כוס הישועות צו

אמר יצא לחולין ולעיל אמר דהוה ביטול מקח לכך קאמר דבאמת הא דאמר דהוה ביטול מקח פליג על שמואל והכא פליג ר"ל וזה תלוי בפלוגתא דפליג על שמואל וכדכתבתי וזהו דלא כדכתבו תוס' ז"ל והיודע יבחר ודוק:

בתוס' ד''ה יצא לחולין כי' למ''ד צריך לעשות כו' יצא לחולי' הכל כו' ולמ''ד כו' יצא לחולין כו' ובזה ידוקדק שפיר מאי דאמר ר"י יצא לחולין דבר תורה וגם ר"ל אמר אף כו' משמע דפליגי נמי ביציאה לחולין דאל"כ למאי קאמר ר"י הא דיציאה לחולין וק"ל. בד"ה והאמר ר"י כו' ולא הי' יכול לתרץ כו' דא"כ כו אבל לר"י אתי' לי' שפיר. ובזה יתפרש היטב מאי דדקדק תחלה במילתא דר"ל ואמר אילימא כו' בהא לימא ר"ל כו' קודם שדיקדק במילתא דר"י וה"ל להקדים תחלה מילתא דר"י אלא משום דממילתא דר"ל דידקדק על מילתא דר"י. ואי תימא באמת מנ"ל הא דלמא באמת לר"י לא הוה אפי' מדרבנן ולא דקדק באמת שפיר במאי דאמר אי בכדי אונאה בהא לימא ר''ל דא"כ גם לר"י לא א"ש אלא דמיירי ביתר מכדי אונאה ומדרבנן ע"ז קאמרו ועוד אי ביטול מקח כו' ובזה יתפרש נמי היטב מאי דהביאה הש"ס מילתא דר ירמי' דאמר אקרקעות ותרוווי' משמי' דר"י כו' ולכאורה ה"ל להקשות בקיצור מר"י אבל לפי דבריהם א"ש דממילתא דר' ירמי' מדקדק על מילתא דר' יונה ודוק:

דף נ"ח ע"א בגמ' ר"י אמר הא מני ר"ש היא כו' התינח כו' אלא א"ר אלעזר כו' הנה בירושלמי מצאתי שהגירסא הפוכה דר"א תירץ ר"ש היא ור"י תירץ תקנת חכמים ושם מצאו לר"ש גם תירוץ נכון על קושי דהתינ' כו' שתירץ דלכך נשבעין כדי דלא נחשדנהו לפושעים ועיין במסכת שקלי' אשר נדפסה מחדש בק"ק ורנקפורט דמיין עם פירוש מן חכם אחד אשר טרח עצמו מאד בפירושו ובכאן שגה ברואה ושלח ידו להגי' וקבעה טעותי' בש"ס ולאו שפיר עביד ודוק:

בתוס' ד"ה נשבעים לגזברין כו' וקשה דהוה זו ואצ"ל זו כו' הנה אף שבכמה מקומות מצינו דדברי חז"ל בזו ואצ"ל זו מ"מ באתר חד א"א לדבר בזו ואצ"ל זו וגם בלא זו אף זו כי הכא לפרש"י דעל הגבוי הוה זו ואצל"ז ועל העתיד לגבות יהי' לא זו כו' משא"כ לפירוש התוס' וק"ל בד"ה לשמור הזרעים וא"ת כו' וכ"ת אינו אסור כ"א לבצור הא אם עבר ובצר שרי לאכול כו' הנה ודאי דלא קשה גם על זה דמ"מ הרי הוא אסור להדיוט לבצור ותהיה אסור גם לגבוה דזה אינו דודאי הרבה דברים מצינו דאסורי' לעשות להדיוט והם מותרי' לגבוה לעשות אבל כל דבר שאסור לאכול להדיוט אסור להקריב ג"כ לגבוה מן מאי דכתיב ממשקה ישראל וק"ל. אבל ק"ק מ"מ נימא דאף דאסור לשמור לצורך הדיוט מותר לשמור לגבוה וא"כ אותו דבר הנשמר לגבוה מותר באמת ג"כ לאכול להדיוט דאינו אסור לאכול להדיוט כ"א דבר הנשמר בעבור הדיוט משא"כ דבר הנשמר לגבוה דנשמר בהיתר וא"כ קושיתם ליתא ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה הלא יראתך כסלתך פי' לשון בטחון כו' ותום דרכיך היא תקותיך זכור כו' ובזה א"ש דאמרה ג' דברים בש"ס אם הי' יסורים כו' אם היו חלאים כו' או שהי' כו' כנגד ג' דברים הכתובים במקרא הלזה דהיינו א' הלא יראתך כו' ב' ותקותיך כו' ג' זכור נא כו' משא"כ אם נפרש כסלתך לשון סכלות ע"כ לית כאן כ"א ב' דברים וק"ל:

בד"ה זה בגופו וזה בממונו והא דאמרינן כו' היינו משום דפעמים כו' ובזה מדוקדק היטב דקאמר זה בגופו וזה בממונו וה"ל למימר זה בגופו וזה לאו בגופו דעל זה אנחנו מדיינים דלאו בגופו הוא אבל למאי דכתבו הם ז"ל לא ה''ל לומר כן דלאו בגופו הוא דהלא הרבה פעמים מצינו דהוה בגופו אבל במאי דאמר זה בממונו ודאי דקושטא קאמר דלעולם הוה בממונו ואם מצינו דהוה נמי בגופו ל"ל בה אחר דמ"מ הוה נמי בממונו וק"ל:

בד"ה דאזיל סומקא כו' ומה שמאדים בתחלה לפי שהדמים מתאספי' לברוח. ובזה מדוקדק דקאמר דאזיל סומקא הל"ל בקיצור דחזינן דמחוור אפיה אלא דהש"ס גופה באה לתרץ מאי דקאמרו תוס' דהא אדרבא המתבייש נעשה אדום לכך קאמרה דאזיל סומקא כלומר לעלמא וק"ל:

בד"ה חוץ מג' שיורדי' ואין עולי' אין לפרש דאין עולי' לעולם כו' אלא ה"פ חוץ מג' כו' יש מהן כו' ויש שעולין לאחר י"ב חודש כו'. ובזה מדוקדק היטב במאי דמאריך בלישניה וקאמר שיורדין ואין עולין וה"ל למימר בקיצור חוץ מג' אלא דה"ק דיורדין ואין עולין מיד ובזה הם שוים אבל בעלייתם אית בהי חילוק וק"ל:

דף נ"ט ע"ב בתוס' ר"ה מבית אבי אבא כו' עד מבית דוד חוץ כו' הכל דבור אחד הוא וק"ל אזיוהו נשך פרק חמישי. דף ס' ע''ב במתני' הנה חזינן דהתנא קורא לרבית דאורייתא בשם נשך ולרבות דרבנן קורא בשם רבית ואפשר ליתן טעם בזה ולומר דודאי מה דאסרה התורה לוקח רבית מחבירו הטעם הוא משום דנושך לחבירו אבל לא משום דמרבה את ממונו רק הואיל דעשה דבר אשר לא כדת נגד חבירו הרי הוא עובר על אותו מעשה רע בלאו דנשך וגם על רבוי ממונו הואיל דבא לו אותו ממון ע"י המעשר רע שעשה נגד חבירו וע"כ הוא עובר על שני לאוין ונקטה המתני' הלאו דנשך ואף דאין נשך בלי תרבית אפ"ה נקטה נשך אשר הוא הטעם למאי דאסרה התורה אבל ברבית דרבנן דשם באמת אינו נושך את חבירו הואיל שנעשה דרך מקח וממכר וחכמים אסרו אותו עבור דנראה קצת כמו רבית הואיל דנתרבה ממונו ע"י כך לכך כינה התנא אותו בשם רבית ולא בשם נשך דהרי באמת אינו נושך את חבירו וק"ל:

בגמרא אלא אמר רבא אי אתה מוצא כו' ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין. פירוש דשאלתי הוה למה חילקן הכתוב דכתב בכסף לשון נשך ובאוכל לשון רבית לומר דעובר בהלואת כסף על תרי לאוין דהיינו נשך ורבית ואאוכל ג"כ על תרי לאוין האלו אבל אי הוה כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובנשך לא תתן אכלך ה"א דאינו עובר בהלואת כסף כ"א לאו אחד וכן בהלואת אוכל ואי תימא דמ"מ הוה ידעינן דעובר אתרי לאוין אפי' בהלוא' אחד מהן דאל"כ לכתוב את כספך ואכלך לא תתן לו בנשך זה אינו דאי הוה כתוב כן דהיינו דהוה כולל תרוווי' בהדדי ה"א דאי מלוה שני דברים האלו לאדם אחד אינו עובר כ"א לאו אחד או ה"א דאינו עובר אלאו כ"א דוקא באשר מלוה תרוויי' בהדדי אבל בהלואת אחד מהן אינו עובר אלאו כלל הואיל דלא הוה כתוב כ"א לאו א' אשניהם בהדדי לכך הוצרך לחלק ביניהם ולכתוב את כספך כו' ובנשך לא תתן אכלך אבל לעולם דאינו עובר כ"א לאו א' בהלואת אחד מהן לכך הוצרך לכתוב ב' לשונות בכל א' לישנא בפני עצמו לומר דעל כל הלואת א' מהן עובר על ב' לאוין לאו דנשך ולאו דתרבית. והנה רבא הכא אג"ש דבסמוך סמיך או על דרשת רבינא ודוק הוטב. והנה כתבתי זאת משום דמדברי תוס' וקושיתם ותירוצם בד"ה למה חלקן כו' לא משמע דמפרשי' כן ואני לע"ד כתבתי:

עוד בש"ס ת"ר כו' נשך באוכל מנין כו' וז"ל רש"י ז"ל ת"ל לא תשיך לאחיך נשך אוכל כו' ומיהא ש"מ מיהא דשייך לשון נשך באוכל ע"כ הנה רבים וכן שלמים תמהו על רש"י ז"ל על כתיבתו זאת באשר לא הניח הדבר על פשוטו דאע"פ דנכתב לישנא דנשך אצל הלוה מ"מ ילפינן מלוה מיני' בג"ש דבסמוך ונראה דאין זה קושי' כלל דרש"י ראה ודאי שפיר דנאמר בסמוך מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית כו' ובאמת לא נכתב בלוה בפירוש רבית רק דילפינן אותו בא"א ענין ואף דהש"ס לא קדריש א"א ענין רק בנשך האמור בכסף אפ"ה צריכנא לומר דסבירא לה דדרשינן ג"כ הכי מנשך האמור אצל האוכל רק דקיצרה בדברים דאי אמרת דלא דרשינן כן מנשך האמור אכל אוכל ורבית באוכל אצל הלוה ילפינן נמי בג"ש ממלוה לא א"ש דברי הש"ס דאמרה מה לזה לא