כוס הישועות צ

עצמו לדבר באדם אשר עומד ערום בלי לבוש ובלי קרקע דמשמע מדבריהם האלו דהא דעומד בגורן ערום אפשר להימצא ומזה לא הוה קשה לי' דמיירי מדבר שאינו מצוי דא"כ בקיצור ה"ל להקשות אלא דעיקר קושיתו הוא מה לי' לתנא לדבר מן אדם כזה אשר עומד ערום ולית לי' קרקע ג''כ וא''כ קשה לקני לי' בהודאה מאי אמרת דלא מתיריני' למעבד הכי מטעם ערמה א"כ מאי מקשה ל"ל לתנא לדבר מן אדם כזה ומה בא לאשמעינן והלא טובא אתי לאשמעינן דדוקא במשיכת הפירות מתיריני' לי ולא בהודאה וק''ל בד"ה אידי ואידי בפרוטטות פירוש שולחני כו' לאפוקי דלא תימא הא דאמר אידי ואידי היינו בין הדינר או הטריסית מיירי בפרוטטות אבל מעות השלחני אינו בפרוטטות ומיירי כדמקשה התוס' בסמוך וא"ת כו' אבל באמת התוס' ימאנו בזה מדחזינן דאמר רב אשי לעולם בפרוטטות דכבר פירשנו דר"ל לעולם חדא בפרוטטות ולא אידי ואידי ואי הוה הפירוש כמו שאמרנו לפי הקס"ד דא"כ מאי קאמר ר"א לעולם כו' אלא ודאי הא דאמר אידי ואידי היינו בין דשולחני ובין דבעה"ב ולכך מקשה השתא וא"ת כו' דלמא באמת קאמר אידי ואידי כנ"ל ודוק:

בד"ה ש"מ מטבע כו' ואע"ג כו' ה"מ בסתמא כו' א"נ כו' נראה דהוצרכו לומר שני תירוצים ושניהם אמת לדינא ואי לא הוה אמרי כ"א רק התירוץ הראשון א"כ לא הוה מטבע דומיא דשאר דברים אשר עושין חליפין דהוה אפי' בסתמא וכבר חזינן דתנא להו בהדדי ולא מפליג בנייהו לכך מפרשים עוד א"נ כו' לומר דאפי' בסתמא מצינו דעושין חליפין וא"כ הוה שפיר דומיא דשאר דברים ואי לא הוה אומרים רק תירוץ האחרון הוה קשה לן מהא דמקשה בסמוך ממעות שולחני והיאך קס"ד דעושין חליפין והלא שם ודאי לא החזיר לו המטבע. וסמכו דבריהם אלו כאן משום דבזה מיושב קצת לישנא דכל הנעשה דמים כו' לפי הקס"ד דמיירי במטבע א"כ למה האריך בלישנא ה"ל לומר בקיצור מטבע כיון שזכה כו' אבל לפי דבריהם מיושב זה דבא לאשמעינן דאף דנעשה דמים באחר ואינו קונה בתורת דמים קונה בתורת חליפין וק"ל:

והא דמקשים עוד וא"ת והלא כו' ולא מקשים לעיל משום דלעיל הוה אפשר לומר דמיירי במטבע ושם ודאי לא חיישינן דיאמר נשרפו מעותיך בעלי' דבמעות ליכא טירחה ועיין בסמ"ע סימן קצ"ט אבל במיני' דהכא משמע דעושין חליפין לכל מטלטלים ודוק:

ע"ב ברש"י ד''ה הניחא לר"ש כו' בין למאי דסליק אדעתי' כו' בין למאי דמשני כו' הנה רש"י ז"ל נראה לו דלר"נ א"א לאוקמי מתני' בין למאי דס"ד דמטבע נעשה כו', בין למאי דמסיק דכל הנישום משום דכל הנישום משמע דבא לאשמעינן דפירי עבדי חליפין וכדכתב רש"י בד"ה כיון שזכה זה כו' וא"כ ודאי דלר"נ א"א לאוקמי באוקימתא דכל הנישום ולפי דברינו אלה נסתלק מעל רש"י ז"ל מאי דדקדקו תוס' עליו בד"ה ופירי כו' ומה שהקשו דא"כ ה"נ מסתברא לא קאי כו' וכי בשביל זה נימא מילתא דליתא. ומה שהקשו עוד לרש"י דפסק כר"ל לא מתוקמא כלל מתני' כו' לזה נאמר אלמא לא מתוקמא מתני' דכל הנישום ובשוה בשוה דר"נ מודה בי' ולא מיירי אלא בפירי ובשוה בשוה ולאו תרי מילי קאמר אבל המקשן לא העלה זאת על דעתו ואפשר דגם התרצן לא עלה על דעתו לתרץ כן אבל אנן נאמר כן באמת לפי המסקנא ודוק בכל זה:

בתוס' בד''ה ופירי כו וא"ת לישני דר"נ יתרץ כל הנישום כו' פירוש לפי דבריהם דמפרשים דקושיתו הוא לפי הקס''ד דוקא דהבין דמיירי במטבע ומתרץ ה"ק יש דמים כו' ובודאי צריכנא לומר דאף דידע דאפשר לאוקמי מתני' כך וא''כ לא הוה מוכח מידי ממתני' דמטבע עושה חליפין דר''נ מוקי למתני' כן מ''מ פשטה דמתני' אינו כן. א"כ ה''ל לומר נמי דידע שפיר דלר"נ מוקי למתני' דכל הנישום קאמר ומ''מ פשטא דמתני' אינו כן לר"ש וא"כ רצה להוכיח מינה לר"ש דמטבע עושה חליפין ומשני לי' דאף לר''ש מוקי מתני' כן נ"ל פירוש קושיתם. ותירצו דמסתמא לא יחלוק כו' פירוש דודאי המקשן דרצה לדייק דמטבע עושה חליפין ניחא לי' לומר דר"נ מוקי למתני' דה"ק יש דמים כו' מלומר דכל הנישום קאמר דא"כ יפלוג אתרווייהו אבל באמת יש לומר דאף ר"נ מוקי למתני' דכל הנישום קאמר אבל המקשן לא העלה זאת על דעתו כן נ"ל המשך, דבריהם ודוק היטב למה שכתבתי ואמרתי כן ותמצא כי כן הוא:

בד"ה ולר"נ דאמר פירי כו' ומיהו למ"ד אין מטבע נעשה כו' הוצרכו לזה דאל"כ הוה קשה על תירוצם דתירצו דסיפא יהי' דומיא דרישא הלא י"ל דרישא דכל הנעשה מיירי נמי דוקא בשוה בשוה ואז מטבע עושה חליפין דוקא וא"כ הוה סיפא דמיירי מפירי דומי' דרישא לכך קאמרו ומיהו למ"ד כו' ובודאי צריך לומר הטעם שאין לחלק במטבע לאותו מ"ד משום דלהטעם דצורתו דבטלה אין לחלק בין שוה או בין אין שוה א"כ נמי למ"ד נעשה אין לחלק ביניהם וק"ל. אבל קשה לי על מאי דרצו להוכיח מהא דמקשה מכל הנעשה דמים כו' דלמא איירי בשוה ע"כ. דלעולם אימא לך דלמ"ד אין מטבע כו' מודה בשוה והא דמקשה מכל הנעשה כו' משום דסבר דודאי המתני' לא איירי בשוה דא"כ הסיפא דאמר' ופירי נמי כו' מיירי נמי בשוה דוקא דודאי הסיפא הוה דומי' דרישא וכדכתבו תוס' לעיל וא"כ הוה דלא כר"ש וע"כ צריך לומר דר"ש אתי' כמ"ד מטבע נעשה כו' והוה הרישא דכל הנעשה שפיר דומי' דסיפא ואף בדאינן שוין מיירי ורב נחמן ע"כ דאית לי' פירי אינן עושין חליפין אם לא בשוין ע"כ צריך לומר דאית לי' כמ"ד אין מטבע נעשה חליפין אם לא בשוין והוה הסיפא דפירי דומי' דרישא דמיירי במטבע אבל ליכא למימר דאית לי' כמ"ד מטבע נעשה חליפין אף בשאינן שוין דא"כ לא הוה הסיפא דמיירי בפירי דומי' דרישא דמיירי במטבע וא"כ יצא לן מזה דהוה פליגי ר"נ ור"ש בפלוגתא דאיפלגו רב ולוי כבר וזה הי' נראה לו דוחק גדול ולכך מקשה שפיר גם מה דהוכיחו מכל הני קושיות דבפרוטט' וממתני' דכל הנעשה אפשר לומר דקושי' המקשן הי' על מאי דמקשה לעיל ממתני' דמ"ש דשם מיירי בדאינן שוי' ואפ"ה קא מקש' וקשה לי' דא"כ דאין לחלק בין שוין ובין אינן שוין כל הני מתני' מאי עבדת בי' ודוק:

בא"ד וא"ת ולמ"ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא ע"כ הנה במאי שכתבנו לעיל דמן מ"ד דאין נעשה דאינו מחלק מוכח נמי למ"ד נעשה דאין לחלק א"ש חיבור קושיתם הכא וק"ל. והא דמקשי' למ"ד דמטבע נעשה והרי הוא קשה נמי למ"ד אין נעשה ופירי נעשה, נראה דלא מצינו שום מ"ד דסבר פירי נעשה ומטבע אינו נעשה אבל הא דפירי ומטבע נעשה שפיר מצינו לפי מאי דקס"ד דכל הנעשה מיירי במטבע והסיפא מיירי בפירי וק"ל:

בא"ד וי"ל כו' א"נ ללוי כו' אבל לרב ליכא למימר איפכא בשוה אפי' בכליו של מקנה מועיל דהלא טעם דלוי הוא דסבר דגם זה הוה חליפין בשביל הטובה שקיבל ממנו גמר ואקני לי' ואם רב פליג בשקיבל ממנו דבר מועט שחשבו לקבל ממנו אפילו דבר מועט ואפ"ה לית לי' לרב דנהוי חליפין מכש"כ בשקיבל ממנו דבר חשוב דהוה שוה כמו החפץ מכש"כ דלא יועיל לרב למהוי חליפין. ואפכא ליכא למימר דלא פליג רב רק בשקיבל ממנו שוה בשוה אבל בשקיבל ממנו דבר מועט יודה וסבר דהקרא מרבה אותו דזה אינו דודאי הקרא בשוין קאמר דכתיב על התמורה משמע דבשוין קמיירי וק"ל ויצא לן מזה דלא סיפק להו לתוס' בתירוצא דא"נ לחוד משום דמכל מקום הוה קשה לרב קרא למאי אתא (אם לא דנימא דרב אינו סובר כמאן דאמר פירי ומטבע נעשה חליפין וזה לא ניחא להו לומר כן) לכך תירצו מתחלה תירוץ אחר ובאותו תירוץ נמי לא סיפק להו בלחוד משום דא"כ לקמן לר"ש דנעלו בא למעט דבר מסוים וא"ת דקרא דתמורה אתי לרבות בשוי' א"כ לר"נ דאית לי' אין פירי נעשה וקרא דתמורה אתי בפירי בשוין אבל דבר שאינו מסוים ממועט לגמרי א"כ מצינו דפליגי עוד בפלוגתא אחרת וזה לא ניחא להו לתוס' לומר בהכרח דוק היטב: