כוס הישועות צז

חלקת כו' דמשמע דכתוב הכל בלוה טרם אשר נילף הג"ש אלא ע"כ דאמרינן ג"כ דנשך האמור אכל האוכל דרשינן בא"א ענין לרבית וא"כ א"א לומר דילפינן מיני' לאו דנשך לכך הוצרך רש"י ז"ל לפרש תחלה דשמעינן מינה מיהא דשייך לישנא דנשך באוכל ולא כיש מפרשים דס"ל דרש"י ז"ל כתב כן קודם שנדע הג"ש אבל אח"כ דאית לן הג"ש לא אמרינן כן ועיין במהרש"א. ואי תימא דמ"מ תקשה על רש"י ז"ל וגם על הש"ס למה לן הדרשא הלזאת הואיל דאית לן למימר אח"כ אא"ע ואית לן הג"ש דבסמוך לזה אני אומר דהש"ס הוצרכה לדרוש ולומר תחלה כן ואח"כ יכולה היא לדרוש דרשתה דאא"ע והג"ש אבל אי לא הוה דרשה כן מתחלה לא הי' מקום לדרוש דרשתה דאא"ע דהנה התנא התחיל ואמר אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל כו' משום דבתחלת העיון מן הכתוב הוה משמע דבכסף שייך דוקא לישנא דנשך ולא לישנא דרבית ובאוכל שייך דוקא לישנא דרבית ולא לישנא דנשך מדחלקו הקרא לשני דברים וא"כ לא הוה אפשר לומר אח"כ מיתורא דנשך דכתיב בלוה אא"ע לנשך תנהו לרבית דהלא חזינן במלוה דאינו שייך לישנא דרבית בכסף והיאך אפשר לומר א"כ מיתור' תנהו לרבית הואיל דאינו שייך אצלו ואי משום דמיותר הוא נאמר דנדרוש בי' דבר אחר דמסתבר למדרש טפי לכך הקדים התנא לומר דע"כ אין זה אמת דלכך חילק הקרא ביניהם משום דאינו שייך לישנא דנשך באוכל דהרי מצינו לישנא דנשך באוכל וא"כ ודאי דג"כ לישנא דרבית שייך בכסף ואח"כ שב לדרשתיה דא"א ענין ולג"ש ועתה דוק:

ובזה יתורץ נמי מה דהוה קשי' להו לתוס' ז"ל בד"ה נשך באוכל מניין דתחלה ה"ל למדרש רבית בכסף דמפיק מנשך הכתוב ברישא. דהלא כבר אמרנו דא"א למדרש תיבת נשך לא"א ענין וליתן אותו לרבית בכסף אם לא דאית לן מקודם דשייך לישנא דרבית בכסף ולישנא דנשך באוכל וק"ל:

וגם על תירוצם יש לדקדק לכאורה דתירצו משום דנשך אוכל כתיב בהדיא הלא נשך כל דבר כתיב נמי בהדיא ודרשו באחרונה וראיתי בג"ת דהקשה כן והניחו בצ"ע ואני אכתוב על זה קצת יישוב בסמוך ע"ש:

דף ס"א ע"א בגמ' רבינא אמר לא נשך באוכל כו' והא תנא נאמר נאמר קאמר כו' ה"ק אלו לא נאמר קרא כו' הנה לכאורה יש לדקדק ולומר מנ"ל לרבינא דבר זה דהתנא אלו לא נאמר קאמר ולא הניח הדבר על פשוטו. ונראה משום דלישנא דהתנא הוה דחיקא לי' דאמר בסוף דבריו מניין לרבות כל דבר ת"ל נשך כל דבר וזהו לכאורה דבר תמוה בעיני הרואה דהיאך שייך לישנא דמניין בדבר אשר נאמר בפירוש בקרא אבל לפי מה שפירש רבינא דהתנא אלו לא נאמר קאמר א"ש דתחלה קאמר התנא אלו לא נאמר הייתי אומר ולומד הג"ש אבל עכשיו דנאמר הקרא ג"ש לא צריך וא"כ הוה קשה להתנא ג"ש ל"ל ובא הוא עצמו כמתרץ מנין לרבות כל דבר היינו אצל המלוה וקאמר ת"ל נשך כל דבר בלוה ומן הג"ש ילפינן נמי במלוה. ובזה יתורץ נמי קושיתינו אשר הקשינו לעיל בשם ג"ת בתוס' ד"ה נשך באוכל מנין דתירצו משום דנשך אוכל כתיב בהדיא והלא כל דבר כתיב נמי בהדי' ודרשו באחרונה אבל לפי מה אשר כתבנו כאן הוצרך התנא להעמיד אותו באחרונה וק"ל:

שם אמר רבא ל"ל דכתב רחמנא לאו ברבית כו' לכאורה יש לדקדק עליו דהלא הוצרך ליכתב הלאו ברבית משום דאי הוה ילפינן מגזל ואונאה ה"א דאינו עובר כ"א לאו אחד והשתא אית לן תרין לאוין. ונראה דה"ק רבא דמ"מ לא הוה לי' למכתב כ"א לאו א' ברבית (וגם הג"ש לא צריכנא) ואפ"ה הוה ידעינן דעובר אתרי לאוין דאל"כ למה נכתב הלאו ברבית נילף מגזל ואונאה אלא לעבור עליו אתרי לאוין:

אבל אי קשה הא קשה על רבא לפי דברי התוספ' דאי הוה ילפינן אותה מאונאה ה"א דחייב הלאו דרבית ג"כ בקרקע כמו אונאה דביטול מקח יש לו או עד פלגא ועי' לעיל בהזהב דף נ"ז אי הוה דאורייתא או דרבנן ודוק:

עוד בגמ' אלא לאו בגזל ל"ל כו' כובש ש"ש בהדי' כתיב לא תעשוק שכיר עני ואביון כו' הא דשביק הש"ס קרא דלא תעשוק הנכתב אצל לא תגזול בקדושים ונקט הקרא האמור במשנה תורה נראה לומר דהקרא דלא תעשוק מיירי בעשיר כדכתב רש"י ז"ל בכי תצא ואותו לאו ניתק באמת לעשה כמו גזל מדכתיב בויקרא והשיב את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק אבל הלאו דעני ואביון לא ניתק לעשה דאף דיחזור העושק מ"מ בשעתיה היצר לו מאד אחר שהוא עני ואביון ולכך החמירה התורה כ"כ לכתוב עוד לאו א' בעני ועיין ברש"י ז"ל בכי תצא. ובזה מתורץ שפיר מה דנתקשה מהרש"א ז"ל ע"ע ודוק:

בתוס' ד"ה אם אינו ענין כו' פירוש אפי' אי לא כתב אלא לא תשיך כו' נראה דקשה להו על פירש"י ז"ל ב' דברים חדא דלרש"י דמפרש לן דנשך האמור אצל כסף נדרש לאא"ע לרבית כסף והאמור אצל אוכל נדרש ג"כ לאא"ע לרבית אוכל בלוה דכל חדא קאי אדסמוך לו א"כ יש לתמוה על הש"ס דלא הזכירה מנשך האמור אצל אוכל מידי למדרשי' באא"ע אבל לפירושם א"ש דמנשך האמור אצל כסף מידרש באא"ע ג"כ לרבית אוכל דכל א' קאי אכולם דכתיבי בקרא. גם קשה להו עוד על רש"י ז"ל ל"ל לקרא למכתב נשך אצל אוכל למידרשי' באא"ע לרבית אוכל הואיל דאית לן הג"ש נילף רבית באוכל מג"ש ממלוה אבל להתוספות ז"ל א"ש דרחמנא בעי למכתב הג"ש מופנה משני צדדי' ולכך צריכנא כולם וזהו שכתבו ז"ל בסמוך והיינו דקאמר בסמוך מה לוה לא חלקת כו' דהכל כתיב בלוה וק"ל:

ומה שכתבו וא"ת כיון דכתיב כל דבר כו' נראה דלרש"י ז"ל הוה מקום לומר דלא קשה מידי דהנה כבר כתבנו לעיל דלרש"י ז"ל כל חד קאי אדסמיך לי' וא"כ לית לן ג"ש המופנה משני צדדים וא"כ אפשר לומר דהוצרך הקרא למכתב כסף ואוכל משום דאימא דאינו עובר אתרי לאוין כ"א בכסף ואוכל דכתיב בהו נשך יתירא למדרש באא"ע אבל נשך האמור בכל דבר לא דרשינן באא"ע לרבות כל דבר דאותו נשך נכתב לג"ש ולא לאא"ע וא"כ ודאי דצריך הכתוב למכתב כסף ואוכל דהלא הם מחולקים משארי דברים דעליהם עוברים בשני לאוין ועל שארי דברים אינן עוברין כ"א לאו א' אבל לתוס' דסבירא להו דנשך האמור ברישא קאי על כל מאי דכתיב בקרא וכדרשינן באא"ע לנשך תנהו לרבית נתרבו כל הדברים ללאו דרבית א"כ שפיר קשה להו ל"ל כסף ואוכל וק"ל:

וזהו שנראה לי דהוא דעת הרשב"א ושארי פוסקים דסבירא להו דעוברין ג"כ על רבית קרקע וא"כ לא דרשי הכלל ופרט ולכאורה הוה קשה דל"ל כסף אוכל אבל באשר כתבתי א"ש דאית להו כדעת רש"י ז"ל דכל חד באפי נפשי' קאי אדסמיך לי' וק"ל:

והנה לכאורה יש להקשות על תירוצם דאתי' לכלל ופרט א"כ תרי פרטי ל"ל וראיתי בג"ת דדקדק כן עליהם ונ"ל דלא קשה מידי דלאו בחנם לא נקטו כ"א שני דברים אלו היינו קרקע ופחות מש"פ ולא נקטו נמי עבדים ושטרות אלא דאית לן בכל מקום דמצינו יותר מפרט א' כל א' ממעט דבר א' וכדאיתא בריש מרוב' ושארי מקומות לכך נקטו שני דברים אלו המסתברים טפי למעט והניחו עבדים ושטרות. וכן נראה מדבריהם בסמוך בד"ה אלא לאו דגזל כו' ובגזל עבדים דלא אתי' מרבית ואונאה דאין אונאה לעבדים כו' ולכאורה יש לתמוה למה לא כתבו נמי דאין רבית בעבדים ולמאי שכתבתי א"ש דברבית לא נתמעטו עבדים ואפ"ה כתבו שפיר דלא אתי' מרבית ואונאה במה הצד הואיל דחד מנייהו ליתא בעבדים ובמה הצד א"א למילף כ"א דבר השייך בשניהם. והנה ראיתי באשר"י דכתב דבעבדים ושטרות לא שייך למימר רבית הנה בא ג"כ לתרץ הא דשבקו תוס' שני דברים אלו, אבל אשר נראה לי לע"ד כתבתי:

והנה ראיתי בב"י דתמה על הרא"ש דלמה לא שייך רבית בעבדים ושטרות באשר נתן לו עבד אחד ויחזור לו שנים ובשטר נתן לו שטר אחד על ק' ויחזור לו על ק"ק. ואני בעניי לא ידעתי מה דתמי' לי' דהלא אם יתן לו עבד ע"מ דיחזור לו שנים ודאי דלאו בסתמא קאמר והתנה שיחזור לו שנים נגד האחד דהלא אפשר דהשנים אשר יחזיר לו לא יהיו שוים יותר או אפילו נגד