קובץ הערות קא

בסוגיא דהמחליף פרה בחמור כתבו דחזקת מר"ק עדיפא מחזקת הגוף. אף דחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות. ומוכח מזה דחמ"ק היא חזקת ממון ועדיפא מרובא ומ"מ לא מהני בתו"ת דגם מוחזק ממש לא מהניא בתו"ת למ"ד ספיקא דאורייתא כמש"כ הרמב"ן בסוגיא דתקפו כהן הובא שם בשיטה ובחי' הר"ן. והטעם דא"א להיות שום דין ודאי נגד עדים ומשו"ה מהניא תפיסה בספיקא דתו"ת אף דבכל ספק ממון תקפו מוציאין מידו. ונראה שם מדברי הרמב"ן ור"ן דקיי"ל כהך לישנא דהוא ספיקא דאורייתא ועיין ברמב"ן ורשב"א קדושין פ' האומר (דף ס"ו.) גבי אמיה דינאי מלכא

ב) ולמ"ד דתו"ת ספיקא דרבנן ומדאורייתא מהניא חזקה לכאורה קשה ממ"ש תוס' פ' מרובה (ע"א) דלא מהניא מיגו בתו"ת דמיגו לא עדיפא מאילו באו עוד כת עדים דמאה כתרי ואמאי מהניא חזקה בתו"ת. וי"ל דדוקא במיגו שהוא בא לברר את המעשה לא מהני בתו"ת דבמקום עדים א"א להיות שום בירור על המעשה. אבל דין חזקה אינו מטעם בירור דהא מצינו דין חזקה גם בתרתי דסתרי כגון בשני שבילין. ובב' כיתי עדים המכחישות זא"ז דקיי"ל ככ"ה דכ"א באה בפ"ע ומעידה. ואיזה בירור יש בתרתי דסתרי. אלא דגזה"כ דמספק אין מוציאין דבר מחזקתו הראשונה. וזה שייך גם בתרתי דסתרי וגם בתרי ותרי

ג) שם אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת. ובתוס' כתבו דאפי' בגירש ואח"כ כנס איירי דמוקמינן לערוה בחזקת א"א. והרמב"ן בחידושיו חלק ע"ז ונראה דאזיל לטעמי' מ"ש בגיטין (פ') התקבל גבי אסור בכל הנשים שבעולם והקשו בתוס' דכל הקטנות יאסרו שמא קיבל אביהן קידושין. ותי' שם הרמב"ן דכל הנשים מותרות משום דמוקמינן להו בחזקת פנוי' וכו' אבל הוא אסור בנשים שיש להן קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לידון לפנינו מועלת לו הא אילו באו קרובות ואמרו לא קידשנו שליח ודאי מותר בהן. וכו' עכ"ל. וה"נ הערוה אינה באה לידון לפנינו. דהיא ממ"נ מותרת מפני מיתת הבעל ומשו"ה לא מהניא חזקתה להצרה. ונראה שזהו דעת רש"י בקידושין פ' האומר גבי אימי' דינאי מלכא דלא מהניא חזקת האם לבן אלא היכא דהיא קמן ובאה לבי"ד להתירה. והרמב"ן בחידושיו שם כתב על דברי רש"י דהן אינן אלא למ"ד דחזקת האם לא מהני לבת עיי"ש. וקשה דהא לדעת הרמב"ן הנ"ל אפשר לפרש כן גם בכונת רש"י. ואפשר דעיקר קושיתו מהא דמוקמינן לגברא בחזקת אבוה. והתם לגבי האב עצמו אינו שייך חזקה כלל דהא הוא עצמו אינו מתחלל אם נשא גרושה. וע"כ החזקה שהוא דין האב שיהא בניו כשרים. וה"נ באם אף שהיא כבר מתה ואינה באה לפנינו לידון עלי' מ"מ מהניא חזקתה להבן כמו דמהניא חזקת האב אף שאין אנו דנין עליו כלל

ד) ובעיקר דברי הרמב"ן פ' התקבל דהא דאסור בכל הנשים שבעולם הוא מדינא ולא מקנסא ק' מירושלמי פ' כלל גדול. גבי תינוק שנשבה לבין העכו"ם דפריך יהא אסור במלאכה בכל הימים כהדא קידש אשה בעולם ר' יוחנן אמר חושש לכל הנשים שבעולם. ומשני תמן יש לו תקנה דיכול לישא גיורת ומשוחררת. הכא אין לו תקנה. [ולפי"ז אם הי' המקדש כהן דאין לו תקנה בגיורת מותר בכל הנשים] ואי נימא דמדאורייתא אסור אין חילוק בין יש לו תקנה או לא

ה) והמפרשים פירשו דבמהלך במדבר טעמא משום פיקו"נ אבל א"כ ל"צ לטעמא דאפשר לו לישא גיורת. דאפי' לא אפשר בגיורת ג"כ ליכא פיקו"נ. ובמג"א (סי' שמ"ג) הקשה אמאי לא ניזול בתר רוב ויהא מותר במלאכה בכל הימים. וי"ל לפימ"ש תוס' גבי הנסקלין בנשרפין דלא אזלינן בתר רובא בתרתי דסתרי. דממנ"פ נעשה איסור. אלא דקושיתו יש לה מקום לפימ"ש בשיטה רפ"ק דב"מ דרוב לא הוי בירור אלא דגזה"כ דאזלינן בתר רובא ולשיטה זו גם בתרתי דסתרי מהני רובא כמו בחזקה בשני שבילין. אמנם בתוס' ספ"ב דכתובות כתבו דגם גבי שני שבילין לא מהני חזקה בתרתי דסתרי רק לשני בנ"א ולא שיאכלם אדם אחד עיי"ש. וא"כ אין מקום לקו' מג"א. ואין לומר דכונתו להקשות מטעם ביטול ברוב. דא"כ לא שייך מה שתירץ שם מטעם קבוע. ועוי"ל לפי מ"ש הרא"ש פ' אותו ואת בנו דבשנים האחרונים אין להתיר מטעם כל דפריש מרובא פריש. ומוכח מזה דצריך שיהא כל הרוב בב"א ולא מהני מה שמתחלה הי' רוב. ולפי"ז בזמן ל"ש כלל רוב דכל חלק מהזמן הוא תמיד בזא"ז. אלא דצ"ע מהא דמדמי בירושלמי הא דאסור בכל הנשים להא דמהלך במדבר. ומשמע דשייך בה רובא. ושמעתי מכ' מו"ר הגר"ח זצ"ל, דאפשר דהא דשנים האחרונים אסורין אינן אלא מדרבנן ומדאורייתא אזלינן בתר רובא אפי' בשנים האחרונים וכונתו אפי' במקום דלא שייך ביטול מדאורייתא מ"מ מותר מטעם הלך אחר הרוב אפי' בשנים האחרונים מדאורייתא ולפי"ז א"ש הירושלמי. ובאמת מוכח כן בגמ' שבת (ס"ט) דאיכא מ"ד דעושה מלאכה בששה ימים וע"כ טעמא דשריותא משום דאזלינן בתר רובא דאל"ה הוי ספיקא דאורייתא ומוכח דשייך רובא אף בזמן אף דאין הרוב בב"א אלא דלא קיי"ל הכי רק בכל יום עושה כדי פרנסתו משום פיקו"נ ואפשר דבזה פליגי אם שייך רוב בזמן. וק"ק דאי נימא דלא מהני רובא מדאורייתא יהא חייב בכל יום לקדש. דהא קידוש היום דאורייתא ולשי' הרמב"ם גם הבדלה דאורייתא

ו) ולמ"ד עושה בששה ימים ושובת בשביעי. לכאורה הא דשובת בשביעי אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין טעם לחייבו לשבות בשביעי דמאי אולמא דיום זה מכל הימים. דמדאורייתא מותר במלאכה גם בשביעי וא"כ קשה איך סמכינן ארובא הא הוי תרתי דסתרי מדאוריתא. וא"כ מה"ט אדרבה יהא אסור בכל הימים כיון דלא מהני רובא ממילא כל יום ויום הוי סד"א. ושמא י"ל כיון שחייבוהו חכמים לשבות בשביעי תו לא הוי תרתי דסתרי גם מדאורייתא כיון דבפועל לא יבא לידי איסור ממ"נ אלא דד"ז צ"ע דא"כ גבי שליא שיצתה מקצתה ביום א' ומקצתה ביום ב' דאסורה בט"ו ובמ"א משום תרתי דסתרי ואמאי לא נימא ביום מ"א כיון דיום ט"ו כבר עבר ואיננו לישתרי עכשיו דתו לא יוכל לבא לידי איסור ממ"נ. אע"כ דמ"מ הדין מצד עצמו הוא תרתי דסתרי וכן כתב הר"ש פ"ח דתרומות מ"ח דבדאורייתא לא מהני נאכלו הראשונות לטהר השניות עיי"ש. וה"נ כיון דמדאורייתא אין טעם לחייבו לשבות בשביעי יותר משאר הימים ממילא הוי תרתי דסתרי מדאורייתא. וכזה קשה גם בתוס' ספ"ק דכתובות שלא הותר לאדם אחד לאכול שתי החתיכות רק חתיכה אחת. וקשה כיון דהוא תרתי דסתרי יהא אסור לאכול אפי' חתיכה אחת

ז) שם ע"ב זימנין דחזו בכתבא ומסהדי ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם. ובתוס' כתבו דאילו העידו כך כתוב בשטר עדותן מועלת דהוי כאילו מעידין ראינו עדות שנחקרה בבי"ד. והיינו דליכא פסולא משום עמפ"ע אלא היכא שהעד הראשון העיד חוץ לבי"ד אבל אם העד הראשון הגיד בבי"ד יכול עד שני להעיד מפיו אבל בשיטה פ' גט פשוט (קס"ה) כתב בשם רבינו יונה וז"ל אם יעמדו שנים ויעידו שמענו שהעידו שנים בבי"ד על פלוני שהוא חייב מנה הו"ל עפמ"ע אבל אם יעידו שקיבלו בי"ד עדות ופסקו שעדותן מכוונת אעפ"י שלא פסקו עדיין הדין על מי שמעידין עליו אם הוא חייב לפי המעשה