כוס הישועות פז

בתוס' ד"ה א"נ דקיימה באגם תימא דנימא נעשה כו' פירוש דהלא ודאי המפקיד לא אמר מעולם מידי להשומר דיהא נקנה לו הכפל רק דאנן אמרינן דקים לן דניחא להו לבעלי' שיהי' בטוח בקרן ע"מ שיהא הספק כפל העתיד לבוא של שומר כדפרש"י ולכך אמרינן נעשה כו' וכל לישנא היותר מעולה להקנות הכפל להשומר אית לן לומר בי' וא"כ מקשי' תוס' שפיר דנימא נעשה כו' דהשתא קנה הכפל אפי' בעומדה באגם כו' וע"ז מתרצים דא"א לומר כן דא"כ גיזותי' יהי' ג"כ להשומר וזה א"א דהרי כבר נאמר חוץ מגיזותי' וק"ל. אבל מ"מ יש לדקדק על לישנא בתרא דרבא דאמר נעשה סמוך לגניבת' ואי עומדת באגם לא קני ולמה לא נאמר כלישנא קמא דנעשה כאומר מעכשיו שהוא מעולה יותר מדנאמר סמוך לגניבת' דלא קנה כשעומד באגם וכבר אמרנו דאית לן. לומר לישנא דנעשה היותר מעולה. וליכא למימר דלית לי' תירץ של ר"ז דגיזותי' דהיא שבחה דגופה לא מקני לי' וא"כ אי הוה אמרינן נעשה כמעכשיו הוה קשה קושי' דר"ז א"כ גיזותי' נמי דהלא ודאי אף דאמרה הש"ס א"ב קושי' דר"ז אפ"ה אית לי' נמי תירוצא דר"ז דאמר שבחא דמגופא לא מקני לי' דאל"כ תקשי לברייתא דאמרה חוץ מגיזותי' מ"ש מכפל וא"כ הדרה קושי' לדוכתה ואפשר ליישב לפי מאי שכתבתי בהא דאמר א"ב קושי' דר"ז ודוק:

ע''ב בגמ' אמר רב הונא משביעים אותו שבועה שאינו ברשותו עיין באשר"י מה שכתב בזה ועי' בב"י:

בתוס' ד"ה שמא יוציא כו' ונראה לר"ת כפר"ח כו' וא"ת אמאי לא חשיב הא כו' ודאי לפרש"י לא קשה מידי דלא קחשיב התם כ"א אותן שאין מניחין לישבע אף אם רוצין לישבע משא"כ הכא אי יאמר הלוה דרוצה לישבע ואינו מתירא דיפסל ודאי דמניחין אותו לישבע לפי פירש"י ומש"ה לא קחשיב לי' משא"כ לפירוש ר"ח דאין מניחין אותו לישבע אף הכא קשה להו א"כ דליחשב לי' התם וק"ל:

דף ל"ה ע"א בגמ' אמר רבא שיש עדים שנשרפה א"ה מהיכא כו' אלא אמר ר"י שיש עדים שנגנבה כו' נראה לפרש דמ"מ לא אמר רבא מילתא דבדותא ודכדי לגמרי דיש לומר דאף שיש עדים שנשרפה נשבע המלוה מאחר דתיקנו חז"ל דנשבע המלוה בשיש עדים שנגנבה וא"כ לא פלוג אמרינן ובכל מקום דיש עדים דהפקדון ליתא ברשות המלוה ישבע המלוה משום לא פלוג וק"ל:

עוד בגמ' אביי אומר גזירה שמא יטעון אחר שבועה מצאתי הא דלא אמר אביי בפשיטות גזירה שמא ימצא הפקדון לאחר שבועה ולמה אמר שמא יטעון נראה משום דאביי נייד מתירוצי דר"י מטעם דסבר דמשום הא דטרח ומייתי לה לא הוה מתקני רבנן דישבע המלוה משום דאינו שכיח שיטריח עצמו ומייתי לה ולא הוו מתקני רבנן תקנת' משום מילתא דלא שכיחא וע"כ לא רצה אביי ג"כ ליתן טעם במילתי' דשמא ימצא הפקדון לאחר שבועה ושהי' נאבד באמת דגם זה הוה מילתא דלא שכיחא לכך קאמר שמא יטעון כו' וזהו ודאי מילתא דשכיחא דאף דאינו אמת ושלא נאבד מעולם ישבע הוא דנאבד כדי לפסול את חבירו ואח"כ יאמר דמצאו לאחר שבועה וק"ל:

עוד בגמרא ונהמני' לוה למלוה נמי בהא כמה הוה שוה כו' וא"ת היאך אפשר לומר ולהקשות דלהמני' בהא דהלא הלוה טוען ברי נגדו ואמר דהוה שוה שני סלעים וא"כ ודאי לא יאמין לו בזה. אף אני אומר דע"כ מיירי לדעת המקשן דלא קים לי' ללוה שפיר כמה היה שוה דאי קים לי' א"כ היאך אפשר לומר דמאמין לי' אפי' בהא דאינו ברשותו והלא שפיר חזי הלוה דלא מהימן המלוה דהלא איהו טוען שקר במאי דאמר כמה הי' שוה החפץ אלא ודאי דמיירי דגם ללוה לא קים לי' בשווי' ולכך מקשה ולהימן לי' נמי בהא וע"ז תירץ דלא קים לי' בגוה וא"כ אף דקים לי' ללוה בשווי' אפ"ה לא נחשד המלוה בעיניו דטוען שקר בשווי' רק דסובר דלא קים לי' ולכך מאמינו במאי דאמר שאינו ברשותו ודוק:

בתוס' ד"ה מגו דמשתבע כו' לרבא ולרב יוסף לא פריך אלא לאביי ור"א. הנה לפי מאי שכתבתי לעיל דאביי נייד מדברי ר"י משום דהוה מילתא דלא שכיח כו' א"כ גם לאביי לא קשה מידי מסיפא דדלמא דאביי מוקי סיפא דמתני' בשיש עדים שנאבד וגם לרב אשי אפשר לומר כן. ואפשר:

לומר דגם לר"י מקשה הכ' ולא רצה לאוקמי בשיש עדים שנאבד דא"כ מאי קמ"ל בסיפא מאי דלא שמעינן מרישא דין דכופר הכל ודין דמודה מקצת דמ"ש בלוה ומ"ש במלוה ולכך מקשה לכולם ותירץ תהא במאמינו ובזה שמעינן דברים הרבה דללוה קים לי' ולמלוה לא קים לי' וגם דלוה מקיים ביה במלוה ותומת ישרים כו' וק"ל:

בד"ה ואותבינהו שלם וצ"ל דיוקר' דכיפי כו' וא"כ שמעינן במילתא דרבא דין הלוה היכא דלא אטרחי' לב"ד ולא נשנה א"כ מילתא דרבא לחנם וק"ל:

בד"ה לוקח הוה אפי' אי הוה יורש לא מהדר כו' ואין כן דעת הרא"ש ע"ע:

ע"ב בתו' ד"ה תחזור פרה לבעלים כו' אין לפרש כו' ופליגי בדברי המקשה והמתרץ כו' ובזה א"ש הא דהביא הש"ס הא דמפרש רב אידי לדברי חכמים ולית הלכתא כוותי' אלא דבא להורות ולפרש טעם דפלוגתא דר"י עם רבנן. ובמה שכתבו עוד ונראה אם המשכיר עצמו היה שם כו' בזה א"ש נמי דמילתא דר"ז אתי' נמי אליבא דהלכתא וק"ל ועיין באשר"י:

דף ל"ו ע"א בגמ' איתבי' ר"א כו' כו' ואי איתא לימא אין רצוני כו' השתא קשה לי' טפי אחר שאמר אביי בטעמי' דר"י אפי' ש"ח שמסר לש"ש דעלוי עליי' לשמירתו כו' אבל אי לאו הכי לא הוה קשה לי' מידי דהא הכא ודאי דעליי' לשמירתו וק"ל:

בתוס' ד"ה שוכר דמחייב בגניבה מכאן יש להוכיח כו' הא דלא הוכיחו מן בבא שלפני זה בגנבה ואמרו מתה מחמת מלאכה כו' דשוכר כש"ש דמי משום דהוה אפשר לומר דאיירי שנגנבה בפשיעה אבל כשראינו דנקט עוד בבא זה ואי אמרת דאיירי נמי בפשיעה א"כ ל"ל ומקמ"ל בכל הני בבות אבל השתא אשמעינן מיהא דשוכר כש"ש דמי. ובתרי בבות אחרות אשמעינן מחדא לאפוקי מדר' אמי ובחדא לאפוקי דשמואל כדכתבו תוס' בדבור שאחר זה וזה אמרתי דרך צחות לפני תלמידי:

בד"ה אין רצוני אין לפרש כו' אלא י"ל כו' עד לבסוף ואפי' למ"ד כו' דהתם בצריפ' דאורבני לא הי' אונס ראוי להיות נארע עד שבאו גנבים כו' קצת יש לדקדק דא"כ מאי מקשה לקמן רב"ח מהא דמפקיד מעות כו' ומדייק טעמא דקטנים הא גדולים פטור אמאי נימא לי' אין רצוני כו' ודלמא התם מיירי בנגנבו או נאבדו ובקטנים חייב מטעם דהוה כולה בפשיעה דנאבדו או נגנבו מחמת הוצאת קטנים לחוץ אבל בגדולי' אף דהי' תחלה בפשיעה מטעם שומר שמסר לשומר מ"מ אח"כ נאבדו באונס ומיירי דאונסי' בא לו שלא מחמת פשיעה כהתם בצריפא דאורבני ודוק:

ע"ב בגמ' ומודה אביי כו' ומודה רבא כו' נראה דבזה ניחא דליכא לתמוה על אביי ורבא דפליגי אליבי' דרבה אי אמר פטור או חייב בפשע בה ויצא' לאגם והלא לכאורה חד מנייהו משקר ואי אמר חייב לא אמר פטור אבל השתא דאמרה הש"ס דכל אחד מודה לחברי' בנדון אחד א"כ אפשר דאביי הוה שמע מרבה בנגנבה ומתה שם בבית שומר דחייב והוא הבין דחייב במתה באגם וגם לרבא איכא למימר דשמע מרבה דבהדרא למרה ומתה שם דפטור ולא אמרינן דהבל דאגם נכנס בגופה ומשום כך מתה והוא הבין דאף במתה באגם פטור השומר וק"ל:

בתוס' ד"ה את הימנ' לי בשבועה כו' וסובר רבא שזהו טעמא של ר' יוחנן ולא כאביי וכן הלכה כרבא ולא כר"ח דפסיק כאביי. נראה היה ודאי דר"ח סבר דרבא טעמי' דנפשי' קאמר ואף שסובר דר' יוחנן אית לי' הטעם כמפורש בדאביי מ"מ רבא פסיק דלא כוותי' ואית לי' טעמא דנפשיה ולכך פסק ר"ח כאביי ולא כרבא משום דגם ר"י קאי בשיטתיה ע"כ כתבו הם ז"ל דלא היא דרבא לאו טעמא