כוס הישועות פ

לומר דאפי' בסימנים הדר דאל"כ לא יכתוב והי' עמך כו' ואפ"ה הוה ידעינן שפיר דלא נהדר בלא כלום דאל''כ אלא אף בלא כלום נהדר לי' חמור ל"ל דאי לרבות אפי' בעידי אוכף הלא אף בלא כלום נהדר לי' וא"כ השתא דכתיב חמור וגם והי' עמך כו' ע"כ לסימנים הוא דאתי ומשני לא בעדים כלומר אדרבא איפכא אמרי' דאי לא הוה כתיב רק חמור ה"א אפי' בסימנים לכך נכתב גם קרא דוהי' עמך להורות דדוקא בעדים ולא בסימנים. כל זה נאמר, בדרך אפשר ולא בהכרח כי קשה עלי קצת דא"כ דמן קרא דוהי' עמך כו' אתי' ילפותא דא ויהי' דרשה גמורה וכן משמע נמי מתוך תוס' דהוה דרשה גמורה א"כ יש לתמוה על מאי דרצה ללמוד מייתורא קשה דנהוי סימנים דאורייתא ומהדר דרצה ללמוד מייתורא קשה דנהוי סימנים דאורייתא ומהדר הש''ס מדקתני להו תנא לסימנים גבי שמלה כו' ש''מ שה לאו לסימנים הוא דאתי וא"כ אף אנן נימא אחר דמן קרא דוהי' ממך יצא לן הילפותא דסימנים אמאי נקט התנא סימנין גבי שמלה. אלא ודאי דמן קרא דוהי' עמך לא יצא לן שום ילפותא דסימנין רק הקרא אתי' דלא נהדר כ"א בסימנין או בעדים דניחוש לרמאי ופשיטותא דיליה לא בא רק מלישנא דברייתא דאמרה סתם דניחוש לרמאי ולא קאמרה במה ואם כן מדקמסתם קסתים ש"מ אף בדרישה הפתוחה והיינו בסימנין די לן והילפותא בא לן באמת מן קרא דאל"כ ה''ל לפרש ומשני לי' לא בעדים דאף דמסתם קסתים אפ"ה לא תידוק מני' מידי ודוק:

יש לדקדק בש"ס דהכא דחזינן דאף בסתם בני אדם חשדינן לו דמשקר ואמר דהוה דיליה אף שאינו כן וא"כ מאי זה דאמרו תוס' לעיל דף כ"ב ע"ב בד"ה אי דליכא סימן כו' וי"ל דהתם נמי לאו משום דהוא חשוד לשקר כו' אלא משום דא"ל כו' והלא מקרא מפורש בתורה דניחוש למשקר אף בסתם בני אדם. ואם נאמר דאף מדאורייתא ניחוש למשקר מ"מ רבנן התקינו דלא ניחוש ולעיל מתקנתא דרבנן קמיירי אזי הוה א"ש אבל דחיקא לן לומר כן חדא דמנ"ל לומר כן דהתקינו רבנן דלא ניחוש למשקר ואף את"ל דהתקנה הוה דנהדר בסימנים דמן התורה לא נהדר כ"א בעדים מטעם דניחוש לרמאי ולמשקר ואתו רבנן והתקינו דנהדר בסימנין ולא ניחוש למשקר והא דלא נהדר אף בלא סימנין הוא משום דחיישינן כי היכי דזה אבד חפץ כזה כן חבירו אבד חפץ אחר כזה אבל היכי דנותן סימנין אזי אמרינן דאינו שכיח דאדם אחר אבד ג"כ חפץ שיש לו סימנין כאלו מ"מ דבר זה א"א לומר אא"כ באשר נאמר סימנין הוה דרבנן אבל אם נאמר דסימנין הוה דאורייתא וא"כ לא תיקנו רבנן שום תקנא והדרא קושי' לדוכתא דחזינן דחיישינן למשקר והיאך יסבור רבא דלא ניחוש למשקר והלא רבא בעצמו סובר דסימנין הוה דאורייתא ולהפחות הוא מסופק בזה אי הוה דאורייתא או לא והיאך יסבור דמקום הוה סי' וכרוז המוצא המקום והאובד יתן סימן החפץ דלא כמתניתין דאמרה אמר החפץ כו' ודוק היטב בזה כי לי צ"ע טובא:

עוד יש לדקדק קצת במאי דכתבו תוס' לעיל ע"א בד"ה מה שמלה כו' דאף דסימנין דרבנן אפ"ה נקט התנא סימנין לומר דע"י סימנין ימצא עדים שיאמר להם מכירים אתם שלמה שלי שהי' בו סימן כך וכך כו' אבל דבר שאין בו סימן נתייאשו הבעלים כו' א"כ לרבא דאית לי' דמקום היה סימן ולמה לא נימא דנתייאשו הבעלים ג"כ הואיל ואין סימן בגופו ולא ימצא עדים א"כ ודאי מתייאש עצמו ואי דרבא סובר דסימנין הוה דאורייתא הוה א"ש אבל באמת מצינו בש"ס דרבא מסופק בכך וי"ל ודוק:

עוד יש לדקדק בגמרא דרצה לפשוט פשיטות הפוכות ולכאורה ה''ל להקשות מתני' דילן או ברייתא דחמור ודוהי' עמך אברייתא דאין מעידים כו' ואפשר לפרש דאי לאו בעייתו לא הוה קשה לי' מידי אהדדי משום דהוה אפשר לומר דהא דמהדרינן אבידה בסימנין הוא משום דודאי יש ג"כ לבעל האבידה ט''ע באבידה שלו ולא חשדינן ליה למשקר רק דחיישינן דלמא אדם אחר אבד ג''כ חפץ כזה ואם יש לבעל האבידה סימני' עם ט"ע שלו אזי מהדרינן לי' אבל בסימנים לחוד או בט"ע לחוד לא מהדרינן וא''כ ברייתא דאין מעידים כו' לא דתיקח גן דגם שם קאמר הכי אין מעידים אלא על פרצוף כו' אע"פ שיש סימנים כו' משום דסימנין לחוד לא מהני מידי אבל לפשוט בעי' דיליה יכול לפשוט מ"מ וק"ל. בתוס' ד"ה ת"ש חמור בסימני אוכף ברייתא הוא ע"כ הנה ניידי מדברי רש"י ז"ל דמשמע מלשונו דרצה לפשוט מהא דאמר רבא לעיל דחמור אתי' לסימני אוכף וזה א"א לומר כן דהלא רבא גופי' מסופק בכך ולכך נקט סימנין ועידי אוכף כדכתבו תוס' ז"ל לעיל בד"ה בעדי אוכף וק"ל ודלא כמהרש"ל ז"ל ובזה א"ש נמי דהקדים הש"ס פשיטא הזאת טרם שהביא פשיטות דברייתא דוהי' עמך כו' ואי היה מדברי רבא לא ה"ל לאקדומי קודם שהביא הברייתא וק"ל:

בד"ה דרשוהו כו' מה שכתב ב"ח על דבריהם לאו שפיר עבד וכבר השיגו הש"ך במקצת ע"ע בסימן רס"ז:

בד"ה מצאו גט קשור יחזיר המוצא לשליח כו' גם הכא ניידי מפי' רש"י דמפרש דהשליח או הבעל עצמו מצאו וזה א"א לומר לדעת המקשן אשר הקשה ניחוש לשאלה ואי הוא בעצמו מצאו ודאי דידע אם השאיל או לא והוה נאמן מאחר שהוא עצמו מצאו כדכתבו תוס' בדבור שאחר זה וגם ביבמות כתבו כן וא"ת א"כ דלא עלה על דעתו לומר דהוא עצמו מצאו א"כ לוכח מהכא דסימנין דאורייתא כדכתבו הם ז"ל בדבור שאחר זה אף אני אומר דהא דכתבו תוס' לקמן וי"ל דמצי לאוקמי כגון שאותו שאבדה מצאו כו' לא כתבו כ"א שלא תקשה דמוכח מהכא דסימנין דאורייתא אבל על המקשן לא קשה מידי דעליו אין להקשות דלפשוט מהכא דסימנין דאורייתא דהלא אף עתה קיימינן בהא דסימנין דאורייתא לפי מאי דדחה המדחה ואמר דמיירי בגופא דארוך ובכלים חיישינן לשאלה וע"ז רצה הש"ס להקשות ולדחות הדחיי' דילי' ודוק:

בד"ה כיס וארנקי כו' כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי אמורי. פי' דבר שבדוק לן דמהני אין בו משום ד"א וק"ל:

בד"ה ואנא יהיבנא כו' לא מובהקים ממש קאמר ס' ודאי דמוכרחים אנו לומר כן דהלא בסימן מובהק מהדרינן מדאורייתא אפי' אי סימן לאו דאורייתא דסימן מובהק הוה כעדים. ובזה מדויק נמי שפיר דקאמר סימנים מובהקים דידה דייקא וק"ל:

דף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה מצא תכריך כו' וא"ת אין ניחא לי' דכי ילוה כו' הא דלא הקשו ג"כ לעיל מהא דתנן רשב"ג אומר אחד הלוה כו' משום דהלא אף על המסדר הש"ס יש לדקדק לכאורה דהביא דרשב"ג אומר כו' דהיא סיפא דמתני' דלעיל קודם שהקשה מרישא דמצא תכריך כו' אלא ודאי דצ"ל משום דראה דעל הסיפא יש לתרץ ולדחי כדדחי דהתם סברא הוא כו' לכך הקדימו קודם שהקשה לו מרישא דעל זה לא מצא תירוץ נכון רק דסימנין דאורייתא לכך איחרו דכן דרך הש"ס דעל מאי דלא מצאו תירוץ נכון מביאים באחרונה וא"כ אף תוספות ז"ל שפיר עשאו והמתינו עד כאן לומר דלכאורה גם הכא יש למצוא תירוץ וק"ל:

ע"כ בגמרא תנן אמר את האבידה כו' אא"א גלימא מכריז כו' אין להקשות ולומר דלמא לעולם גלימא מכריז ומתני' איירי באם לא הכריז גלימא רק הכריז אבידתה ואתי לאשמעינן דאעפ"כ לא יתן לו עד שיאמר סימנין די"ל אחר דמתני' סתמא קתני משמע דמיירי מן סדר הכרזה דכל פעם וק"ל:

בתוס' ד"ה אבן טוען מפרש בירושלמי כשם כו' הא דפירש חוני המעגל אבן זה יותר מן אבן אחר משים אבן הזה הי' גבוה יותר מכל אבנים שבירושלים ובשביל כן עמד המכריז דהאבידה על אותו אבן לעמוד על מקום גבוה וא"כ שפיר מביא הש"ס הכא וזו היא ששנינו צאו וראו אם נמח אבן הטוען כלומר השתא א"ש דפירש חוני המעגל אבן הזה יותר מאבנים אחרים שבירושלים בשביל שהי' יותר גבוה וא"א להמחה כלל דהיינו להכסות כדפי' רש"י זו היא דעת התוס' שהביאו הא דירושלמי וק"ל: