כוס הישועות צה

לפרש דבריו דה"ק מאי חזית לומר דמעוטא דקרא אהני לן לדמוי אמצע הקדש לסוף הקדש אדרבא יותר נוח לן לומר דקרא אתיא להורות דנדמיי' אמצע הקדש לתחלת הקדש הואיל דכתב לן בהמה טמאה דלית לה סוף הקדש וא"כ ע"כ צריך לומר בה דנדמיי' אמצע הקדש דידה לתחלת הקדש א"כ נימא כן בכל מקום דאמצע הקדש דמיא לתחלת הקדש ולא לסוף הקדש כנ"ל וא"כ לא קשה מידי ממה דמקשה תוס' על זה ודוק:

עוד בגמרא אלא תנא דידן דקמיירי בקדשים כו' כמ"ד אין בחומשו פרוטה. ולא תקשה א"כ למ"ד אין בו פרוטה די"ל תירוץ אחר על מאי דמקשה בתחלה וליתני נמי האונאת פרוטה דתנא ושיירי ואע"פ שתנא חמשה דמשמע אבל לא יותר דכבר מצינו בתוס' ובמקומות דאף במקום דתניא חשבון אפ"ה שייר מידי דוק ותשכח רק התרצן לא נחית לכך ורצה לתרץ לו דלא שייר מידי ולבסוף כשהקשה לו נתני מעשר בפרוטה מתרץ לי' אין בחומשו פרוטה ואתיא כמ"ד אין בחומשו פרוטה אבל למ"ד אין בו פרוטה באמת משני לי' תנא ושייר ומאי שייר דהאי שייר שייר נמי האונאה פרוטה ולא כדמשני לי' מתחלה דסבר אין אונאה לפרוטות וק"ל:

בתוס' ד"ה פרה זו כו' וא"ת כו' וי"ל דהכא מיירי בקב"ה ואפילו בתמימים כו' ונראה דהוצרכו לכך לומר דמיירי אפי' בתמימים דאל"כ למה נקט מילתי' בתרי גווני בפרה ובטלית אי מיירי תרווייהו בקדשי ב"ה בשלמא אי איירי פרה בקדשי מזבח א"ש לכך כתבו דמיירי אפי' בתמימים וא"כ טובא קמ"ל וק"ל:

ומאי דכתבו עוד א"כ מיירי אפי' בקדשי מזבח כו' נראה דדחיקא להו מאי דהוה מפרשי מתחלה דאיירי בקב"ה ובתמימים דא"כ איכפל תנא לאשמעינן מילתי' בדבר דעביד איסורא לכך כתבו דאיירי במילתא דלא עביד איסורא ובזה א"ש נמי מאי דכתבו בסמוך וז"ל אבל אין לפרש דמיירי אפי' קדים הקדש למומן וכגון דידו אקודש כו' ויש לדקדק לכאורה למה להו למימר דמיירי אקדם הקדשו למומו ולא קאמרו בקיצור דמיירי אפי' בתמימים וידו אקודש אבל במאי דכתבתי א"ש דאי הוה מיירי בתמימים א"כ אף דלא עביד תמורה מ"מ עביד איסורא במילתא דלא ימיר כתיב וא"כ הדרא קושיא לדוכתא איכפל תנא לאשמעינן מילתי' בדבר דעביד איסורא ודוק:

בד"ה ותנא דידן כו' וי"ל דמסקינן כו' להכי פריך לתנא דידן ליתני כו' דמשמע תחלת הישיבה. ק"ק א"כ ל"ל להתרצן לתרץ בדלוי דאתא לאפוקי דרב קטינא ועושה מחלוקת ביניהן ה"ל לומר טפי דלכך קחשיב ישיבת הדיינים לדיוקא דדוקא ישיבת הדיינים דהיינו תחלת הישיבה אינו כ"א בפרוטה ולא גמר דין דומיא דר"ק ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה ויחזור ויפדה פרש"י כו' מאי דמקשים תוס' ז"ל על רש"י למאי דלא הביא ממתני' דילן דמצינו דמיקל ר"מ בדמאי יותר מבודאי יש ליישב קצת דרצה להביא מתני' דהתם כדי להקשות מדר"מ ומרבנן דר"מ מיקל במילתא חדא והיינו דמחללין כסף כו' ורבנן מקילין בגוונא אחריני במאי דיעלה פירות ויאכלנה בירושלים וא"כ מתני' לא אתיא לא כר"מ ולא כרבנן וק"ל. ומה דהקשו עוד מדלא פריך מהא דמחללין כסף על כסף כו' כבר תירץ הגאון בת"ח ע"ע ויש קצת ראי' לדבריו מדברי תוס' עצמם לעיל בדף מ"ה ע"א בד"ה לפלוג בסלעים על סלעים ע"ע. ומה דהקשו עוד דמשמע איפכא מכמה מקומות י"ל דשאני לקוח ממה דאיירי הכא בחילול דבלקוח הוא דאמרינן דאין יכול לפדות עוד דהלא מתחלה לקח הפירות מן המוכר ע"מ כן להעלותם לירושלים דאל"כ למה לקח אותן וע"כ צריך להעלותן בעצמן משא"כ בחילול די"ל דלכך חילל אותן דהוצרך למעות ולא להעלותן הן בעצמן לכך איכא סברא דצריך להעלות המעות כאשר הי' קודם חילול וק"ל:

בא"ד אבל הא לא קשיא לי' כו' בזה רוצים לתרץ מאי דהקשו על פירש"י אמאי לא מקשה ומייתי מכמה מקומות דדמאי קל מודאי ותירצו דמקשה באמת על שמואל דאמר דר"מ מחמיר בדמאי יותר מן החכמים והכא מיקל טפי מחכמים ולכך מקשה משתי מתני' אלו וע"ז הוה קשה לכאורה דמ"מ ה"ל להקשות ממתני' דילן בקיצור והיינו הואיל דמיקל בדמאי יותר מודאי ולכך כתבו ז"ל אבל הא לא קשה לי' כו' וק"ל:

בא"ד דדוקא באכילה כו' והוצרך להביא מתני' כו' הנה נראה לומר דתוס' ז"ל אית להו הא דאמרו מחללין אותו כסף על נחושת מדוחק כו' הוה דומיא דהא דאמר ר"מ ונחושת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דהכא אמר ר"א ויחזיר ויפדה את הפירות אם ירצה ואין צריך להעלותן כשהיה בדעתו מתחלה לכך כשחלל נחשת על הפירות לחזור ולפדות הפירות אף שלא מדוחק והתם לא אמרינן כן דלהוי מותר לחלל כסף על נחושת אף דדעתו לחזור ולפדות אותו נחושת על כסף כ"א מדוחק דוקא ודוק היטב:

דף נ"ו ע"א בגמ' אמר אביי כו' ולמאי דמותיב ר"ש ר"י פיר קמשני לי' כו' הנה מאי דמאריך אביי בלישני' ואמר ולמאי דמותיב ר"ש כו' ולא אמר בקיצור ור"י שפיר קמשני לי' גם קשה לכאורה לאביי היאך יתורץ א"כ מתני' דילן מני. ונראה לי דאביי בא לתרץ לר"י דמשני אע"ג דמיקל כו' מחמיר באכילתו א"כ למה לא קאמר בקיצור דמתני' אתיא כר"מ דסיטון דמצינו דמחמיר באכילה וא"כ מתני' נמי א"ש דמחמיר באכילה אלא דבאמת ידע ר"י המתני' דלוקח מן הנחתום דשם מיקל ר"מ באכילה וא"כ אכתי אינו מתורץ בהכי דתיקו מתני' כר"מ מדמצינו בחדא זימנא דגם הוא מיקל באכילה וא"כ לא עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה אבל למאי דמתרץ על ר"ש דהקשה דמיקל בפדיון עביד שפיר בתירוצו דמ"מ כבר חזינן דמחמיר יותר באכילה מבפדיון וא"כ קושיא דר"ש ליתא מ"מ דהלא ע"כ צריך לומר דיש חילוק בין פדיון לאכילה וא"כ קושיא דרבינא ליתא נמי דאף דחזינן דמיקל באכילה נמי מ"מ מצינו דמחמיר נמי באכילה מבפדיון וא"כ טפי ה"ל לסייע' מסיפא אלא ע"כ הא דלא מסייע מסיפא משום דלאו בקולא וחומרא הדבר תלוי א"כ גם מרישא לא תקשה דלאו בקולא וחומרא הדבר תלוי ואם הדבר כן אף דאמרינן דהתירוץ דשמואל ליתא מ"מ מתני' א"ש כר"מ דהסיטון דגם שם מחמיר באכילה ואי תימא דהלא מיקל ר"מ ג"כ באכילה בלוקח מן הנחתום זה אינו דכבר אמר דאין הדבר תלוי בקולא וחומרא ודוק היטב:

ע"ב בתוס' ד"ה והאי ביומא מכירה הוא תימא כו' וי"ל דהכא גבי אונאה כתיב ממכר מיותר לרבות שכירות ע"כ. אבל קשה לי א"כ למה אמר אביי מי כתיב ממכר עולם כו' והאי נמי ביומיה מכירה הוא הלא לא מכח משמעות קאתיא לן רק מחמת יתורא דקרא וי"ל:

דף נ"ז ע"א בגמ' לעולם בביטול מקח ואיפוך כו' במאי קמפלגי בדשמואל כו' נראה לומר דהשתא נמי יש לחלק לר"י בין פלגא וליותר מפלגא דביותר מפלגא המקח בטל לגמרי ועד פלגא המקח קיים רק צריך להחזיר הדמים דבר תורה ובשתות עצמו אין צריך להחזיר האונאה דבר תורה ור"י ור"ל פליגי באונאה עד פלגא דלר"י צריך להחזיר הדמים דבר תורה ולר"ל ליתא אלא מדרבנן ודבר זה תלוי במאי דאמר שמואל דאמר הקדש שוה מנה שחילל על ש"פ מחולל דר"י לית לי' הא דשמואל משום שהוא יתר על פלגא וא"כ אם נתאנה עד פלגא צריך להחזיר הדמים דבר תורה ור"ל אית לי' דשמואל וא"כ אם נתאנה עד פלגא אין צריך להחזיר הדמים דבר תורה אבל ביתר מפלגא אף הוא סובר דצריך להחזיר הדמים דבר תורה ובזה א"ש למאי דאפיך נמי דלא תקשה דר"י אדר"י דלעיל אמר משום ר' יוחנן דביטול מקח יש להן משמע דהמקח בטל וכאן אמר יצא לחולין דבר תורה דמשמע דהמקח קיים אבל למאי שכתבתי א"ש דלעיל מיירי ביתר מפלגא דומיא דקרקעות וכדכתבו תוס' בד"ה אמר ר"נ כו' והכא מיירי עד פלגא. ובזה מדוקדק נמי מאי דאמרה הש"ס במאי קמפלגי בדשמואל כו' ולכאורה יש לדקדק מאי ראה על ככה לומר כן דהלא אף לפי מאי דלא אפיך ע"כ נמי הוה פליגי בדשמואל רק מאי דסבר ר"י השתא סבר ר"ל מעיקרא אבל לפי מאי שכתבתי א"ש דבא לתרץ דלא תקשה מ"מ דר"י אדר"י דהכא