כוס הישועות פח

דנפשי' קאמר רק סובר דזהו טעם של ר''י וא''כ אזלינן והדרינן לכלל דאביי ורבא הלכתא כרבא לבר מיע''ל קג''ם וק''ל בד''ה א''ה עלתה נמי כו' ומשני נפלה דרישא כו' דומי' דעלתה כו' ולא דמי לנפילה דסיפא כו' ובזה א''ש הא דאמרה הש''ס לא צריכנא שתקפתו ועלתה תקפתו וירדה הא דאמרה הש"ס לא צריכנא שתקפתו ועלתה וירדה אלא דבא ולכאורה לא הוה צריך למימר אלא תקפתו וירדה לומר דנפלה הוה דומי' דעלתה וק"ל:

הזהב פרק רביעי דף מ''ד ע"א בתוס' ד"ה הנחושת כו' האי אצטריך כו' אך תימא כו' נ"ל לקשר זה שכתבו אך תימא לדקודם באמרם האי אצטריך כו' דמשמעות לשונם הוא כאלו יאמרו הואיל דהאי אצטריך דאע"ג דבאתרא דסגי חריפין טפי מכספא מ"מ הואיל דאיכא דוכתא לא סגין הוה פירי מכש"כ מעות רעו' דלא מסגי כלל מכש"כ דהוה פירי והדר קאמרו ותו דכל המטלטלין כו' משום דלא תימא דרכך התנא למתני באיזה מקומות בדרך זו אצ"ל זו וא"כ גם כאן נימא כן לכך קאמרו ותו דכל המטלטלין כו' ומהתם לחוד ג"כ הוה אפשר לומר דדרך התנא למתני בלא זו אף, זו אבל מדתני שניהם א"כ הוה תרי מילי דסתרי אהדדי וק''ל:

והגה על מאי דהקשו אמאי אצטריך למתני מעות רעות כו' ואפשר לומר ולתרץ דאשמעינן סיפא דבבא דמעות יפות אין קונין את הרעות והיינו אפי' מעות יפות של זהב אינן קונין את מעות כסף היפות וזה לא הוה שמעינן מהא דכל המטלטלי' קונין זה את זה. אם לא דנימא דמשמע מלשון דמעות רעות קונין היפות היינו בדדמי ועיין בת"ח ודוק:

בא"ד לכן נראה דהמעות רעות היינו שיוצאו' קצת כו' פירו' והן אינן קוני' זה את זה כמו דאמרינן במעות חד פסלתו מלכות כו' רק נגד יפות הן פירי וקונין אותו אבל לא נגד מעות רעות שכמותן לכך קאמר במתני' דקוני' את היפות דוקא זהו ודאי פירושא דדבריהם ז"ל אבל קשה לי א"כ במאי דאמרו לקמן ומטלטלי קונים מטבע אשמעינן דקוני' אפי' כו' ולגבי מטלטלים מקרי מטבע פירוש לומר דאין קונין מטלטלין. ומאי קמ"ל בזה דאין מעות רעות קוני' מטלטלין הלא כבר שמעינן דאין קונין אפי' זה את זה דדוקא מעות שנפסלו לגמרי קונין זה את זה ולא מעות שיוצאות קצת ומכש"כ דאינן קוני' את המטלטלי' דוק ע"ב בגמ' אמר רב אשי כילדותי מסתברא כו' הנה רבים תמהו על זה דהלא בכל מקום אמרינן הלכה כסתם מתני' ובודאי בהא דזקנותי' מסתברא דסתם לן המתני' וביותר היאך ישכח רבי מאי דלמד מר"מ רביה. ונ"ל דרבי קיבל מר"מ רביה דאף דאין מטבע קונה מטלטלי' או מטבע אחרת אפ"ה אמר לי' דזהב וכסף קוני' זה את זה וכן כסף ונחושת וסתמא קאמר לי' ובילדותי' דרבי סבר דודאי צ"ל דחד לגבי' חברי' מקרי פירי ואידך מטבע וסבר דכסף מקרי פירי משום דלא חשיב כמו זהב ובזקנותי' חזר בו ופירש דברי רבו דזהב מקרי פירי וא"כ מתני' דילן ודאי מקרי סתם מתני' הן אם נשנ' זהב קונה כסף או אפכא ולכך פסק ר"א כילדותי' דאף זה הוא כסתם מתני'. והנה רבא דאמר לקמן הא תנא סבר דהבא טבעא הוא רצה ג"כ בזה לתרץ דלא ליסתרו דברי רבי אהדדי ודלא נימא ששכח מה ששנה ולכך קאמר האי תנא כלומר דבילדותי' שנה לבריה כאותו' תנ' ואח"כ בזקנותי' סתם מתניתין כר"מ רבו ולא כאותו תנא אבל רבי ודאי ידע ולא שכח מה ששנה לו ר"מ רבו וא"כ אף אנן צריכין לפסוק כמתני' דילן אשר סתם בזקנותי' כר"מ רבו ודלא כרב אשי דוק:

הנה הרא''ש ס"ל דנחושת הוה פירי לגבי דהבא. וקשה לי א''כ מאי משני הש"ס על מילתא דדיוקא דרב אשי דלא ליתני נחושת קונה כסף אצטריך כו' הלא מ"מ קשה דלתני הנחושת קונה הזהב ומכש"כ דקונה הכסף בשלמא לרב אשי לא קשה ודוק:

עוד בגמ' אמר ר"א כילדותי' כו' הנה במאי דאכתי לא ידע ר''א הא מילתא דבאחר' דסגי כו' א"כ קשה דגם לדברי רב אשי נימא דלא לתני נחושת קונה הכסף מאי אמרת דה"א דכסף נהוי פירא לגבי נחושת דזה אינו דאל"כ ה"ל למתני' הכסף קונה נחושת והוה ידעינן במכ"ש דקונה הזהב אבל למאי דתני בזקנותי' לא, קשה, מידי ודוק עוד יש לדקדק קצת על קושי' דרב אשי דלמא דלכך קתני הנחושת קונה הכסף דנילף מדיוק' דידי' דאינו קינה מטלטלי' ואיתימא דכבר אשמעינן זה מסיפא דמתני' דקתני מטבע אינו קונה מטלטלי' אף אנן נימא דא"כ לא הוה ידעינן הא דמפרשי' תוס' לעיל דבא נמי להורות דאפי' מטבע כמו מעות רעות כו' אינן קונין מטלטלין אבל השתא דאשמעינן כן מרישא ומדיוקא דנחושת קונה כסף א"כ ודאי סיפא בא לרבות מעות רעות כו' דוק:

בתוס' ד"ה למקח ממכר כו' לכנ"ל שאם מכר לו חפץ כו' אינו יכול לפטור עצמו בכ"ד איסרין ולומר הדינר הוא דאיקר כו' היינו משום דלעולם אמרינן באיסרין הן דמתייקרין ומיתזלן נגד דינר כסף ולא הדינר כסף נגד האיסרין ואף שגם דהאמת כן הוא דהדינרין מתייקרין ומיתזלן נגד הדינר זהב מ"מ נגד האיסרין אינן מתייקרין למשל אם נתייקרו הדינרי' דהוה ך' בדינר זהב מ"מ האיסרי' לגבי דינרין לא מיתזלו ונשארו כ"ד בדינר כסף וכן להיפך וכן אם מיתזלי האיסרין והוה למ"ד בדינר כסף מ"מ הדינר כסף לא מתייקר ונשארו עדיין להיות כ"ה בדינר זהב וכן להיפך דמעולם לא מיתזל או מתיקר הדינר כסף נגד האיסרי' רק נגד הדינר זהב אבל האיסרין הן דמיתזלו או נתייקרו נגד, הדינר כסף ועתה דוק ותשכח דדברי מהרש"א בדבור הזה לא יעלו כהוגן:

דף מ"ה ע"א בגמ' דינר דמאי כו' לגבי נפשי' מי איכא למ"ד לאו טבעא הוא. פירש ר"י דאמר אסור ללות דינר בדינר אי מיירי בדינר כסף היכן מצא תנא דסבר דלגבי' נפשי' לאו טבעא הוא דאף דסבר ב"ה דהוה פירי לגבי דהבא מ"מ מנלי' דהוה פירי אפי' לגבי נפשי' אלא פשיטא בדינר של זהב ולב"ש דסבר דהוה פירי לגבי פירות מכש"כ דהוה פירי לגבי נפשי'. ודחינן לעולם כו' ושאני הלואה כו' כלומר דר"י לא למדה מפלוגתא דב"ש וב"ה רק ממתני' דילן דאמר הזהב קונה כסף, ודוק:

עוד בגמרא אי אפלוגי בסלעים על סלעים ה"א כו' הנה ודאי מאן דסבר מחללינן דייק מדלא פליגי בפירות על דינרין וא"כ לכאורה יש לדקדק דה"ל למימר ולתרץ דאי פליגי בסלעים על סלעין הוה אפשר לומר דגם ב"ש סברי בפירות על דינרין לא מחללינן משא"כ השתא דנקטו סלעים על דינרין אתיא לן מדיוקא למ"ד מחללינן דפירות על דינרין מחללינן י"ל דמ"מ ה"ל למימר דינרין על דינרין והוה נשמע מני' דמחללינן פירות על דינרין וגם הטעם דכסף ראשון ולא כסף שני וק"ל:

בתוס' ד"ה ושאני הלואה כו' וא"ת היכי מוכח בסמוך כו' וי"ל דע"כ כו' פשיטא דמחללינן דמתני' היא כו', יש לדקדק קצת דמ"מ נימא דלב"ה קאמר ומיירי דמחללין אפי' דינרין על סלעים דאף דב"ה סבר דכסף הוה פירי לגבי דהבא במקח וממכר והלואה מ"מ סבר דמחללין במ"ש הדינרין על הסלעים. ויש ליישב דלישנא דאמר ר"י דמחללין מ"ש עליו לא משמע כן דאיירי בחילול דינרין רק במ"ש גופי' וק"ל. בתוס' ד"ה לפלוג בסלעים על סלעים כו' א"נ אתיא כר"מ דתנן בתר בבא דהפורט סלע כו' לכאורה יש לדקדק מאי האי דאמרי א"נ אתיא כר"מ פשיטא דאתיא כר"מ ולא כרבנן והלא אף לתירוץ הראשון ודאי דאתיא כר"מ דלרבנן ודאי מותר לחלל כסף על כסף כדתנן התם. אבל נ"ל דלא קשה מידי דהנה מצינו התם במתני' דאמרה אין מחללין כסף ופירות על כסף וחכמים מתירין וא"כ יש לומר דוקא כדמחלל פירות וכסף על כסף הוא דאית להו לחכמים דמחללין אבל כסף על כסף לא וכן אית להו לתוס' בתירוץ הראשון לכך קאמרו השתא א"כ אתיא כר"מ אבל החכמים מתירין והא דנקטו כסף ופירות על כסף קמ"ל רבותא בדברי ר"מ וק"ל. וע"ש בתי"ט דמביא דברי תוס' דלהכא ומלישנ' נראה דלא כיון לכך:

עוד בזה יש להקשות א"כ מאי מקשה הכא דלפלגי בסלעים על סלעים דאי הוה פליגי בסלעים על סלעים ה"א