כוס הישועות צב

דרשה הוא דאהדר ולכך מקשה בלשון דלמא מנא לך דלמא מעושק הוא דאהדר ולאו משום דרשה ודוק בד"ה בלן דלא כו' וא"ת וכי אתותב ר"י ממתני'. הנה יש לומר ולתרץ דהיא גופה קמ"ל דשכירות קרקע קנה בכסף ולא בעי חזקה וק"ל:

גם יש לדקדק קצת על מאי דאמרו ור"ל ורבא ס"ל דמיירי בבלן ישראל דומי' דרישא כו' דאכתי אימא דיותר ניחא לי' למתניתין לומר בלן דמצי איירי בין בישראל ובין בנכרי ואי הוה תני ספר לא הוה מצי איירי בנכרי דלר"י נכרי צריך משיכה ודוק:

בתוס' ד"ה נתנה לסיטון כו' עד והר"ר חיים כו' דלר"י מעות קונות בנכרי כמו בישראל כו' הנה על זה יש לתמוה דא"כ ברייתא דאמרה נתנה לספר כו' לא מעל עד דמשך לא מתוקמא כלל בין בישראל בין בנכרי והתוס' עצמם מקשים בסמוך על דבריו ממתני' דנתנה לבלן. ובאמת כבר כתבתי לעיל בתוס' ד"ה בלן כו' דלא קשה מידי משם על דברי ר"י ע"ע אבל מברייתא זאת קשה טובא אם לא דנימא דר"י סבר דגוי צריך משיכה עם המעות ואינו קונה במעות או במשיכה לחוד ודריש לקרא דעמיתך בחדא דהיינו במעות אבל הגוי צריך לשניהם ועיין בבכורות דשם משמע דא"א לומר כן ודוק:

דף מ"ט ע"א בגמרא ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי כו' עד אמרו רבנן לרבא והא בעי לקבולי עלי' מי שפרע א"ל ה"נ לכאורה הדבר הנאמר דחיקא לן מאוד וכי לא ידע רבא דבעי לקבולי עלי' מ"ש ובאם שבוודאי ידע אותה מאי האי דאמרו לו והא בעי וכי טעי אינהו בדרבא וסברו דלא ידע אותו. ולכך אמינא דאפשר לומר דהכי קאמרו והא בעי כו' כלומר מתחלה באשר רצה לחזור במקח היה צריך לקבל עליו מ"ש והואיל דאכתי לא קיבל עליו א"כ עדיין הוה לזוזי ברשותי' וצריך לשלם מהשתא ומהדר להו רבא דודאי דהכי קאמינא אי כבר קיבל עליו מ"ש הוא דאינו צריך לשלם אבל אם לא קיבל עליו מ"ש מתחלה צריך לשלם אע"ג דרוצה עכשיו לקבל עליו מ"ש זה הי' נראה לפע"ד. אבל לפי פירש"י ז"ל ודאי לא משמע כן שהרי כך כתב ז"ל ה"נ או משלם השומשמי או יקבל מ"ש ע"כ דמשמע דגם השתא בבואו לפניו יכול עדיין לפטור נפשיה במאי דמקבל עליו מ"ש ודוק:

עוד שם במאי דאמר ר"פ דא"ל רבינא דהמעשה לא כך הוה ומסיים הש"ס דא"ל לא הי' דברים מעולם. הנה גם הכא צריכא ליישב היאך יהיו מסופקים היאך הי' המעשה ואמינא דבאמת המעשה הי' כדאמר ר"פ שא"ל רבינא והנה בבוא המעשה לפני רבא ופסק דאפי' ש"ח לא הוה העומדים לפניו הבינו דהמעשה הי' כאשר אמרה הש"ס מתחלה ודקדקו על רבא ואמרו לי' והא צריך לקבל עלי' מ"ש והשיב להו רבא ה"נ כלומר אילו הי' המעשה כמו שאתם סוברים ודאי הי' צריך לקבל עלי' מ"ש אבל באמת המעשה לא כך היה וק"ל:

מה שחדשתי בסוגי' דתגרי לוד. ע"ב בתוס' ד"ה שתות מעות נמי שנינו אפי' למ"ד כו' נראה דבאים לתרץ בזה מה דלכאורה יש לדקדק היאך קאמר שמואל שתית מעות נמי שנינו והלא מתניתין אמרה בפירוש שתות מקח לכך קאמרו דאפי' למ"ד כו' נראה יותר לילך אחר שתות מקח כו' וא"כ לכך אמרה מתני' שתות מקח להורות דבר זה. והנה פירוש דבריהם דיש יותר לילך אחר שתות מקח היינו היכן דהוה נגד המקח ביטול מקח, ונגד המעות הוה מחילה דהיינו שמכר שוה ה' וחצי בעד ו' וחצי דנגד המקח הוה ביטול מקח ונגד המעות הוה מחילה אזלינן בתר המקח והוה ביטול מקח וכן אפכא דמכר שוה ו' וחצי בעד ה' וחצי דנגד המקח הוה מחילה ונגד מעות הוה ביטול מקח אזלינן בתר מקח והוה מחילה ועיין בטור ח"מ וברמב"ם:

בד''ה ש''מ שתות מעות, נמי, שנינו וא"ת א"כ מה שתות למקח דקתני מתני' כו' אל תחנינן לי לאמור מה זה שכתבתי לעיל דכוונת דבריהם לתרץ מה דקתני שתות למקח לומר דיותר יש לילך אחר מקח וא"כ מה דחיקא להו השתא בדבור זה. על זה אני אומר דלא מחכמה יוכל אדם לשאול זה כי מאי דדחיקא להו הכא משום דבא לסייע לשמואל דהא דתני ד' כסף מכ"ד לסלע מיירי דזבין שוה כ' בכ"ד וא"כ ודאי קשה למה התנא סמיך לי' שתות למקח הלא מתני' מיירי בשתות מעות וע"ז תירצו דהא דתני שתות למקח פירושו הוא כאלו תני שתות מעות ואח"כ הקשו דלשתוק מיני' דהלא כבר נשנה שתות מעות ודוק. וראיתי דיש מקשים על מאי דהמתינו ז"ל בקושיתם עד הכא ולא הקשו כן לעיל על שמואל דאמר שתות מעות נמי שנינו ובמאי דפרשתי על קושיתם מהכא ודוק:

והנה בעיקר קושיתם הכא נ"ל לתרץ ולפרש מאי דאמר הש"ס מאי לאו דזבין שוה וכו' דלכאורה הוא תמוה דקארי לה מאי קארי וכי לא ידע דיש לדחות אותו כמו שדחה באמת גם השתא אלא נראה דהוכיח קצת דבריו מדקתני במתניתין ד' כסף מכ"ד בסלע שתות למקח ואי ס"ד דוקא שתות למקח למה לי' דתנא ד' כסף מכ"ד בסלע לא ה"ל למתני רק האונאה שתות למקח או אפכא אלא ודאי דתנא שני דברים דברישא תנא שתות מעות ובסיפא שתות מקח ולכך אמר ש"מ שתות מעות נמי שנינו נמי דייקא ומשני לי' בדוחק דפרושי קמפרש וק"ל. ובזה יש לתרץ נמי מאי דקשה להו לתוספות בדבור שאחר זה מה הוסיף להקשות מסיפא כו' ודוק:

דף נ' ע"א בתוס' ד"ה אא"ב פחות משתות לרבנן כו' עד ולפי שיטה זו נראה דגרסינן דאבעי' להו דקאי אמסקנא כו'. הנה הם מוכרחים לכך לגרוס דאבעי' להו לפי שיטת רש"י דאל"כ הוה קשה באשר אמר שמחו בשתות עצמו א"כ לפשוט איפכא דיתר משתות לרבנן הוה כדי שיראה דאי לעולם חוזר אם כן אמאי חזרו הלא שתות לר"ט הוה מחילה לאלתר וגם יותר משתות אחר כל היום ולרבנן לעולם חוזר וכמו דרצה לפשוט בבעי' תניינא לכך כתבו תוס' דגרסינן דאבעי' כו' לומר דבאמת רצה לפשוט כן אבל השואל דחה אותו שם ג"כ דדלמא בשתות עצמו סבר ר"ט כיתר משתות ולא תפשוט א"כ האי והאי דזיל הכא קמדחי לי' וזיל הכא כו' ודוק:

ובא"ד והשתא סבר דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן וסבר נמי דפחות כו' ודאי דזה תלוי בזה דכדאמרי' דפחות משליש לר"ט כפחות משתות לרבנן מוכרחים אנו לומר דפחית משתות ופחות משליש בכדי שיראה דאי לאלתר א"כ אמאי חזרו כדהוכיח בש"ס וק"ל וכתבו עוד ועוד אי משתות ועד שליש לר"ט הוה אונאה א"ש שמחו, וחזרו בין אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר בין בכדי שיראה כן היא הגירסא הנכונה ופירוש דבריהם הוא דא"א דמשתות עד שליש לר"ט הוה אונאה דהיינו דתהי' ידו על העליונה לדעת הפשטן באבעי' שניי' א"כ מאי האי דרצה לפשוט ולהכריח דיתר משתות לרבנן הוא בכדי שיראה דאי לעולם חוזר א"כ אמאי חזרו הלא באיבעי' ראשונה הוה א"ש שמתו וחזרו בין אי ביטול מקח לרבנן לעולם חוזר וכדסבר המדחה דאמר א"ה במאי שמחו תפשוט דביטול מקח לרבנן לעולם חוזר כו' ובין אי אמרינן בכדי שיראה וכדסבר הפשטן דאמר שמחו בשתות עצמו דמחולקי' לפירוש התוס' בסברא הזאת אי אמרינן בשתות עצמו דניחא להו טפי אע"ג דדבר מצומצם הוא או אי לא אמרינן כן. וא"כ מאי האי דרצה לפשוט לי' דיתר משתות לרבנן בכדי שיראה דאי לעולם אמאי חזרו דדלמא אית לי' לבעל האיבעי' הלזה נמי הסברא מה שהי' לו לבעל האבעי' דלעיל דאף דלרבנן לעולם חוזר אפ"ה א"ש שמחו וחזרו אח"כ הואיל דשתות הוה דבר מצומצם וכדלעיל אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דבעי הזאת אינה קאי על המסקנא וכסברת רש"י ז"ל רק האיבעי' זאת ס"ל דפחות משליש לר"ט כו' ודוק:

ועל זה כתבו ז"ל ומשום קושי' זו דחק לפרש בקונטרס דמעיקרא דקאמר משתות ועד שליש לר"ט כו' ושתות בכלל ע"כ פירוש דהנה לרש"י ז"ל דלא העלה על דעתו