כוס הישועות פט

דטעמא דב"ש הוא משום דאין מחללין כסף על כסף אבל בסלעים על דינרין מודו לב"ה דמחללין לכך נקט סלעים על דינרין לומר דטעמא דידהו משום כסף שני. ויש ליישב דאפ"ה הוה ידעינן שפיר דטעמא דידהו הי' משום כסף שני דאי משום דאין מחללין כסף על כסף א"כ מאי האי דמתני' נקט בתר פלוגתא דידהו פלוגתא דר"מ ורבנן ה"ל לערבנהו בהדדי אלא ודאי דפליגי בפלוגתא אחרת. ובזה מדוקדק יפה הא דדייקי בלשונם ז"ל דתנן בתר בבא דהפורט סלע אין מחללין כו' ודוק ובזה מתורץ גם קושית מהרש"א אשר הקשה קושיא זאת קצת בדרך אחר ע"ע ובלאו הכי יש לדקדק קצת על דבריו בזה דוק:

ע"ב בגמרא תנן הזהב קונה כו' מאי לאו בחליפי' כו' נראה לפרש דהמקשן סבר דסיפא דהכסף אינו קונה כו' לא הוה דומיא דרישא דהזהב קונה דרישא מיירי בחליפי' ובזה ודאי אמרינן דאפכא נמי דכסף קונה הזהב והסיפא דאמרה הכסף אינו קונה מיירי בדמים ובזה אמרינן ודאי דאפכא דהיינו הזהב קונה הכסף דחד מנייהו ודאי הוה פירי וחד הוה מטבע וזהו אשר הביא להמקשן להקשות משום דסבר דא"כ דרישא מיירי בדמים הוה הסיפא משנה שאינה צריכה דמאחר דתני הזהב קונה הכסף דנשמע מני' דזהב הו' פירי לגבי כספא ממילא שמעינן דכסף אינו קונה הזהב דודאי חד מנייהו הוה טבעא אלא ודאי דרישא איירי בדבר אחר היינו בחליפי' וסיפא מיירי בדבר אחר היינו בדמים ודאמר הכסף אינו קונה כו' ממילא ידעינן דזהב הוה פירי לגבי כספא וקונה אותו והתרצן דחי אותו דלא נידק מזה מידי דלעולם רישא איירי בדמים כמו הסיפא ומתני' קאמרה דבר והיפוכא כדמצינו ג"כ במקומות הרבה. ולא תקשה א"כ מאי קאמר ה"נ מסתברא מדקתני סיפא כו' דהלא כבר אמרנו דשפיר ידע הסיפא ואפ"ה רצה לדייק ממנה אף אני אומר דהא דקאמר הנ"מ קאי על מאי דהקשה לי' אי הכי כו' מחייב מבעי לי' וע"ז משני תני כו' לכך קאמר ה"נ מסתברא כו' פירוש דצ"ל מחייב מדתני סיפא דהלא אף לדעת המקשן צ"ל דהא דתני בסיפא הכסף אינו קונה צ"ל אינו מחייב דהלא כבר אמרנו דהמקשן שפיר ידע הסיפא רק דפירש דהסיפא מיירי בדמים א"כ אף אנן נאמר דברישא דתנא קונה צ"ל מחייב דוק:

בתוס' ד"ה אין מטבע נעשה כו' כפרש"י כו' וא"ת כו' נראה דהאי וא"ת אינו קשה לדעת הי"א דסברי דחשיב כלי לפי שיוצאה בהוצאה וא"כ אפשר לומר דפליגי בהכי דהיינו למ"ד מטבע נעשה כו' סבר דהוה כלי משום צורתו דיוצא בהוצאה על ידו ולמ"ד אין מטבע כו' סבר דלא מהני לן הצורה דהלא עבידא דבטלה וא"כ לדידי' לא קשה מידי דר' נחמן מצי סבר כתרווייהו אבל התוספות ימאנו בפירוש הלזה כדכתבו בסמוך ולכך כתבו כפרש"י וא"כ קשה לר' נחמן דאמר לקמן כו' דוק:

והנה בעיקר דבריהם אשר סתרו את דברי י"א מהא דמשני לקמן בפרוטטות נלע"ד ליישב ולומר דגם הי"א סוברים דהוה פירי בשאין להם צורה והא דמשני לקמן בפרוטטת אתיא כרב ששת דסבר דפירי מקני בחליפי' או אף לר"נ לפירוש ר"ת דמודה בפירי שוה בשוה דקונה וכן נוכל לומר בהא דמשני ר"ל לקמן ודוק:

אבל יש לדקדק קצת דא"כ הא דתני במתני' אסימון קונה כו' הלא יש לומר נמי איפכא דמטבע קינה אסימון למ"ד דמטבע נעשה חליפי' ואסימון אינו קונה מטבע משום דהוה פירי ופירי אינה נעשה חליפי' לר"נ. אם לא דנימא דר' נחמן לית לי' דמטבע נעשה חליפי' אבל יש לדקדק על זה דוק:

הנה יש לי מקום עיון על דבור הראשון של התוס' דפרקין דמקשי שם ל"ל למתני מעות רעות הלא תני בסיפא כל המטלטלים כו' דמיירי באנקא ואניגרא דקונים זה את זה דמכש"כ דמעות רעות כו' ומאי קושיא הלא הא דלקמן דאמר רצה לומר דקונים זה את זה היינו אפי' בחליפין וא"כ אי לא הוה תני הא דמעות רעות ה"א דוקא בתורת חליפין קונים זה את זה משום דהוה כלי דראוי לתלותו כו' אבל לא דנימא דמטבע נהוי טבעא לגבי והם נהוי פירי לגבי מטבע ויהיו קונים המטבע והמטבע לא יהי' קונה את המעות רעות בתורת דמים. דבשלמא אי הוי סברי תוס' כדעת י"א דמש"ה חשיב המטבע כלי הואיל דיוצאה בהוצאה והא דלקמן דריש לקיש אתיא אליבי' דר"ש אשר סובר דפירות נעשה חליפין כדכתבנו לעיל הוה אפשר לומר דתוס' מקשים לעיל אליבא דר"נ. וגם על זה יש לדקדק ודוק היטב כאן ובמה שכתבתי לעיל:

בתוס' ד"ה מאי לאו בחליפין כו' וי"ל דה"פ מאי לאו אף בחליפין כו' נראה לומר ולהכריח קצת את פירושם דאל"כ אלא דמיירי בחליפין לבד א"כ אמאי קאמרה מתני' דהזהב קונה הכסף מאי אריא כסף הלא בחליפין קונה כל המטלטלין וק"ל:

בא"ד ומשני תני מחייב אינו מגי' המשנה כו' נראה דלפירושם הוכרחו לומר כן דהלא לפירושם גם המקשן ידע מן הסיפא ומפרש הרישא והסיפא דמיירי בדמים רק דהרישא איירי אף בחליפין ואי תימא דהוצרך להגי' משום דלישנא דקונה אינו משמע כלל דמים א"כ גם להמקשן לא הוה א"ש דהלא גם לדידי' הוה קשה לישנא דהקונה וק"ל:

דף מ"ו ע"א בגמרא וניקנינה אגב קרקע כו' נראה לפרש דהתרצן דאמר דלית לי' סודר קאמר ג"כ זה ופירושו הכי הוא דמהדר לי' דלית לי' סודר ותדע דהלא גם לדידך קשה ונקנינה אגב קרקע מאי אמרת דלית לי' קרקע א"כ למה תקשה לדידי דהלא גם לדידי נאמר דלית לי' סודר ומהדר לי' המקשן ואיכפל תנא כו' כלומר ודאי לדידי לא קשה מידי דודאי מיירי דלית לי' קרקע אבל לדידך קשה דאמרת דמיירי דלית לי' סודר ואיכפל תנא כו' דודאי מן דבר שאינו מצוי כזה דיעמוד בגורן ערום לא מיירי התנא והבן:

עוד בגמרא רב אשי אמר לעולם בפרוטטות כו' נראה לפרש דה"ק ר"א לעולם בפרוטטות היינו דחדא מנייהו מיירי בפרוטטות דהיינו הא דאמר ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית אבל הא דשולחני לא מיירי בפרוטטות ולא כדקאמרו דאידי ואידי בפרוטטות דזה ליתא ולכך אמר לעולם בפרוטטות ר"ל בזה דא"א לפרש כ"א דמיירי בפרוטטות והא דבעה"ב דמוכח דאיירי בפרוטטות מדקאמר יפה דינר וטריסית הוא דאמרינן כן אבל לא זה דאינו מוכח וק"ל:

עוד לעיל בגמרא דלית לי' סודר יש לדקדק דמ"מ הוה אפשר להמצא תקנה דחבירו הנכרי פריק לי' המעשר ולא יהי' מתחזי כערמה והיינו בדנקנינה לי' המעות אגב הפירות שבידו ללוי דסבר בסודר של מקנה או לרב דסבר בכלי של קונה ה"ל ליתן הפירות במתנה לחבירו ואח"כ ה"ל לחבירו להחזיר ולהקנות לי' הפירות חליפי המעות ואח"כ יפדה חבירו במעות דנהוי לי' אם לא דנימא דלית להו דר' ששת דסבר פירות עבדי חליפין אבל זה דוחק הוא דא"כ יפלוג ר"ש על רב ולוי דהלא לרב ולוי תרווייהו דאית להו דמטבע נקנה בחליפין צריכין לתרץ מתני' הזאת דלית לי' סודר ואין קונין בפירות כי היכי דלא נהוי הא מתני' תיובתייהו ויש ליישב קצת דרב פפא פליג על ר"ש ואית לי' דאין קונין בפירות ור"ש פליג על רב פפא בזה דאית לי' דלמ"ד אין מטבע נעשה חליפין אית לי' נמי דאינה נקנה וגברא אגברא קרמית אבל מ"מ קשה לדעת ר"ת דאמר דפירי שוין בשוין מודה ר"נ ודוק:

בתוס' ד"ה ונקנינהו כו' אברייתא פריך כדפרש"י וי"ל דארב פפא פריך כו' וקשה דלקני' לי' המעות בהודאה כו' אפשר לומר דהמשך דבריהם כך הוא דמתחלה קאמרו דהפירוש הוא כפרש"י והי' אפשר דאינו כן כ"א אדרב פפא פריך אבל א"כ הי' קשה דלקני לי' כו' דבשלמא לפרש"י לא הוה קשה אחר דקושית המקשן הוא היאך ידבר התנא בדבר שאינו מצוי לעמוד בגורן ערום וא"כ הוה אפשר לומר דלא מתיריני' לי' להקנות בהודאה הואיל דהוה ערמה גדולה מאוד שהודה בשפתיו ולבו בל עמו ואינו אומר כן כ"א להיפטר מן החומש אבל לפי מה שרוצים לפרש דאדרב פפא פריך ועיקר קושיתו הוא למה לי' לתנא למכפל ולהטריח