כוס הישועות פא

ברש"י ד"ה ראה היאך תשיבנו לו שלא תאכלנו חצי דמיו כו' היינו שכתוב בברייתא שלא יאכיל עגל לעגלים דהיינו עגל אחד לשני עגלים וזהו חצי דמיו של הנותר וק"ל:

דף כ"ט ע"א בגמרא ולפיכך דר"ט ל"ל כו' הנה נראה דהמקשן לא ידע עדיין דאפילו לא נשתמש בהן דהוה כאלו נשתמש אלא סבר דוקא אם נשתמש בהם הוא דחייב באחריותן וא"כ שפיר מקשה לפיכך דר"ט ל"ל דבנשתמש בהם ודאי חייב באחריותן בשלמא אליבא דרבה דהוה ש"ח ולפיכך דר"ט בא א"כ אליבי' לאשמעינן דאפי' בדלא נשתמש בהן דהוה ש"ש וע"ז קאמר ר"ע דלא ישתמש לפיכך כו' ובא לאשמעינן דהוה ש"ח. או דנאמר אליבי' דרבה דר"ט מיירי דוקא בנשתמש בהן וקאמר לפיכך משום לפיכך דר"ע אבל אליבא דר"י דאמר דהוה שואל סבר המקשן דודאי דוקא בדנשתמש בהן מיירי דאין סברא דיהי' שואל אפי' בדלא נשתמש בה וא"כ ע"כ ר"ע איירי בדלא נשתמש דאל"ה הוה שולח יד בפקדון וא"כ לפיכך דר"ע ל"ל אלא ודאי משום לפיכך דר"ט וע"ז מקשה לפיכך דר"ט ל"ל דע"כ איירי ר"ט בדנשתמש דאל"כ לא הוה שואל וע"ז מתרץ שפיר דלא הוה כמו שעלה על דעתך אלא אף לר"י מיירי אפי' בדלא נשתמש וא"כ טובא קמ"ל ודוק וזהו דלא כתוס' ז"ל והיודע יבחר ויקרב את אשר קרוב אליו:

בתוס' ד"ה והוה שואל עלי' כו' וי"ל דנקט שואל כו' הנה אכתי יש לדקדק במתני' דר"ט ה"ל לאשמעינן רבותא טפי דאמר דישתמש בהן והל"ל דאינו חייב להחזיר אפילו המעות בעין כשיבאו הבעלים ודוק:

בא"ד ועוד י"ל דלקמן ה"פ דאי לא מנטר למר כדאית לי' כו' פירוש לדבריהם דאף את"ל דרבה לא הדר בי' מעולם אפ"ה לא מוכח מידי מהא דלקמן דאפשר לומר דסתמא דש"ס קאי אליבא דתרווייהו כדכתבו הם ז"ל וא"כ גם מהתרצן לא מוכח מידי דמשני דקמ"ל דלא בעינן דעת בעלים כמו שתירץ ר"י לעיל לרבה משום דמאחר דהמקשן מקשה ליה אליבא דתרווייהו אף הוא לא יהיה יכול לתרץ דהקרא אתי לאשמעינן דהוה ש"ח דא"כ לא תירץ לי' כלום אליבא דר"י לכך הוצרך לתרץ דקרא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים וא"כ א"ש לתרווייהו דהלא גם רבה יודה בזה דשמעינן שפיר מקרא דלא בעינן דעת בעלים וזה אינו סותר את דינו אשר סבר דהוה ש"ח רק סבר דבא הקרא נמי לאשמעינן דהוה ש"ח דאי דר"א לחוד לא הוה צריכנא לקרא דהוה ידעינן זה מסברא אבל אי הוה משני ליה דהקרא קאתי לאשמעינן דהוה ש"ח אזי הוה סותר א"כ דינו דר"י לגמרי והוא בא לתרץ בין לר"י בין לרבה כנ"ל ודוק. וזה דלא כמהרש"ל ע"ע ועיין נמי במהרש"א שרוצה לפרש דבריהם הכא כמו שכתבו בשבועות אבל באמת אין זה במשמעות דבריהם הכא וק"ל:

בא"ד דרבה גופיה הדר כו' דהא בקרא שור ושה כתיב ומודה רבה כו' לפי מאי שכתבו תוס' לעיל בהכונס דאפי' בב"ח אינו מודה רבה רק באבדו ולא בנגנבו א"כ לא מוכח מידי וק"ל:

בא"ד וי"ל דרבה ודאי לאו תנאי כו' אלא לר"י כו' ומשני דאתי' מילתא דר"י אפילו כר"א ע"כ נראה דז"ל כתבו כן משום דלכאורה הוה קשה לפי מאי דאמרו דרבה מוקי לפלוגתייהו דפליגי בדשמואל א"כ קשה על הש"ס דהתם דמשני אליבא דר"י דפליגי במלוה צריך למשכון כו' ולמה הוצרך לכך דאפי' אם יאמר דאתי' כתנאי וסובר כר"ע ולא כר"א אפ"ה לא הוה קשה מידי במאי דקשה בכל מקום דאיתא לסוגי' כהאי והיינו באשר אתי' חד מן אמוראי כתנאי א"כ דחיקא לן דלא פסק בהדי' כאותו תנא אשר סובר כוותיה ונקט ליה פלוגתא באנפי נפשיה כאלו לא הוה פלוגתא ההיא מעין אותה פלוגתא דפליגי הני תנאי בה ובמקום שנוכל לתרץ דאי הוה פסק בהדי' כאותו תנא הוה אפשר למיטעי בדבריו ולומר דאין זה הפלוגתא כאשר מפרש השתא בהדי' ולכך הוצרך לפרש במאי דפליגי בהדי' ואזי אין חוששין באמת אף דיבוא חד מן האמוראי כחד מן התנאים ולא כאידך דוק ותמצא בכל מקום כן וא"כ הכא נמי נאמר כן דאפי' אם תאמר דר"י לא אתי' כ"א כר"ע ולא כר"א אפ"ה לא הוה קשה דה"ל למפסק בקיצור כר"ע דאי הוה אמר בקיצור דהלכה כר"ע ה"א דר"ע ור"א פליגי בדשמואל כמו שסובר רבה באמת וא"כ לא הוה שמעינן דשומר אבידה הוה ש"ש לכך כתבו תוס' ז"ל ומשני דאתיא מילתא דר"י אפי' כר"א כלומר דניחא לי' טפי מ"מ לתרץ ולומר דר"י אתיא ככולא עלמא מדנימא דלא אתיא אלא כר"ע וק"ל:

אבל בכל זאת מנוח לא מצאתי' לדבריהם ז"ל דא"כ דרבה אוקי לפלוגתייהו אליבא דשמואל א"כ מאי האי דמשני הש"ס אליבא דר"י דפליגי במלוה צריך למשכון ואפ"ה סבר ר"ע דהוה מצוה שהוא נגד הסברא וגם צריכנא לומר דר"י אינו מוקי לפלוגתייה כדמוקי' רבה דפליגי אליבא דשמואל ה"ל לומר דגם ר"י מוקי לפלוגתייה אליבא דשמואל כמו רבה ולא תימא דא"כ ר"א לא אתי' כוותיה נימא דאיירי במלוה צריך למשכון וכ"ע סברי דאזי לא הוה מצוה כפי הסברא באמת אבל בשאין המלוה צריך למשכון כ"ע אית להו דר"י ודוק וכבר כתבתי כן במסכת ב"ק ע"ש:

עוד בא"ד ועוד ראיה מפרק המפקיד דר"נ סבר נאנסו לא כו' וא"ל כו' א"כ בשביל שיש לו עוד פרוטה דר"י כו' דאטו אם מוסיפים כו' לכאורה אפשר לומר דאין ראייתם מוכרחת כ"כ דאפשר לומר דר"נ אית ליה דר"י דהוה ש"ש ואית ליה הטעם כא"ד דר"י לעיל בב"ק משום דבע"כ שעבדי' התורה להיות ש"ש ולא מטעם שכר וא"כ השתא דשרי לי' לאשתמושי בגוי' נסיק דרגא לומר דהוה שואל ודוק. או אפשר לומר נמי דבאמת סבר כר"י דהוה ש"ש מטעם פרוטה לעני רק באבידה אשר מכר הואיל שנטפל בה אמרינן דאינו צריך להחזיר בעין אותן מעות עצמן וא"כ ממילא נעשה שואל עלייהו כדכתבי תוס' לעיל. וזה הוה אפשר ליישב ולומר דא"כ ה"ל לר"ט לומר רבותא טפי במתני' דאינו צריך להחזיר אותן מעות בעצמן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן דהרי לפי דברינו חיוב אחריותן דנהוה שואל עליהם לא בא עליו כ"א מטעם דאינו צריך להחזיר אותן מעות בעצמן לפי מה שכתבתי ולא מחמת היתר תשמיש וק"ל:

בתוס' ד"ה לפיכך דר"ט ל"ל כו' וקשה דמאי בעי לפיכך כו' דברי הרב מהרש"א בכאן אין נוחים לי ודברי תוס' ז"ל מבוררים למאן דדייק שפיר דוק:

בא"ד ועוד דבפ' המפקיד כו' וכיון דאפי' כו' הנה נ"ל דיש לתרץ קושיתם בשנאמר דקושיתם הוא קושית המקשן אחר דכבר ראינו במתני' דהמפקיד בחנוני דבשכר היתר תשמיש הוה שואל לרב הונא אפי' בדבר דבלאו הכי לא הוה ש"ש עליהם מכש"כ הכא דבלאו הכי הוה ש"ש עליהם ק"ו דנאמר דבשכר היתר תשמיש יהי' שואל עליהם וע"ז תירץ לו המתרץ דהכי קאתי לאשמעינן כיון דשרי רבנן כו' כמאן דאשתמש כו' ואי מהתם בלחוד ה"א דוקא בדאשתמש וממשנה יתירה אשמעינן דא ודוק:

ע"ב בגמרא ביד רחבא הוה לי' הני זוזי כו' כו' עיין בנ"י מה שכתב על עובדא דא:

דף ל' ע"א בגמרא ת"ש לא ישטחנה כו' נזדמנו לו אורחים כו' שאני התם דמקלי קלי לי' כו' פי' לא כמו שעלה על דעתך דלהכי אסיר בנזדמנו לו אורחים אף לצורכם משום דמתכבד בהם ואיכא א"כ לצורכה ולצורכו אלא אפי' אם לא יהי' כ"א לצורכה לחוד הוה אסור מטעם דמקלי כו' וק"ל. וכתבתי זה משום דראיתי בספר לחם משנה דדחיקא לי' דעת הרמב"ם והטור במאי דפסקו בנזדמנו לו אורחים דלא ישטחנה אפי' לצורכה לחוד ולמה לא דייק לי' לישנא דרש"י דכתב בד"ה נזדמנו לו אורחים קס"ד דטעמי' משום דמתכבד בהם כו' משמע א"כ בפירוש שמתחלה עלה כן על דעת הפשטן אבל לא קאי לפי מאי דדחי לי' הש"ס וא"כ שפיר קפסקו הרמב"ם והטור לחומרא כדחיית הש"ס כמו דפסקו נמי לחומרא ספיקא דבעי' דלצורכה ולצורכה וק"ל:

עוד בגמרא הא לא דמי' כו' הא דמייתי ההוא דשכן כו' משום דלא רצה להביא הא דרב פפא לחוד דלכאורה הוה אפשר לומר ולדקדק דהלא בהכניסה לרבקה ודשה נמי