קובץ הערות קיח

דפטורה מלעשות פ"ש מטעם טומאת התהום הוא משום דס"ל מקצת היום ככולו וצריך ביאור דאפילו לא ס"ל מקצתו ככולו הוי ג"כ טומאת התהום שמא לא תראה היום. ונראה דטומאת התהום לא הותרה אלא היכא שהספק הוא בטומאה ולא אם הספק בטהרה ומשו"ה למ"ד מקצת היום ככולו יש טהרה לפנינו והספק הוא שמא תתחדש אח"כ טומאה למפרע. אבל אי לא ס"ל מקצתו ככולו הספק הוא להיפוך שמא תתחדש טהרה למפרע. ודוגמא ממש לחילוק זה נמצא בחידושי הר"ן (חולין ל"ו) גבי שחיטה בין מ"ד ישנה לשחיטה מתע"ס למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף דבתחלת שחיטה מיתלי תלי וקאי אם יהא הגמר בהכשר עיי"ש היטב ותמצא: סימן מ'

א) כתב בשו"ת הרשב"א ח"ד (סי' כ"ב) וז"ל ועוד דבר מן דין. כל שמנשה ראוי לירש. ואין אחר ראוי לירש עמו. אע"פ שסילקו מנכסיי. כל שלא נתנן לאחר. ממילא הוא יורשן. דמאן לירית. אטו בר קשא דמתא לירות והאחיות ובניהן כנכרין גמורין הן. במקום מנשה הראוי לירש. ואינו דומה למשנתינו. דלא ירש עם אחיו. דמשמע מיניה דטעמא דלא אמר כלום. הוא דוקא מפני שהתנה עמ"ש בתורה. הא לאו הכי היה מסולק מהם ויהיו שאר אחין יורשין ממילא. ואע"פ שלא נתנם להם בפירוש. דשאני התם שכולן ראוין לירש. וכל שנסתלק האחד. השאר יורשין את הכל. אבל כאן שאין עסק לאחיות ולבניהן בירושת בנימין במקום מנשה. למה יטלו בני האחיות. ומה להן עסק בנכסים אלו. יותר מנכרין דעלמא. ותדע לך דגרסינן בירושלמי בפ' הכותב גבי מתניתין. דבחייך ובמותך אם מתה לא ירשנה. רבי יוסטנא בעון מיניה דרבי יוחנן. מתה מי יורשה. ואמאי לא איפשיטא להין שהאחים יורשין איתה. כיון שנסתלק הבעל מירושתה אלא ה"ט משום דס"ל דבמקום בעל שהוא היורש בכל נכסיה. אחיה כנכרים הם אצל ירושתה וממילא נשאר הבעל. כל שלא נתנה היא הנכסים לאחרים בחייה. ואמר להו ר' יוחנן דלא דשאני הכא דהבעל כתב זה כשהיא ארוסה. ובאותה שעה עדיין לא היה לו זכות בירושתה. שאין ארוס יורש. והאחין יורשין הן באותה שעה. ולפיכך כשנסתלקו בני הבעל נשארו האחין יורשין כדמעיקרא עכ"ל. ועיין בתוס' פ' חזקת (דמ"ט) ד"ה וכדרב כהנא וי"ל דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל דיורשי האשה כנכרים הם לגבי הבעל. ולכך אין יכול להסתלק וכו' עכ"ל וזה כסברת הרשב"א

ב) וביאור דבריו נראה. דס"ל להרשב"א דסילוק לא מהני לדין יורש. אלא שלא יזכה בנכסים. וכבר נחלקו בזה תוס' והר"ן. בפירושא דנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר. דתוס' פירשו דהיינו נחלה לאפוקי ירושת האב דהיא דאורייתא. והר"ן כתב דטעמא דאינו יכול להסתלק מירושת אביו. אינו משום דהוי דאורייתא אלא מפני שכבר יש לו דין יורש. ומשו"ה ביבם קודם יבום. יכול להסתלק מירושה שתפול לי ע"י היבום. כמ"ש הר"ן ס"פ האשה שנפלו. דלדעתו הסילוק הוא על דין יורש. וכיון שהבן תיכף משנולד. יש לו דין יורש בנכסי אביו. אף שעדיין אין לו זכיה בהנכסים. מ"מ אינו יכול להסתלק. ודעת תוס' דסילוק אינו על דין יורש. אלא על זכית הנכסים. ומשו"ה גם בבן היה שייך דין סילוק. ואי לאו טעמא דהוי דאורייתא

ג) ונ"מ בין שני הפירושים. אם אפשר להסתלק מחצי ירושתו. דאי נימא דהסילוק הוא מזכית הנכסים. שפיר יכול להסתלק מחלק מהן. אבל מדין יורש אין שייך להסתלק לחצאין. וכן אם יוכל הבעל לאחר נישואין להסתלק מנכסים שלא זכתה בהן האשה עדיין דאי נימא דהסילוק הוא מדין בעל. לא מהני כה"ג. שכבר יש לו דין בעל משעת נישואין. אבל אם נאמר דהסילוק הוא שלא יזכה בנכסים. אפשר להסתלק כה"ג. שעדיין לא זכה. עיין ברא"ש ר"פ הכותב בשם הירושלמי ודעת הרשב"א הוא כפירוש תוס'. דאינו יכול להסתלק מדין יורש. אלא שלא יזכה בנכסים. ומשו"ה כתב לחלק דאפילו אי הוה מועיל סילק בבן בין הבנים. מ"מ לא יועיל בבן בין הבנות. או בין האחין. דבבן בין הבנים. כיון שכל אחד מהן מצד עצמו ראוי לירש כל הנכסים. אלא שאחיו מפקיע ממנו. וכיון שנסתלק האחד מלזכות. ממילא זוכה השני בכל הנכסים. וה"ה אם יהיו הנכסים אסורין בהנאה. לאחד מהבנים. אם נאמר דאין ירושה באיסורי הנאה. יזכה השני בכל הנכסים. אבל בבן בין הבנות. דאפילו אם יסתלק הבן מלזכות בהנכסים. מ"מ לא נסתלק מדין יורש. דע"ז לא מהני סילוק. וכיון שיש להבן דין יורש גם אחרי הסילוק. חשובה הבת כנכרית אצל הירושה. דיורש מאוחר אין לו דין יורש כלל במקום מוקדם. וה"ה אם הנכסים אסורין בהנאה על הבן. לא תזכה בהן הבת. אף שאין הבן זוכה בהן. דמ"מ אין לבת דין יורש כלל במקום בן. והנכסים הפקר בכה"ג. וכן נראה מדברי הרשב"א בנדרים ס"פ השותפין. לדעת הראב"ד עיי"ש

ד) וברמב"ם פ"ח מתרומות וז"ל. בת ישראל שניסת לכהן ומת. והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה בשביל העובר. שהילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. לפיכך אם היה העובר חלל. אינו פוסל העבדים. אלא אוכלין בגלל אחיו הכשרים. עד שיולד זה החלל, ויאסרו העבדים מלאכול עכ"ל. והיינו דברישא איירי שאין שם בנים רק העובר. ובסיפא מיירי שיש בנים אחרים. ומקור דבריו בנדה (מ"ד). אמר רב ששת. כגון שיש לו שתי נשים. אחת גרושה ואחת שאינה גרושה וכו'. ובתוס' הקשו. דל"ל לרב ששת לאוקמי שיש בנים אחרים אפילו אין שום בן אחר אוכלין בשביל המשפחה כולה. כדאמר שמואל בפ' אלמנה ותירצו דר"ש פליג אדשמואל, וס"ל דיש זכיה לעובר. אלא דאין חוששין למיעוט. אבל הרמב"ם בפיה"מ שם בנדה. הביא ג"כ אוקימתא דרב ששת. וכתב הטעם דאין זכיה לעובר. עיי"ש ולפי"ז תיקשי. למה לא יאכלו בשביל המשפחה כולה לרב ששת כמו לשמואל. ובמאי קמיפלגי

ה) ושמעתי מכ' מו"ר הגר"ח הלוי זצ"ל. דהא דאין עובר יורש למ"ד אין זכיה לעובר. אין הכונה שאין לו דין יורש כלל. אלא דאינו יכול לזכות בהנכסים. ונ"מ שאם מת העובר במעי אמו. שפיר יורש. להוריש לקרוביו מדין משמוש נחלה. ובזה יתבארו דברי הר"י מיגש התמוהין. בר"פ מי שמת הובא שם בשיטה. שכתב דהא דאין זכיה לעובר. דוקא שאח"כ נולד חי. אבל אם מת במעי אמו יש זכיה לעובר עיי"ש. עכ"ד וי"ל דבזה פליגי שמואל ורב ששת. אם אוכלין בשביל המשפחה כולה. דר"ש ס"ל כדברי מו"ר ז"ל. דאף שאין העובר יכול לזכות בהנכסים. מ"מ יש לו דין יורש. והמשפחה כולה כנכרין גמורין הן. אצל הירושה כמ"ש בשו"ת הרשב"א. דאפילו אם יסתלק הבן מלזכות בהנכסים. מ"מ אין הבנות יורשות. דאין להן דין יורש כלל במקום בן. אבל אם יש בנים אחרים. הן יורשין גם חלק הראוי לעובר כיון דאין העובר יכול לזכות בחלקי. ומשו"ה מפליג רב ששת בין אם יש לו בנים אחרים אי לא. ושמואל ס"ל דאין לעובר דין יורש כלל. וכמאן דליתא דמי. ומשו"ה אוכלין בשביל כל המשפחה

ו) ולפי"ז יצא. דבמקום שיש שני יורשין. והאחד אינו יכול לזכות בהנכסים. כגון שהן אסורין עליו בהנאה. אי נימא דאין ירושה באיסוה"נ אזי נ"מ אם הן