כוס הישועות עז

בגמ' תנא מפני כו' אטו אמוריי' כו' הא דלא שאל מ"ט כדרך הש"ס בכל מקום דאי לאו דהברייתא היתה מפרשת למתני' דהוא משום אמוריי' הוה אפשר לומר הטעם דבכותל ישן ובגל הוה מקום שאינו משתמר והוה אבידה מדעת אבל השתא דמפרש הברייתא הטעם משום דאמוריי' כו' מקשה אטו כו' וק"ל:

ברש"י ד"ה ישראל לא מצנעי ומחצי' לפני' אמאי שלו כו' ודאי דמחצי' ולחוץ ידע שפיר הטעם דשתיך ומ"מ הוה קשה לי' על חציו ולפנים דאפי' דהוה שתוך אפשר למתלי בישראל דהרי בעה"ב זה השתמש בה כמה שנים כדפרש"י וא"כ אף דהוא הצניעו שם אפשר דהי' שתוך ומשני לי' דשתיך טפי פירות וא"א לומר דמצי אתי' דלא הוה שתוך כולי האי ודלא כמהרש"א וק"ל:

דף כ"ו ע"א בתוס' ד"ה דשתיך וא"ת ולקני' לי' חצירו כו' וי"ל דאין חצר קינה בדבר שיכול להיות שלא ימצאנו כו' ולמאי דמוקי בש"ס שעשאו פונדק ל"ג כו' לא קשה נמי דמ"מ לקני ליה לבעה"ב חצירו דהלא דרך אבידה מיירי ולא בהצניעה וא"כ אפשר להמצא. כבר תירץ הרא"ש דאף דיצאו הנכרים דכיון שהוא פונדק ומשכירו תמיד אין עתיד להמצא לבעל החצר ע"ע. אבל קשה לי טובא דא"כ מאי דוחקא דש"ס דמוקי בג' נכרים או בג' ישראלים לוקי' מתני' דבעל החצר אינו אומר שהוה שלו או של אבותיו וכדכתב הרמב"ם והבעה"ב מודה דלא נפל ממנו רק דטוען דזכה לי' חצירו ואי לאו דהי' משכירו לאחרים באמת הוה שלי דהרי הוא עתיד להמצא יזכה ליה חצירו אבל באשר הוא שכירו לאחרים אזי אינו עתיד להמצא ולא זכה ליה חצירו ואל תדחיני לאמור דא"כ לא הוה הסיפא דאם היה משכירו דומי' דרישא דמצא בכותל חדש כו' דשם מיירי דבעה"ב טוען דהוה שלו או של אבותיו כדכתב הרמב"ם. דהלא גם לפי מאי דמוקי הש"ס השתא ע"כ נמי לא הוה הסיפא דומי' דרישא דהלא הרישא דמיירי בכותל חדש מיירי אפי' מצאו בדרך הינוח והסיפא לא איירי אלא שמצא בזה הענין שנראה שהיא אבידה אבל אם מצא במקום שאפשר לומר דאדם הצניע לשם לא הי' אפשר לומר כשעשאו פונדק דלהוי של מוצאו מטעם דמייאש ברוב נכרי' דהלא הוא הצניע וזה דעת התוס' באמת בד"ה בתוך הבית כו' ודוק היטב. ובאמת על קושי' התוס' מצינו עוד ג' תירוצי' א' מה שכתב הרא"ש הואיל דבא לחצירו קודם יאוש וחצירו דומי' דידו אמרינן וע"ז כתב מהרש"ל שפיר דהתוס' לא סבירא להו כן דא"כ ה"ל לתרץ כן ותמי' לי מה שכתב עליו בזה מהרש"א כי דברי מהרש"ל ברורים ופשוטים הם. ועוד מצינו תירוץ אחר מה שתירץ הריב"ן דהוה חצירו הבא לאחר מכאן עיין בב"ח סימן רנ"ט שהביאו והנה באמת מ"מ קשה עדיין בכותל חדש דבנאו הוא או אבותיו דלא הוה כחצירו הבא לאחר מכאן אם לא דנימא דכותל חדש איירי נמי שבנאו ישראל אחר ומכרו לאחר. ולא תימא דמ"מ לימא דיהי' לאותו שבנאו דזה אינו דהלא לא ידעינן ודאי דהמציאה בא להכותל בעוד שהכותל ביד אותו שבנאו וא"כ הוה דמוצאה דלמאן יחזיר. אבל אי קשה הא קשה דא"כ ה"ל למתני' לאפלוגי בין בנאו הוא או אבותיו ובין דבנאו אחר ומכרה לו. ועוד מצינו תירוץ אחר בשם הר' ברוך ממגענצ' והב"ח הביאו ג"ק והוא דלא אמרינן דזכה לו חצירו רק בדבר הפקר אבל לא באבידה אפי' בדבר דהוה ביה יאוש בעלים כיון דאלו הוה ידע לא וה מפקיר ע"ע. וגם ע"ז קשה תינח בישראל אבל בדבר דהוה דנכרים ליכא למימר הכי וא"כ מאי קאמרה הש"ס שיכול לומר של אמוריי' הם דאפי' הו' דאמוריי' מ"מ לקני לי' חצירו ודוק. והנה גם לדעת הרא"ש אית לן לדקדק דלפי דבריו דלא זכה לו חצירו הואיל דבא לו לפני יאוש א"כ לא צריכנא להטעם דכתבו התוס' בד"ה בכותל חדש כו' אבל מחציו ולפנים של בעה"ב דאינו שוכח חפציו ימים רבים ע"כ דאפי' את"ל דשוכח חפציו אפ"ה הוה דבעה"ב דהלא זכה ליה חצירו אפי' אם התייאש הוא ונעשה הפקר מ"מ חצירו הדר קני' לי' ובהכי ליכא למימר דבא ליה קודם יאוש וא"כ מאי זה שהוצרך הרא"ש ז"ל לכתוב ג"כ כדברי התוס' בזה דמחצי' ולפנים הוה דבעה"ב דאינו שוכח כו' צריכנא למימר דהא דכתב הרא"ש טעם הלזה הוא באמת לדעת התוס' אשר הביא הוא מתחלה קודם שכתב טעם דנפשיה ע"ע ודוק:

בד"ה בכותל חדש כו וא"ת והא אמרינן כו' הנה נראה דהא דלא כתבו דבריהם במתני' גופ' ונטרי עד הכא משום דבאמת הוה אפשר למימר דמש"ה יטול במונח מחציו ולחוץ משום דהוה כמו אבידה מדעת אחר שהחור פתוח לר"ה או דהו' לה האבידה בעיר שרובה כותים וכן הוא כתוב במגיד משנה פ' ט"ז מהלכות גזילה ואבידה ע"ש אבל התוס' ימאנו בזה דא"כ רב אשי דאמר כיס בתר שנציה כו' והיינו אפי' נמצא הכיס בחציו ולחוץ אי שכלי לגיו היה דבעה"ב ואי איתא דהוה כמו אבידה מדעת למה לא תהא של מוצאה מאחר דהחור פתוח לר"ה ובאמת יש לתמוה על רב המגיד מה ראה על ככה שנתן טעם הלזה כאלו לא ראה הא דרב אשי. וע"כ שפיר עבדו התוס' דנטרי עד הכא וק"ל ואל תתמה על רב אשי גופא מה ראה על ככה לחלק דלמא באמת הטעם הוא כמו שכתב הרב המגיד וא"כ אין לחלק בין שנצוי לגיו או לבר לזה אני אומר דרב אשי נימוקו עמו במה דלא פירש למתני' כך דכבר ראה הברייתא דאומרת בממלא כל הכותל דחולקי ואי איתא דיהוי כמו אבידה דמדעת כולה דמוצאה להוי ובזה א"ש הא דהביאה הש"ס הברייתא אחר דברי רב אשי להורות מהיכא בא לו לחלק כך וק"ל:

בד"ה בתוך הבית כו' מיירי שמצא כו' שנראה שהוא אבידה ע"כ גם הכא נטרי ולא כתבו כן במתני' גופא משים דמתני' הוה אפשר לפרש דמיירי שהשכיר ביתו והבעה"ב יצא מביתו לדור בבית אחר כסברת רש"י באמת ומיירי דיצאו כל השוכרים אף האחרון ולסברת התוס' דסברי דאין אומרים דלהוי דבתרא רק אם הבתרא עדיין בבית אבל אם יצא ג"כ לחוץ אין לתלות בו יותר מהראשונים כדמשמע בדביר שאחר זה וא"כ הוה אפשר למימר דלעולם דמיירי שמצא המציאה כאלו אדם הצניעה ואפ"ה הוה שלו דלמאן מן השוכרים ניתיב לה אבל השתא דראו דהש"ס מקשה דליזל בתר בתרא והיינו לבעה"ב דמסתמא לעולם דר בביתו ומשני דעשאו פונדק לג' נכרים ואי אמרת דמצאו דרך מצניע אמא אמרינן דלהוי שלו הלא הבעה"ב הצניעה לשם ומאי אכפת ל דעשאו פונדק לג' נכרים דמשום כן לא יתייאש וק"ל:

בד"ה וניזל כו' דהיינו בעה"ב כו' הנה ניידי ז"ל מפרש"י משום דאי איתא דאמרינן דראשונים שכחו דבר מה גם באחרון איכא למימר כן. גם לפרש"י לא א"ש מה שתירץ הש"ס שעשאו פונדק לג' נכרים ובחד נכרי הוה די כמו שכתב רש"י גופי' והטעם דאיידי לא ניחא להו לכך כתבו ניזל בתר בתרא והיינו בעה"ב דעדיין בביתו אבל השוכרים לא שכחו דבר לפי שמסתמא כיבדו כמו במעות הנמצא בירושלים וא"כ א"ש מה שתירץ הש"ס דדוקא בעשאו פונדק לג' נכרים דמיאש הבעה"ב אפי' אם הוה שלו ובפחות משלשה לא מקרי רוב כדכתבו בסמוך וכדאפרש שם. ומה שכתבו עוד וז"ל וכי משני כו' אפי' כי יש סימן מתייאש ע"כ משום דקשי' להו דמ"מ לוקי דעשאו פונדק לנכרי אחד והוא עודנו בבית עם הבעה"ב ולכך הוה דמצאו דיכול לומר דשל נכרי הוא הואיל דהוא עדיין עם הבעה"ב לכך כתבו ז"ל וכי משני כו' כלומר דניחא לי' למיקם מתנית' אפי' בדיש בו סימן ודוק בד"ה לשלשה נכרי' בפחות משלשה לא מקרי רוב כו' הנה רבים וכן שלמים תמהו על דבריהם דלמה לא נקרא רוב בשני גוים נגד הבעה"ב דהוה יחיד ופירשו מה שפירשו בדוחק גדול ע"ע ואני אחרי רואי בע"ד אמרתי דלמלתייהו אלביש' יקרייהו ודברים ברורים כתבו דהנה כבר כתבו לעיל דלכך משני שעשאו פונדק לג' להורות דאפי' ביש בה סימן מתייאש וכדפרשתי שם וכבר כתבתי ג"כ דכולה מתני' ושמעתא מיירי דהבעה"ב טוען דממנו נפל וכדכתב הרמב"ם והטור הביאו בסימן רנ"ט וא"כ יפה כתבו כאן דבפחות משלשה לא מקרי רוב דאי הוה מיירו בשנים והדבר אשר מצא הי' בו סימן והבעה"ב טען שממנו נפל ואפ"ה אמרינן דלהוי דמוצאו מטעם דהבעה"ב מתייאש ממנו אחר שהיו רוב נכרים עמו