספתא פ"ח דיבמות. לויה שנשבית. ושנבעלה בעילת זנות. נותנין לה את המעשר. בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת אין נותנין לה את המעשר. עכ"ל. ובשילהי ערכין. ואשר יגאל מן הלוים. ולא כל הלוים. פרט לבן לוי ממזר ונתין. שבא מן הממזרת ומן הנתינה. והוא מתורת כהנים פ' בהר. (וצריך לעיין בראב"ד ור"ש שם. ואינם אצלי כעת) ומבואר להדיא. דממזר אין לו קדושת לויה. וא"כ כ"ש דאין לו קדושת כהונה. וקשה על הרשב"א בשו"ת הנ"ל. שכתב הטעם משום דילפינן בק"ו מאלמנה לכ"ג. והרי לענין קדושת לויה לא שייך כלל הך טעמא. ושמא י"ל לדעת הרשב"א. דבלוי הבא על הממזרת. טעמא אחרינא איכא משום דכתיב לו הלך אחר פסולו. והבן מתיחס אחר אמו. ולא אחר אביו. וכדאיתא ס"פ האומר בישראל שנשא ממזרת סד"א למשפחותם לבית אבותם. אתא לו אפקיה. וי"ל דאפקיה. היינו שאינו מתיחס אחרי האב. אלא אחרי האם. אבל בלוי הבא על אחותו. הבן לוי. אף שהוא ממזר. דפסול ממזרות אינו מפקיעו מקדושת לויה. אלא דלפי"ז תיקשי בשילהי ערכין. דל"ל קרא דמן הלוים ולא כל הלוים. פרט ללוי ממזר ונתין. והיינו שנולד מממזרת ונתינה כפירש"י שם. והא כיון דבכה"ג אינו מתיחס אחר אביו. הרי אינו לוי כלל. ובשלמא בממזר אפשר לפרש שנולד ללוי מאחותו דהוא לוי ממזר. אבל בנתין א"א לפרש כן

ג) [במ"ש הרמב"ם. בשומרת יבם שנתעברה. דאף שנעשית זונה. מ"מ הולד כשר לכהונה. אפשר שאינו חולק על הרשב"א. בשו"ת הנ"ל. לענין חייבי כריתות. לפי מ"ש באבני מילואים (סי' ו') דהא דבעינן זר מעיקרא. הוא רק לתרומה. ולא לכהונה. ושומרת יבם נעשית זונה לכהונה ולא לתרומה. עיי"ש. וכדבריו נראה במאירי בפ"ק (דט"ו) עיי"ש. וא"כ בשומרת יבם. א"א למילפה מאלמנה לכ"ג. דמה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת בין לכהונה בין לתרומה. תאמר בשומרת יבם שכשירה לתרומה. אבל בחייבי כריתות. דנפסלת גם מתרומה. י"ל דמודה הרמב"ם להרשב"א. דבנה פגום מק"ו. ובאמת כן מוכרח. דבזונה גמורה גם הרמב"ם מודה דולדה מתחלל דאל"כ תיקשי. בהא דקאמר בגמ' דכי פרכת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת. ה"נ בחייבי כריתות כיון שבא עליה עשאה זונה. ואם נאמר שיש חילוק בין זונה לחללה. אכתי איכא למיפרך. דהא לא נעשית חללה אלא זונה. ומוכח דאין שום הבדל בין זונה לחללה. וכלשון הגמ' בבכורות (מ"ז) כיון דאיבעלה לנכרי הויא לה זרה. והיינו משום דהתם היא זונה גמורה גם לתרומה. משא"כ בשומרת יבם. שאינה זונה אלא לכהונה ולא לתרומה. ומ"מ צ"ע לומר כן בדעת הרמב"ם שכתב סתם דנעשית זונה. והיה לו לפרש. דדוקא לכהונה ולא לתרומה ואין זו קושיא כ"כ דהרמב"ם קאי הכא בהל' איסורי ביאה ואין לנו עסק כאן בדיני תרומה שאין פה מקומם]

ד) ובפרק הערל (ע"ח) דמצרי שנשא עמונית. אין הבן עמוני דעמוני ולא עמונית. ובודאי ה"ה ישראל שנשא עמונית. אין הבן עמוני. אלא ישראל כשר. דמתיחס אחר אביו. ויש לחקור בעמונית שנתעברה מנכרי וילדה בן. אם הוא עמוני. לפי המבואר בבכורות (מ"ז). דלויה שנתעברה מנכרי. הבן לוי פסול. ופטור מפדיון הבן. עיי"ש. ואף דלויה שנתעבר' מישראל אין הבן לוי. דלמשפחות' לבית אבותם כתיב. אבל בנתעברה מנכרי. כיון דאין לו אב כלל הוי לוי מחמת אמו. וא"כ נראה דה"ה עמונית שנתעברה מנכרי הוי הבן עמוני. ואף דאמו כשרה. מ"מ כיון דהבן הוא עמוני. הוא פסול מצד עצמו. (והג"ר לוי זצ"ל מילייקווסקי העיר מדברי תוס' נדה (נ') ד"ה תרנגולתא דאגמא עיי"ש). וא"כ תיקשי בישראל שנשא עמונית. נימא דאתא לו אפקיה. שלא יתיחס אחר אביו. אלא אחר אמו. כדי לפוסלו. ולכאורה נראה מזה. דהא דלו אפקיה. אין הכונה שלא יתיחס אחר אביו כלל. אלא דגזה"כ הוא אע"ג שמתיחס אחר אביו מ"מ פסולא דאמו חיילא על הבן. ומשו"ה