כוס הישועות צד

מכדי אונאה אבל בכדי אונאה אינה נותנה למ"ש ולא נקרא נפש רעה ג"כ מאן דמקפיד עליו דמדאמר ר"פ האי מאן כו' וה"מ הוא דסגיא לי' דבא להורות לן דלא מקרי נפש רעה כ"א בדסגי והיינו בפחות מכדי אונאה אבל בכדי אונאה אינו מקרי נפש רעה ורב פפא למד כן מדאמרה מתני' ונותנה למ"ש ש"מ דמיירי בפחות מכדי אונאה דאי בכדי אונאה למה נתיר לו ליתן למ"ש וע"ז קאי שפיר ג''כ הא דמסייע לי' לחזקי' דגם חזקי' אמר כן דנותנה למ"ש בתורת יפה דוקא ולא בסלע שלם. כן נראה לי לפרש סוגיא דהש"ס בהאי דוכתא ברווחא ולא בדוחקא כי הני ב' פירושים אשר כתבו תוס' ז"ל הם דחוקים קצת לפע"ד ודוק היטב ואתה תבחר את הקרוב אליך:

דף נ"ג ע"א בתוס' ד"ה ואסורים לזרים כו' וי"ל כדמפרש בירושלמי כו' או דאורייתא או דרבנן דפליגי ר"י ור"ל כו' ואין לפרש דאסורה לזרים אפי' ע"י פדיון דבפרק הערל אמר דשיירי'. היה לא מצאתי דבר זה בירושלמי וע"כ איני יודע מה דכתבו ז"ל או דאורייתא או דרבנן דפליגי ר"ל ור"י אם מעצמן כתבו כן או אם מצאו כן בירושלמי ואף דהלשון לא משמע דמן הירושלמי הוא. וע"כ אומר אני אם כתבו כן מעצמן הי' אפשר לומר דהירושלמי דמפרש על הא דאסורה לזרים אפי' חצי שיעור היינו דיקא למ"ד דחצי שיעור הוה דאורייתא אבל למ"ד דהוה דרבנן לא יתפרש כן וא"כ הוה אפשר לומר נמי דאסור' לזרים ר"ל ע"י פדיון אפילו ואי משום דהש"ס דהערל אמרה דשיירי' היינו למ"ד דחצי שיעור הוה דאורייתא וא"כ יתפרש הא דאסורה לזרים על חצי שיעור וממילא שיירי' א"כ הא דאין לה פדיון אבל למ"ד דחצי שיעור הוה דרבנן א"כ ע"כ יתפרש על אין לה פדיון ולא שייר' א"כ והש"ס דהערל קאי למ"ד דהוה דאורייתא ודוק:

בד"ה הוה לי' דבר שיל"מ וא"ת כו' א"נ שנתנה לכהן שאינו יכול לשאול עלי' כו'. יש לדקדק לפי תירוץ הזה א"כ ה"ל למימר נמי איפכא דמצינו דמעשר יתבטל ותרומה ובכורים לא יתבטלו והיינו כשעדיין לא נתנה לכהן וה"ל למחשב נמי הא מילתא דיש בין תרומה ובכורים שאין במעשר לחומרא גם יש לדקדק לפי מאי דמסיק דקולי דתרומה נמי קחשיב והראי' דחשיב נמי הא דוהן נכסי כהן א"כ ליחשב נמי דתרומה ובכורים עולים ומעשר אינו עולה והיינו בזמן שי לו מתירין דהיינו בדיש בו ש"פ ודוק:

בד"ה דלמא אתי לאתוי פרוטות כו' ויש לומר דמייתי איסר בהדיי' וא"ת דילמא כו' וי"ל דהתם לא טעי כו' אבל הכא טעי דלא מסיק אדעתי' דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. הנה, ראיתי בספר ת"ח דהקשה על דבריהם ז"ל דהכא נמי לא טעי כיון דא"א לצמצם שיהי' המעשרות שוין שתי פרוטות שלימות וא"כ ע"כ מייתי איסר דאם המעשרות שוין פחות משתי פרוטות פחות מפרוטה לא תפסה ואם שוין יותר משתי פרוטות א"כ העודף עליהן אוכל בלא חילול עכ"ל. ותמי' לי' טובא על הגאון הזה דהכא הכי קאמרו ז"ל דהכא ודאי יטעה לאתויי פרוטות אחר שיש לו שוה חצי פרוטה דנתערב ובא לפדותו על כן מביא שתי פרוטות ומביא מעשר שוה פרוטה וחצי כדי שיצטרף החצי פרוטה הנתערב עם החצי הנשארת אז לא יביא רק פרוטה אחת ומביא שוה חצי פרוטה מעשר כדי שיצטרף עם השוה חצי פרוטה הנתערב ולא ידע דאין מצטרפין דאורייתא ודרבנן, ואי תימא דמ"מ א"א לדקדק ולהביא בצמצום שוה חצי פרוטה ויביא ודאי או פחות או יותר מעט וא"כ הדר קושיתו לדוכתא זה אינו דודאי בדבר מועט כזה אפשר לדקדק דאל"כ יקשה על הגאון הלז למה לא תמה על הש"ס דהקשה וניתי שתי פרוטות ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה כו' והלא א"א לצמצם אלא ע"כ דבדבר מועט כזה אפשר לצמצם ודוק ע"ב בגמרא והאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן וכי גזרו רבנן כו' כי ליתנהו מחיצות לא גזרו רבנן נראה דקס"ד להקשות כן מדאמר רבא דלאכול הוה דאורייתא ולקלוט הוה דרבנן ואי לאו דלא גזרו בדליתנהו מה בא לאשמעינן דהוה דרבנן אלא ודאי דבא לאשמעינן דלא גזרו כ"א בדאיתא ומשני לא פלוג רבנן דאדרבא אי הוה דאורייתא הוה אפשר לומר ולחלק דלא יקלטו כ"א בדאיתנהו ולכך אמר דהוה דרבנן דלא נפלוג דבכל מקום דגזרו רבנן גזירה מה אמרינן דלא פלוג ולכך קאמר דמחיצה לאכול דאורייתא ולכך יש לחלק בין דאיתנהו ובין דליתנהו דבדליתנהו ודאי לא אכלינן מ"ש אבל בדרבנן לא מחלקינן וק"ל:

ומה שפירשו תוס' בד"ה לא פלוג א"ש נמי הא דכתבו ודאי דמחלקינן בין דאיתנהו לדליתנהו לענין דלא תקרי שלל ירושלים והתם אמר רבא דיש חילוק ומשני לי' דזה אינו דלקלוט לא פלוג וק"ל:

בתוס' ד"ה דנפול מחיצות פירוש רוב מחיצות כו' נראה דבזה מדוקדק היטב הא דנקט בברייתא שנכנס לירושלים ויצא וצריכנא לפרש האי יצא דנפול המחיצות ולמה לא קאמר בפירוש בברייתא דנפלו מחיצות. אלא דאי הוה אמר בפירוש דנפלו המחיצות ה"א אפי' מיעוט מחיצות לכך קאמר ויצא להורות דנפלו דומיא דיצא והיינו שנפלו רובא דהוה כאלו לית כאן מחיצות כלל דומיא דיצא דליתא במחיצות ק"ל:

דף נ"ד ע"א בתוס' ד"ה אמר רבי נראין כו' סבר חומש לא מעכב ולכך בשבת חילל כו' ובזה יתפרש היטב הא דהביאה הש"ס דברי רבי על פלוגתתם ולא מדייק דאתיא כתנאי בקיצור מפלוגתתם אבל במאי שכתבו תוס' בסוף ובשבת לא חיישינן לפשיעותא משום עונג א"ש דמפלוגתתם בקיצור לא רצה להוכיח דידע שפיר דאפשר למדחי דדלמא פליגי בחיישינן לפשיעותא אבל השתא דראה לרבי דאמר נראין כו' ובודאי צ"ל דסובר דחומש אינו מעכב ובחול לא חילל מטעם פשיעותא ובשבת לא חיישינן מטעם עונג וא"כ א"א דפליגי אם חיישינן לפשיעותא דא"כ מ"ט דמ"ד דבשבת לא חילל הלא משום עונג דשבת לא ה"ל למיחש בשלמא אי סבר דמן התורה לא חילל אזי ודאי עונג דשבת לא ידחה דבר דהוה דאורייתא ומשני לי' דלעולם דפליגי אם חיישינן לפשיעותא ובהא פליגי אפי' בשבת דלמ"ד דחיישינן חיישינן אפי' בשבת ולא אתי עונג דשבת למדחי אפי' חששא דפשיעותא וק"ל:

ע"ב בגמרא אמר רבא גבי גזל כו' גבי תרומה כתיב כו' הא דהביא הך דגזל הכא אף דלא אתיא לן מיני' מידי לענין בעיתו ופשיטותי'. נראה דה"ק מדחזינן דכתב לן התורה בגזל ובתרומה ש"מ דלא ילפינן מהדדי דאל"כ לא ה"ל למכתב רק בחדא וק"ל:

בתוס' ד"ה ולא מתנא תנא לא הן ולא לאו כו' נראה דה"ק דאי הוה תנא בי' הן א"כ לא ה"ל לרבא מקום למבעי דמה התם במעשר דלא כתב לן הקרא שום משמעות לרבות ואעפ"כ מוסיפין חומש על חומש מכש"כ בהקדש דרמז מועט מיהא איתא ואי הוה תנא בי' לאו לא הוה נמי מקום למבעי דע"כ בהקדש מוסיפין חומש על חומש דאל"כ למה תנא במעשר דאין, מוסיפין דאכתי לא יצאנו מידי ספיקא בהקדש נתני טפי הא דאין מוסיפין בהקדש והוה אתיא לן במכש"כ דאין מוסיפין במעשר אלא ע"כ דמוסיפין בהקדש וק"ל:

בד"ה מה כסף ערכו כו' ומעליו לא מצי דריש כו' ומכסף ערכו נמי כו' ובזה יתפרש קצת וידוקדק במאי דמאריך בלישני' לומר מה כסף ערכו מוסיף חומש כו' ולא נקט דבריו בקיצור מקיש, כסף חומשו לכסף ערכו משום דאי הוה אמר הכי ה"א דלכל הדברים מקשינן להו וק"ל בד"ה הקדש ומעשר, הפוכין זה מזה כו' בזה יתורץ מה דהוה קשה לכאורה אחר שמצינו דמוסיפין חומש על חומש בהקדש ממה דמקיש הקרא דכסף ערכו לכסף חומשו אם כן לשתוק מהרבוי דבתרומה ואמינא ומה הקדש דאין מוסיפין חומש על הקדש שני מוסיפין חומש על חומש תרומה דמוסיפין על תרומה שני' לא כש"כ דמוסיפין חומש על חומש אבל השתא דכתבו דמעשר והקדש הפוכין זה מזה כו' א"כ חזינן דלאו הא בהא תליא וא"כ הוצרך הקרא לרבות בתרומה וק"ל:

דף נ"ה ע"א בגמ' א"ל ר"ז לרבינא מאי חזית למדמי' לי לסוף הקדש נדמיי' לתחילת הקדש. נ"ל