כוס הישועות פב

אפשר לומר דניחא לי' דרשה לכך הביא מה דנאמר במתני' ג"כ עלה עליה זכר כו' וא''כ קשה לכאורה קושית התוס' בד''ה אף עובר כו' עד וא''ת הכניסה לרבקה כו' מ"ש מעלה עליה זכר דפסולה ובהכרח צריכנא לומר א''כ דהתם לא ניחא לי' כו' דבלאו הכי נידוש התבואה וא''כ אף ר''פ שפיר קאמר וק''ל ודלא כתוס' ז"ל:

בתוס' ד''ה בתורי ר''ח גריס בתוורי פירוש פועלים שמוליכים השוורים לחרישה כו' פירוש לפירושו דתוורי הוא על משקל גמל וספן בשני פתחין ובדגש בעין הפעל כנהוג בבניין הכבד וכשיבא ברבוי יאמר גמלים ספנים כן יאמר על מנהיג השור תוור בשני פתחין וכשיבא ברבוי יאמר תוורי ובסמיכות תוורי ודלא כמהרש''א ע''ע בד"ה לצורכו ולצורכה מאי דוקא בשיטוח כו' משום דדחיק' להו טעם הדבר למה יהי' אסור ומאי הפסד אית לי' לבעל האבידה אם יהי' נמי לצורכו. גם דחיק' להו למה לא קבעי על בבא ראשונה דמתני' דמצא ספרים כו' גם לכאורה הי' אפשר לפשוט בעי' דילי' ממתני' דקתני כלי כסף משתמש בהם לצורכן אבל לא לשוחקן וא"כ מוכח דוקא בלשוחקן אסור אבל בשישתמש בהן ג"כ לצורכו הוא מותר לכך כתבו ז"ל דוקא בשיטוח כסות מבעי' לי' וק''ל בא"ד ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך כו' כיון שומר יש לו עיין שלא יתקלקל כו' ובזה א"ש נמי דלא מקשה הש"ס לעיל גם בס"ת מאי עבידתי' גבי' משום דבס"ת ודאי דלא ישתמש בה כ"א לצורכה ולצורכו לפי דעת התוס' לעיל ואז ודאי לא קשה מאי עבודתי' גבי' להשתמש בה דכיון שהוא שומר יש לו לעיין שלא תתקלקל כדכתבי התוס' אבל בכלי כסף דמשתמש בהן אף שלא לצורכה מקשה שפיר בפקדון מאי עבידתי' גבי' להשתמש בהן לצורכ' ובאמת תמי' לי על הרא"ש דכתב נמי דבכלי כסף משתמש בהן אפי' לצורכו כדכתבו תוספת הכא ואפ"ה כתב בסוף דבריו ז"ל וכן הא דאמרינן המפקיד ס"ת אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חודש וקור' בה מיירי כשהלכו הבעלי' למדינ' הים דאי ישנן בעיר אין הנפקד חייב להטפל בו מאתר שהמפקיד יכול לשמור חפציו שלא יתקלקלו עכ"ל ומאחר דאית לי' נמי סברת התוס' דבכלי כסף משתמש בהן אפי' לצרכו א"כ אין ראי' מהא דמקשה בפקדון מאי עבידתי' גבי' ומשני דהלכו הבעלים למדינת הים לפקדון דס"ת דהכא שאני דמקשה על שימושו דמשתמש בהן אפי' לצרכו אבל באמת אי הוה מיירי בשמוש דלצרכן אפשר דלא הוה קשה לי' מידי כסברת התוס'. ואפשר לומר דהא דכתב הרא"ש דבכלי כסף משתמש בהן אפי' לכבודו היינו אף לכבודו עם לצרכן אבל לכבודו לחוד לית לי' דמותר להשתמש ודלא כתוספת וא"כ הוצרך לתרץ ולומר בס"ת דמיירי נמי שהלכו בעלי' למ"ה ודוק. בד"ה הכניסה לרבקה בתוספתא תני לה גבי פרה אדומה, ובזה יבא לנכון מאי שמתרצים בדבור שאחר זה דלכך אמר ר"פ מילתי' אהא דשכן עלי' עוף משום שהיא מתני' אבל אי הוה מיירי התוספת' בעגלה ערופה כדכתב רש"י ז"ל דיין הוה קשה דה"ל לר"פ לומר מילתי' טפי על התוספת' דמיירי בעגלה ערופה דקאי הקרא עלי' חף דהיא ברייתא מלומר מילתי' על מתני' דמיירי בפרה אדומה וק"ל. אבל כבר כתבתי הכרח מה דהש"ס הוצרך להביא מתני' דשכן עלי' עוף כו' וא"כ אפשר לומר דר"פ באמת לא אמר דבריו על אות' מתני' אלא כך דיקדק בקרא דעגלה ערופה והש"ס הביאה עלי' לתרצו וק"ל כד"ה בשביל שתינק כו' ובסיפא קתני לצורכו פסולה כו' ולכך פריך אלמא לצורכו ולצורכה חשיב כמו צורכו ואסור. פירוש לדבריהם משום דקשי' להו דמאי רצה לפשוט מהא דבשביל שתינק ותדוש דפסולה דלמא התם שאני דהמלאכ' אשר היא לצורכה אינה לצורכו ואשר היא לצורכו אינה דברים אשר כשהכניסה לינק ולידש כוונתו הי' על שני דברים אשר האחד הי' יכול להיות זולת חבירו וא"כ אימא דמש"ה פסולה משא"כ בנדון דידן דבשחיטת הבגד לצורכה בא ג"כ ממילא דהוה דלצורכו נמי ואפשר דיהי' מותר א''כ ולא גזרינן שמא יניחנה שטוחה יותר מכדי צורכה ברם אי הוה אמר התם דהדישה הי' לצורכה נמי ואפ"ה הוה פסולה משום דהוה נמי לצורכו הוה א"ש במאי דרצה לפשוט משם בעי דילי' אבל השתא דאמרינן שהכניסה לינק ולידוש מנ"ל למפשט היכא דשטיחת הבגד עצמה הוה לצורכה ולצורכו דיהי' אסור נמי לכך כתבו דבסיפא תנא לצורכו פסולה כו' כלומר מדחזינן דקתני בסיפא דלצורכו פסולה וברישא קתני לינק ולידוש פסולה נמי אע"ג דהוה לצורכו ולצורכה והיכי קתני א"כ בסיפא דלצורכו דוקא הוה פסולה אלא ודאי דכל היכי דאמרינן לצורכו דפסול או דאסור ה"ה נמי לצורכו ולצורכה דחשיב כמו לצורכו וא"כ נפשוט הבעי' דבמתני' נמי קתני לצורכו דאסור א"כ אית לן לומר ה"ה לצורכו ולצורכה. וכתבו עוד ומשני דהתם מדאורייתא פסולה כמו בא עלי' זכר דפסולה מדר"פ ע"כ מוכרחי' עתה לפרש דברי התרצן דלכאורה לא הוה דחייתו דחיי' לפי מאי דפרשנו לכך כתבו ומשני כו' פירש דמשני לי' הא דפסולה התם לאו משום דהכניסה נמי לדוש דהלא אם הכניסה אפילו לינק ודשה מעצמה אם ניחא לי' הרי היא פסולה כמו בדעלה עלי' זכר וא"כ מה שהכניסה לינק לא נקרא לצרכה כלל ולא הוה כ"א לצורכו שהכניסה לידוש ודשה ואותה מלאכה שדשה לא הוה כ"א לצורכו ולא לצורכה דהרי אפי' הכניסה לינק לחוד ודשה מעצמה אם ניחא לי' פסולה נמי ומאי אהני לן א"כ מה שהניקה ולא תימא דא"כ הוה לי' לאשמעינן רבותא טפי דאפי' הכניס' לינק לחוד והיא דשה מעצמה וניחא לי' דהוה פסולה אפי' אם לא הכניסה מתחלה לידוש. לזה אני אומר דבאמת כן הוא הפירוש דברייתא אשר אמרה שהכניסה לינק ולידוש היינו דמיירי שאין לו בהמות אשר די בהן לידוש התבואה כמו דאיירי הרישא שהכניסה לרבקה כדכתבו התוס' וא"כ ניחא לי' בזו אשר דשה ועיין בר"ש במסכת פרה מה שכתב בזה ודוק:

בתוס' ד"ה הא אין עשה כו' וא"ת כי אמרינן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ה"מ השוה בכל כו' כדמוכח פרק ב' נזירי' כו' הנה י"ל דאין ראי' משם דשם ודאי אמרינן דדחי האי עשה דמצורע את ל"ת ועשה דכהנים שאינן שוין בכל מדחזינן דהתורה ציותה בישראל המצורע לגלח עצמו ויעבור על לאו דהקפה דהלא גם הישראל מוזהר על לאו דהקפה כמו כהן רק דבכהן נתוסף העשה דקדושי' יהיו ומש"ה אמרינן דעשה דמצורע דחי עשה דכהן אחר שאינו שוה בכל דהלאו כבר נדחה בישראל נמי וא"כ לית כאן אלא העשה שאינו שוה בכל ולכך העשה נדחה מקמי העשה השוה בכל משא"כ כאן דהלאו והעשה דכהנים לא מצינו דנדחי' במקום אחר רק דנאמר דהעשה דהשבה ידחה הלאו והעשה בפעם אחת ודאי אין דין שנאמר כן אף שאינן שוין בכל וק"ל:

גם י"ל בדרך אפשר דאין ראי' משם דהלא הכא גם העשה אינו שוה בכל אחר שאינו נוהג בזקן ואינו לפי כבודו. ובזה אפשר לומר דלא ניחא להו לומר כן דיהי' נקרא משום זה שאינו שוה בכל אחר דאותו זקן גופי' אם תהי' האבידה שוה הרבה שאף בשלו הי' מחזי' הרי הוא חייב להחזיר וא"כ אף הוא חייב במצות דהשבה ומש"ה לא נקרא שאינו שוה בכל וק"ל:

גם אפשר לומר דהש"ס דמדקדק ואמר למאי אצטריך קרא אילימא לכהן כו' כוונתו משום דהברייתא לקט ג דברי' ומנ"ל למימר דכל הני ג' דברים נתמעטו מן תיבת והתעלמת דלמא לא נתמעט כ"א דבר א' המסתבר טפי למעט ולכך קאמר דלכהן לא אצטריך וגם לשלו מרובה כו' וא"כ ע"כ בא למעט זקן כו' ואם כן הוא לא אפשר למימר בתחלת דברי' דהשבת אבידה הוה ג"כ עשה שאינה שוה בכל דהלא בתחלת דבריו לא ידעינן עדיין דהקרא אתי' גם לזקן ואינו לפי כבודו וק"ל:

ע"ב בא"ד וי"ל דעשה דמצורע שאני דחמיר משום דגדול השלום כדאמר פרק שלוח הקן דעשה דמצורע הוה דחי לאו ועשה דש"ה אי לאו כו' אע"ג דהתם לא אמר הש"ס דהוה דחי אלא עשה גרידא אי לאו דהש''ס שם מוקי דמיירי דנטלה ע"מ לשלח ולא שילח דלאו ליכא עשה הוא דאיכא וע"ז אמרה הש"ס דלא תימא מאי אולמא