כוס הישועות פג

דהאי עשה מהאי עשה משום דעשה דמצורע שאני. איכא למימר דבאמת לפי מאי דמסיק לבסוף דעשה דמצורע שאני דגדול השלום אזי חזר מאוקימתא קמייתא דנטל ע"מ לשלח כו' ואפילו תימא דלאו ועשה איכא אפ"ה ה"א עשה דמצורע ידחה אותם מטעם דגדול השלום וק"ל:

אבל באמת קשה לי א"כ למה אמרה הש"ס בנזיר פרק ב' נזירי' דשאני מצורע דדחי עשה ול"ת דכהנים משום שאינן שוין בכל ה"ל למימר טפי דעשה דמצורע שאני דגדול השלום וזהו הוה רבותא טפי דדחי אפי' עשה השוה בכל. ואפשר לומר דש"ס דלשם אזלי למ"ד דמצורע מותר בתשמיש המטה בימי חלוטו כדכתבו תוספ' בסמוך דזה התירוץ לא יתיישב למאן דשרי כו' אבל בעיקר דבריהם. דלשם קשה לי מאי קושי' דלמא מאן דמקשה הכי מקשה אליבא דמ"ד דאסור. ואפשר לומר דמ"מ קשה להו לתוספת על קושית המקשן דדלמא הברייתא דמחשבה ג' דברים אלו ובתוכם כהן כו' לא ס"ל כמ"ד דאסור אלא כמאן דשרי וק"ל:

גם אפשר לומר לפי מאי שכתבתי לעיל דכוונת הש"ס הוא דאמרה למאי אצטריך כו' לומר דלא תקשה מנ"ל למילף כל ג' דברי' אלו דלמא לא נמעט אלא חד אשר מסתבר טפי ובודאי הא דכהן כו' הוא המסתבר טפי למעט מן ב' אחרים וא"כ למ"ד דשרי מצורע בתשמיש המטה מנ"ל א"כ למעט זקן כו' דלמא תיבת והתעלמת אינו ממעט כ"א כהן כו', וזה לא מצינו דפליג אותו מ"ד על פטור דזקן ואינו לפי כבודו דהלא זו הלכה פסוקה היא ולכך שפיר קאמר למאן דשרי לא יתיישב ודוק:

והנה מצאתי בתוספ' יבמות דף ה' דמתרצי' על מה דהוה קשה להו על הא דלקמן יכול אמר לו אביו כו' ופריך תיפוק לי' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא גבי כהני' שאינו שוה בכל דחי. דלקמן לא פריך כ"א על הא דאמרה הבריית' או שאמר לו אביו אל תחזיר כו' דגם אצל השבה איכא ל"ת ועשה ע"ש ובאמת תמה אני אם דבריהם אלו יצאו מפיהם דא"כ הוא דהוה קשה להמקשן על חדא ולא על האידך דלא ה"ל לברייתא למחשב כ"א הא דאמר לו אביו היטמא אבל על קרא דאת שבתותי לא קשה לי' מידי א"כ אף אנן נותיב על הברייתא דהכא דחשיב לן ג' דברים כהן כו' ושלו שוה כו' וזקן כו' ומיית' קרא עליהם ולא קממעט מהקרא באמת כ"א דבר א' והיינו זקן כו' ועוד קשה לי טובא על מאי דמקש' לקמן מהא דאמר לו אביו אל תחזיר ורש"י כתב ג"כ שם דהוה עשה ול"ת העשה דהשב ול"ת דלא תוכל להתעלם ומאי קושי' א"כ והלא אפשר להמצא באבידה דאין כאן עשה כ"א הלאו והיינו כמו דאיתא לעיל בש"ס דף כ"ו ע"ב המתין לה עד שנתייאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד וא"כ בכגון דא צריכנא לקרא דאת שבתותי לומר דלא ישמע לו. ואין לומר דא"כ הוא דלא הוה אלא לאו גרידא מאיזה טעם נאמר דלא ישמע לו וגם נימא א"כ דנילף ממנו למקום אחר דלא ידחה עשה את ל"ת וכדמקשה הש"ס ביבמות דף ה'. גם לזה נשיב דכל זה אינו דהלא משמע בש"ס דהכא ודלקמן בדברי המקשן דאי לא הוה כאן ודלשם כ"א לאו גרידא לא הוה קשה לי' מידי ובודאי הטעם הוא מאחר דמצינו דהראה לן התורה בכלאי' בציצי' דעשה דוחה ל"ת א"כ אף דמצינו במקום אחר דאינו דוחה לא נילף מיני' ואמרינן דגזירת הכתוב הוא דלא דחי באותו מקום ולא תימא דנימא אפכא דנילף מאותו מקום לשאר מקומות דלא ידחה ונאמר דכלאי' בציצי' הוה גזירת הכתוב דזה אינו דהסברא נותנת טפי לומר דעשה ידחה ל"ת מטעם דעשה חמיר טפי מן ל"ת והחמור דוחה הקל מדנימא דלא ידחה וא"כ באשר מצינו במקום אחד דדוחה ובמקום אחר דלא דחי אמרינן טפי דהמקום דדחי הוא עיקר ונילף מיני' למקום אחר ואותו מקום דלא דחי אינו עיקר רק גזירת הכתוב הוא ולא נילף מיני' למקום אחר. וא"ת א"כ דנימא דהסברא נותנת דעשה דוחה ל"ת א"כ למה לן קרא בכלאים בציצית דדחי עשה את ל"ת לשתוק מיני' ונימא מהסברא דדחי לזה נאמר דודאי מסבר' עצמינו לא נאמר כן אם לא דמצינו בקרא אבל מ"מ הסברא אהני לן להא באם ראינו במקום אחד דדחי ובמקום אחר דלא דחי דנימא מיהא דאותו מקום אשר נאמר בו דדחי הוא עיקר ונילף מיני' כו' ודוק:

עוד ראיתי בפסחים ובתוס' דסוף חולין דהביאו דעת הריב"ן דאף דאמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר על אותו לאו אינו לוקה דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דמי כו' ע"ש ויש לדקדק א"כ מאי מקשה הכא ולקמן למאי אצטריך אילימא לכהן כו' והא אין דוחה ל"ת ועשה ולמה לא נאמר דקרא דוהתעלמת אהני מ"מ דלא נימא דלא ילקה על לאו דטומאה וכן לקמן. ואפשר דהריב"ן מתרץ ג"כ כתירוץ ב' דתוס' הכא דהכא סמיך על ותו כו' ודוק:

גם קשה לי על מה שתירצו דעשה דמצורע שאני דגדול השלום כו' והלא מ"מ קשה על המקשן דנימא דמ"מ צריכנא לקרא דוהתעלמת דלא תימא דמ"מ הלאו והעשה דטומאה אינן שוים בכל וה"א דהעשה דהשבה ידחה אותן אחר דהעשה הוא שוה בכל דעדיף א"כ מן עשה דטומאה ואף דעשה דמצורע שאני דגדול השלום מ"מ הוה אפשר למטעי ולומר דעשה דהשבה ידחה עשה דטומאה שאינו שוה בכל ודוק:

בגמרא אמר רבה הכישה חייב בה. מכאן נ"ל להוכיח דאם רוצה הזקן להחזיר האבידה אף שאינו לפי כבודו רשאי ודלא כהרא"ש דכתב שאינו רשאי דאסורה הוא לגבי' דמזלזל בכבודו דא"כ אמאי אמר רבה הכישה חייב בה משום דהתחיל במצוה דהשבה והלא מ"מ מי יטול האיסור דזלזול כבודו ואטו אם יתחיל אדם בעבירה דבלא התחלתה לא הוה רשאי לעשות כן אף דהי' מקיים מצוה מה ובהתחלתה יהי' חייב לגמר אותה זהו ודאי נגד הסברא. גם כתב שהרי"ף ז"ל הי' לו גירסא אחרת בש"ס דלא בעי בש"ס רק אם חייב להחזיר בשדה אבל אם יהי' חייב להחזיר ג"כ בעיר לא הי' מסופק בו דודאי אינו חייב מיהא בשדה להשיב עד העיר או אי אמרינן אחר שאינו חייב להשיב בבואו לעיר אזי אמרינן דאף בשדה הוא פטור דהשבה מעלי' בעינן. וא"כ יש לדקדק קצת דמאי מבעי לי' מדאמרינן לעיל דלכהן והוא בבית הקברות אינו צריך קרא וא"א דאף בשדה אינו חייב להחזיר כשאינו חייב בעיר א"כ אף אנן נאמר דלהכי צריך קרא דוהתעלמת דאף דיכול להחזיר בשדה בלי שיטמא את עצמו עד בואו לעיר אפ"ה הוא פטור ויש ליישב ודוק:

עוד בגמרא אמר רבא כל שבשלו מחזיר בשל חבירו נמי מחזיר כו' נראה דרבא בא לפרש לן מתני' דלא תימא הא דאמרה מתני' מצא שק כו' הרי זה לא יטול והיינו דאינו רשאי ליטול מטעם דמזלזל בכבודו כדעת הרא"ש לכך בא רבא ואמר כל שבשלו מחזיר כו' כלומר דלא תימא דמתני' אסרה להחזיר אפי' הוא רוצה רק דבאה להורות לן ולפרש מה דאינו מחויב להחזיר ולכך נקט רבא צד האחת והיינו כל דבשלו מחזיר כו' ושביק צד האחר והיינו כל שבשלו אינו מחזיר כו' לומר ולהורות דבאמת כלל זה אינו דאף דבשלו אינו מחזיר אם הוא רוצה להחזיר רשאי וק"ל, גם אפשר לומר דרבא בא להורות בזה לפשוט הבעיא דלא מחייב להחזיר אפי' דרכו להחזיר בשדה אחר דאין דרכו להחזיר בעיר ולכך קאמר כל שבשלו כו' דכללא קתני וא"כ כשאין דרכו בעיר אף שדרכו בשדה ואף בשלו אינו מחזיר דהלא אין דרכו בעיר ומאי אהני לי' א"כ בשמביא אותו עד העיר וא"כ אף בשל חבירו אינו מחזיר וק"ל:

עוד בגמרא ולעולם אמר ר"י עד ג' ימים כו' נראה לומר דאף דסתמא דש"ס שואל כן ודלא כתוס' לעיל תחלת הפרק בד"ה ובמה כו' א"ש כאן השאלה בדאמרינן דשאלתו הי' אי אמרינן דלעולם אינו חייב להחזיר ברועה בדרך אף דמצאה בלילה ובאמת זהו נגד הסברא קצת כדמקשה באמת על ר"י בסמוך וכשהשיב לי' ר"י עד ג' ימים וזהו תשובה שלא על שאלתו וע"ז מקשה ה"ד וק"ל. והא דמוקי ר"י למתני' באמת דמיירי בקדמתא ובחשכתא ועד ג ימים ולא מוקי לה דמיירי אפי' טובא ובעצם היום זהו משום דבעי לאוקמי למתני' כברייתא דנתנה ג"כ השיעור עד ג' ימים. או אפשר לומר דהוה קשה לר"י ג"כ דיוקא דרישא וסיפא אהדדי