כוס הישועות ח

הקדמה הנה בראותי, מעשה ידי ואצבעותי, הצליחו עד שזכיתי, להוציא לאור יגיעתי, בכן אתן בשיר אמרתי, לפני קוני שברא אותי. שיר חרוזי מיוסד ביתד ושלש תנועות בהדלת וכזה בהסוגר ומחובר כל פעם אל שם הספר אשר גם יסודו הוא ביתד ושלש תנועות ושמי מרומז בראש כל חרוז שמע אמרתי. ותן עיניך. בכוס הישועות:

מצוא תורתי. אשר אוליפך. בכוס הישועות:

וכל נחמתי היות חפציך. בכוס הישועות:

אשר מצאתי. בטוב אשכילך. בכוס הישועות:

לכך תקותי. נתון את לבך. בכוס הישועות:

שיר חרוזי מרובע ופשוט ובסופו שם הסדר אשר עליו נעשה הספר ושם יחוס שבטי בראשי הבתים:

כמה כיכר. דינרד צרור. אל הסדר:

הכין תכין. אבן בוחן. מה שקורין:

נאוו חכמות. דבר צחות. תוך הישועות:

שיר שכולו יתידות ושם מקום לידתי בראשי תיבות של כל חרוז:

שבח לצור:

אזון בחיר:

טעם וגמור:

יפה זמיר:

נתון בשיר:

הקדמת נכד בעל המחבר המביא לבה"ד. הנה מאז ברא אלקים אדם על הארץ וירא ראשית לו להיות האדם בחיר הנבראים והמשילהו במעשי ידיו כל שת תחת רגליו והערה עליו רוח ממרום לגדלו ולנשאו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש נגלה בכבודו על הר סיני והזריח לעם ישראל תורתינו הקדושה להורות להם הדרך ילכו בה להיות עולים במסילה העולה בית אל והראה למרע"ה דור דור ודורשיו רבניו ומנהיגיו וחכמיו אשר נתן להם לב חכמה ובינה להטעמנו מנועם המושכלות הפנימיות הגניזות בחדרי משביתה והטמונות בסתר אהלה. זה יצלול במים אדירים גם התלמוד והפוסקים להעלות שמעתא אליבא דהלכתא זה סיני וזה עוקר הרים זה יפרק הויות וזה יתרץ שברים זה ילחום מלהמת התורה וירד לשערים זה ידרוש כתרי אותיות וזה יקדר בהרים, זה ימשוך בשבט סופר זה יחבר חבורים, זה נאה דורש וזה מגלה סודות התורה איש איש לפי אכלו לחם אבירים מפלג אלקים מים האדירים ונטע ה' בלב כל יודעי התורה והחכמה חשק ורצון נמרץ להודיע לזולתו מה שהשינה יד שכלו איש איש כפי השגתו ורוח בינתו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו כי לולא החשק והרצון הי' נשאר חלקת מחוקק ספון וממונה והתורה היתה חתומה כנתינתה מי מבלעדם העמיק שאלה, ומי זולתם הגביה עוף למעלה ה' אמר שישחרר החשק והרצון על כל אפסי החכמה ומי יורידם? הוא צוה שישאו תורת חסד על אבריהם ומי ישפילם? לא יתנו מרגוע לכל תופשי תורה לא יתנו השקט לכל מושכי קסת הסופר, על כולם יפרשו כנפיהם יחבקם בין זרוע ידיהם והם תוכו לרגליהם לא יסכון לגבר הנאמן בברית התורה שיסתום את מעינותיה מבלי הוצא החוצה, היתן דומי' לרוח החשק הנושב בו? הישכיח את שאון גליו בכל דור ודור יחפרוה שרים ויחברו חבורים מאירים לארץ ולדרים, ראיתי בספר שמן המור כי מזה ניקח מופת נמרץ על השארת הנפש ולהכות הפלסיפים על קדקדם, כי הנה זאת תודת כל יצורי חלד כל ילדי הבריאה כי שקידתם אחר הדברים המשלימים אותם היינו שבר רעבון אישיהם יהי' מוגבל רק בעת יעוררם הכח המתעורר כפי טבע הנמזג בם, לאכול לשבעה להשלים טבע תכונתם ולא ישתוקקו מעולם להזדרז להכין צידה למועד הבא לא ידאגו דאגת העתיד יען כי כל ענין מציאותם והויתם