קובץ הערות קכג

עלי' באשם תלוי מבואר דגם בידע הספק איכא א"ת. וכן כתב רש"י נזיר (כ"ג עיי"ש בשיטה,. וכיון שלא ידע מהספק אין לפוטרו מטעם אנוס ונראה כונת הרשב"א בקושיתו דכמו דמותר לו לאכול ספק איסור בתחילה ואינו חייב לחוש שמא הוא חלב. ה"נ לאחר האכילה אינו צריך לחוש שמא הי' חלב. י"ל עוד בקו' הרשב"א דלא הוי שב מידיעתו ועיין בירושלמי רפ"ו דתרומות. ובריש הוריות (נ'.)]

ח) ועל קו' זו תי' במהרי"ט. וקדמו בזה המאירי ריש חגיגה. דבזה גופא פליגי דמ"ד דחייב א"ת בחתיכה אחת ס"ל דספק אסור מדאורייתא. ומ"ד דבעינן ב' חתיכות ס"ל דספק בחתיכה אחת מותר. ולכאורה תירוץ זה אינו מספיק דהא עכ"פ מוכרח מחד מ"ד דספק אסור ומאידך מ"ד אין הכרח להיפוך. דהא שפיר אפשר לומר דאע"ג דאסור גם בחתיכה אחת מ"מ אינו חייב א"ת. וא"כ מחד מ"ד נשמע לאידך. וצריך להוסיף על תי' זה ולומר דזה אינו מסתבר לחלק. דאם ספק אסור משום שצריך לחוש שמא הוא חלב. א"כ גם לאחר האכילה צריך לחוש שמא אכל חלב ולמה יפטר מא"ת. דהכל חיובו של א"ת הוא משום דלבו נוקפו שמא אכל חלב וגם בחתיכה אחת שייך ה"ט. אלא על כרחך דטעמא דפטור מא"ת בחתיכה אחת הוא משום דספק מותר ואינו צריך לחוש שמא הוא חלב

ט) ולפי"ז הטעמים שנאמרו בגמ' לחלק בין חתיכה אחת לב' חתיכות. היינו לענין איסור ולא לענין חיוב אשם דהא בחיוב אשם לא פליגי כלל וכו"ע ס"ל דהיכי דספק אסור חייב בא"ת והיכא דספק מותר פטור ולא פליגי אלא בהא גופא אם ספק מותר. ופירכת הגמ' היא מ"ש חתיכה אחת מב' חתיכות לענין איסור. וק' דהא שנא ושנא דבב' חתיכות א"א להתיר דהוי תרתי דסתרי דהא ס"ס ודאי מותר ומ"מ בתרתי דסתרי אסור כמ"ש תוס' נדה (כ"ז). וכן לענין רוב כתבו תוס' סנהדרין (פ') גבי הנסקלין בנשרפין דלא מהני רובא בתרתי דסתרי. ולכאורה י"ל דאיצטרך לטעמא דאיקבע איסורא היכא דלא הוי תרתי דסתרי כגון בבא עכו"ם ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השני' דמקרי איקבע איסורא. אבל ז"א דגם בכה"ג מקרי תרתי דסתרי דהא בשלי' שיצתה מקצתה אסור גם ביום מ"א משום דהוה תרתי דסתרי ליום ט"ו אף דעכשיו ביום מ"א כבר אינו ליום ט"ו בעולם. וכן הוא בר"ש (תרומות פ"ח מ"ח) דהא דבנאכלו הראשונות שניות טהורות היינו משום דאלו ואלו תלויות אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין לחלק בזה עיי"ש. אלא דאכתי איכא איקבע איסורא ולא הוי תרתי דסתרי כגון בספק גירושין. והוא בתוס' פ"ב דכתובות (כ"ב). וכן בספק בין השמשות קרוב למ"ש דאיקבע איסורא כל היום. כמש"כ תוס' ר"פ ספק אכל ולא הוי תרתי דסתרי דהא אפשר שכל ביה"ש הוי לילה. אבל ק' למ"ד דטעמא דשתי חתיכות הוא משום דאפשר לברר איסורו (וכן למאן דמפרש טעמא מקרא דמצות] ת"ל דספק בשתי חתיכות אסור משום תרתי דסתרי וכיון דאסור ממילא חייב בא"ת. ובשלמא למאן דיליף מקרא י"ל דאיצטריך קרא להתיר ספק בחתיכה אחת דמסברא הו"א דלעולם ספק אסור. אבל למאן דמפרש משום דאפשר לברר איסורו. והיינו דמשו"ה ספק אסור בב' חתיכות והא גם בלא"ה אסור משום תרתי דסתרי. ועיין בתוס' נזיר (נ"ז) ובשטמ"ק ב"ק (י"א). לענין ספק טומאה ברה"ר בתרתי דסתרי]

י) והנה לענין חזקה בתרתי דסתרי מצינו דמהניא בשני שבילין והלכו בהן שני אנשים דטהרות שניהם טהורות. אבל דוקא לשני בנ"א ולא שיאכלם אדם אחד. דא"כ יאכל ודאי טומאה כמש"כ תוס' ספ"ב דכתובות והיינו דמותר לאדם אחד לאכול חתיכה אחת ולא שתי חתיכות. וק' כיון דהוי תרתי דסתרי א"כ ראוי לאסור גם חתיכה אחת דהא בשליא אסור ביום ט"ו וגם ביום מ"א ולא אמרינן שיהא אסור ביום אחד ומותר ביום שני. אלא כיון דהוא תרתי דסתרי אסור בשני הימים דהי מינייהו עיילת והי מינייהו מפקת כעין מ"ש תוס' זבחים (ל') בטעמא דכל שאינו בזאח"ז אינו בב"א וכ"כ בתורי"ד לענין שני איסורין בב"א. וצ"ל דטעמא לא משום הכי הוא אלא כיון דשריותא דס"ס ורוב הוא משום בירור המעשה ובתרתי דסתרי ליכא בירור כלל כמו בשתי כתי עדים המכחישות זא"ז. אבל בחזקה דאינה מבררת המעשה אלא דמספק אין מוציאין דבר מחזקתו. א"כ גם בתרתי דסתרי אפש"ל על כ"א שלא נוציאו מחזקתו הודאית מפני ספק. וא"כ בכל ספק דדינו להקל שאינו צריך לחוש לצד האיסור ואינו מטעם בירור המעשה אפשר להתיר גם בתרתי דסתרי שיאכל חתיכה אחת ולא שתיהן. וכן מבואר מדברי מהרי"ט שכתב דאיצטריך קרא בספק ממזר להתירו בישראלית וממזרת ואי לאו קרא לא הי' מותר אלא באחת מהן. אבל באחת מיהא מותר ולא אמרינן כיון דהוי תרתי דסתרי יהא אסור גם באחת כמו בשליא שלא הותר גם יום אחד. אלא דאכתי צ"ע למה לא נאמר מאי חזית דהאחת אסורה והשני' מותרת דמאי אולמא והי מינייהו עיילת

יא) ולטעמא דאפשר לברר איסורו לדברי המאירי ומהרי"ט החילוק הוא לענין איסור דהיכי דליכא לברור ספק מותר והיכא דאיכא לברורי ספק אסור. והוא דבר חידוש דלא מצינו חילוק זה אלא מדרבנן דהיכי דאיכא לברורי מבררינן. והוא כעין דשיל"מ והכא מחלקינן בזה מדאורייתא. אלא דפ"ק דחולין אמרינן ג"כ הכי לענין רובא דלמא היכא דאפשר אפשר ופירש"י שם היכי דאפשר לעמוד על הבירור. אמנם בתוס' שם לא פירשו כן. אלא הכונה בלא אפשר שיתבטל הדין הכתוב בתורה ומשו"ה ס"ל לר"ע ור"ט דאמרינן שמא במקום סייף נקב הוה דאפשר להתקיים דין רוצח בראו קרום של מוח מגולה עיי"ש. ולפירש"י אכתי עכשיו לא אפשר לברורי ונראה שלא רצה רש"י לפרש כפי' התוס' דהתינח למ"ד אין דנין אפשר משאי אפשר אבל למ"ד דנין אין לחלק בזה דהא ילפינן מנשים דטבל ולא מל הוי גר ולא פרכינן שאני נשים דא"א בענין אחר. ובחי' הרמב"ן ריש גיטין כתב דליכא למילף מוספרה לה דע"א נאמן באיסורין דשאני התם דא"א בענין אחר. ואולי כונתו דתיקשי למ"ד אין דנין אפשר משא"א. ותוס' מיאנו בפירש"י דהא דאיכא לברורי מבררינן בכ"מ הוא רק מדרבנן ולא מדאורייתא

יב) בשו"ת הגרע"א (סי' ר"ד) הקשה בח"ע וחב"ח שקידש להוי קידושין שאין מסורין לביאה ואינו דומה לחייבי לאוין דהתם ע"י הקידושין לא ניתוסף שום איסור אבל הכא ניתוסף איסור א"א על צד עבדות עיי"ש. ולפי המבואר בפנים דרבא ס"ל דבעינן שיהא ראוי לביאה בפועל והכא לצד חירות ליכא איסורא דא"א רק שאינו יכול לבעול מפני צד עבדות דאגיד גביה. ובפועל לא הי' יכול לבעול גם קודם קידושין משום צד עבדות ומה לי חד איסורא ומה לי תרי איסורי דמצד הדין גם עכשיו ליכא איסורא לצד חירות ובפועל גם קודם הקידושין לא הי' ראוי לביאה והקידושין לא גרמו למניעת ביאה יותר מקודם הקידושין: סימן מ"ג

א) פ' רבן גמליאל. תוד"ה אם ביאת ראשון ביאה. ביאת שני אינה ביאה. וא"ת לר"ש תיאסר לראשון. משום דזינתה תחתיו וכו'. ועוד דתיתסר משום דרב המנונא דשומרת