כוס הישועות עא

א"א לומר בהו אגב דיקירי כו' והנה ר"י דרצה לאשמעינן דאפשר לאוקמי למתני' אפילו בדרך הנחה וכדכתב הנ"י נמי ע"ע ואל כן אמר קב בד' אמות והשואל לא הבין כוונתו ועל כן הקשה ה"ד אי דרך כו' ובזה אין אנו צריכים לדחוקי כדדחקו התוס' ז"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה כריכות כו' עד וכולה מתני' מיירי בין כו' רוצים בזה לתרץ מה דקשה לכאורה מ"ט נייד רבה ממילתא דרבא דאמר סימן העשוי לידרס הוה סימן ומקום הוה סימן דהלא מתני' דייק יותר כוותי' דלרבא איירי מתניתין כולה באין בהם סימן ואלו לדידי' מוכרחים אנו לומר ולחלק דכריכות איירי ביש בהם סימ' וכל האחרים באין בהם סי' לכך כתבו ז"ל ומיירי מתני' בין דרך נפילה ובין דרך הינוח כלומר דגם לרבה אית לן נייח הזה יותר מדרבא דלרבא מוכרחים אנו לחלק ביניהם כדלעיל וא"כ שקולים הם וק"ל:

עוד במאי דכתבו ז"ל דמיירי בדרך הינוח דקדק מהרש"א דאם כן לא יטול ברה"י דהוה ודאי הינוח וכדכתבו לעיל. ותירץ דלאו ברה"י המשתמר קמיירי ע"ע וכן משמע באשר"י דמיירי במקום זרועה דמנעו רבים מלדרוס שם. אבל א"כ קשה לי מאי מקשה בש"ס ואי דרך הינוח אפילו בציר מהני לא ובודאי שקאי על רה"י דבר"ה לא אכפת לן אפילו בודאי הינוח ואי איתא דברה"י שאינו משתמר מיירי הדרן קושיא לדוכתא דלמה לא יטול והלא במקום שאינו משתמר הוא. ע"כ נראה לי לומר דודאי ברה"י בהינוח לא יטול והא דכתבו תוספות הכא דמיירי המתני' לצדדים קתני דבר"ה איירי בהינוח וברה"י בנפילה אבל כל מקום אין אנו מוכרחים לומר כרבא לחלק בין הדברים שבמתניתין דיש מהם דאיירי דוקא בהינוח ויש מהם דוקא בנפילה דזה אינו אלא כל הדברים איירי בין בנפילה בין בהינוח ולצדדים קתני ודוק במה שכתבתי לעיל בזה ותמצא נכון:

עוד בא"ד וא"ת אי דרך נפילה איירי אמאי יחזיר הלא לא ידע כו' לכאורה היה אפשר לומר באמת לדברי רבה דסבר סימן העשוי לידרס לא הוה סימן ומקום לא הוה סימן לכך הני דמתני' דאפשר לומר בהו דנפלו דרך נפילה לא יחזיר מטעם דלא ידע היכן נפלו אי בר"ה והוה א"כ סימן העשוי לידרס אבל כריכות דא"א לומר בהו שנפלו דרך נפילה רק דרך הנחה ומש"ה יחזיר ברה"י דשפיר ידע מקומו ושאין עשוי לידרס ודוק:

בתוס' ד"ה וכמה אמר ר"י קב בד' אמות כו' כבר כתבתי לעיל פירוש אחר על הש"ס ובין לאותו פירוש ובין לפירוש התוס' הכא מתיישב נמי מה דלא שאל נמי על הא דאמרה מתני' מעות מפוזרים וכמה אלא דבמעות ידע שפיר דאדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה כדלקמן וא"כ שפיר איירי דרך נפילה ואפי' טובא אבל בפירות שאל וק"ל:

בתוס' ד"ה חצי קב כו' וי"ל כו' יש לדקדק על תירוץ הראשון דא"כ כשימצא קב בד' אמות לא יהא רשאי ללקט כ"א חצי קב ואידך חצי קב יניח דהלא אם יוודע דנתלקט חצי קב מן ב' אמות יבוא גם הוא ללקט חצי קב האחרת מן השתי אמות הנשארים לסברת התוס' וא"כ מעולם לא התייאש עצמו אלא מחצי קב וי"ל:

ע"ב בגמרא ת"ש פירות מפוזרים כו' ת"ש מעות מפוזרים כו' ת"ש עיגולי דבילה כו' אגב דיקרי כו' והרא"ש גורס אגב דמידי דמיכל כו' ומביא עוד מה שלא כתיב בגרסתינו כאלו הקשה נמי מגיזי צמר כו' ועל זה תירץ אגב דיקירי כו' והדין עמו דהנה המקשן שהקשה מכל הני בבות דמתני' ואמר על כולם והא לא ידע דאיאש מיני' כאלו הוה ברור לי' דלא ידע ומהיכא תיתי לי' כן ויותר ה"ל לומר ודלמא דלא ידע כו' אלא נראה דהוה קשה לי' כל הני בבות ל"ל לא ה"ל לאשמעינן במתני' כ"א בדבר אחד שאין בו סימן דהוה שלו ול"ל כל הני דברים אלא ודאי דבא להורות בהני דברים דאפי' אם לא ידע הבעל אבידה דהוה יאוש וע"ז תירץ לו המתרץ על כל אחד ואחד דבא להורות לן דבר חידוש והוא במעות אתי לאשמעינן דאדם עשוי למשמש כו' ובפירות במכנשת'. בעגולי דבילה אגב אפילו בהינוח דמיכל כו' וכן בשארי דברים בכל א' ואחד קמ"ל מה דלא אשמעינן באידך ולכך הקשה לו עוד מברייתא דמעות בב"ה כו' דאי לאו דאיירי אפי' בדלא ידע מה אתי לאשמעינן שם מה דלא שמעינן במתני' וק"ל:

בתוס' ד"ה דלכי נפל מיני' כו' ומתחלה לא הי' עומד לייאש. הנה נראה לי דבהכי א"ש דקאמר בש"ס בדבר שיש בו סי' כ"ע לא פליגי כו' דמשמע דגם ביש בו סימן נקרא יאוש שלא מדעת ובשלמא באין בו סימן נקרא כן משום דלא ידע עדיין ואי הוה ידע הוה מייאש אבל ביש בו סימן הוא אפכא דאי הוה ידע בנפילה לא הוה מייאש. אבל לפי מה שכתבו דאקראי בעלמא הוא ומתחלה לא היה עומד לייאש א"ש דלכך נקרא יאוש שלא מדעת נגד המוצאו דבשעה שמצאו לא ידע המוצאו דיתיאש האובד וק"ל:

בד"ה ת"ש כו' תימא כו' וי"ל כו' ומשמע נמי כו' ובזה מתורץ מאי דהקשו דאמאי לא אמר ר"י מילתיה אמתני' משום דאי הוה אמר מילתי' אמתני' לא הוה ידעינן לפרש כן הברייתא דשם משמע דלא ידע עדיין שנפל מיניה לכך קאמר מילתיה אברייתא ואם כן ידעינן מכח כש"כ במתניתין וק"ל:

בד"ה ופטורות ממעשר במסכת פאה מוכח כו' בזה א"ש קצת במאי דמשנה הש"ס הכא בסיפא וכתב בזתים ובחרובים אסור ושם במעשרות גרסינן גירסא אחרת והוא בזתים ובחרובים חייבים אבל לפי דבריהם חזינן דגירסא דהכא נכונה משום דבזתים ובחרובים אף דיהיו מותרות משום גזל הדין נותן בהם לחייבם במעשר הואיל דכבר נגמר המלאכה בהם וא"כ לא הי' אפשר להקשות מידי על רבא אי הוה מביא הכא גירסא דלשם וק"ל. ומאי דכתבו עוד ואפי' זכה בהן המוצא כו' וגבי הקדש אינו כן כו' יתורץ מאי דהוה אפשר לדקדק על המתני' דמאי בא לאשמעינן דפטורות ממעשר אטו עד השתא לא ידעינן דהפקר פטור ממעשר וק"ל:

בד"ה תאינה נמי מידע ידע כו' וא"ת אם כן מאי פריך לרבא כו' וי"ל דאם כו' בתאינה כו' כדי שלא תתמה על דבריהם ודקארי מאי קארי להו אפשר לומר דבאים לסתור בזה מאי דכתב רש"י ז"ל בד"ה עם נפילתה נמאסת כו' דמכי נפלה לא חשיבה עליה ומפקר לה וא"כ ודאי הוה קשה למה לא תירץ לי' דזתים וחרובים לא מתייאש לפי שיודע שהמוציא לא יקחם שיתלה שנפלו מן האילן ובתאנים מתייאש משום מאוסתם מפקיר להו אבל התוס' סברי דהא דלא תירץ לו כן משום דא"כ בתאנים אמאי מותרים ואי משום מאוסתם מפקיר להו זה לא ס"ל לתרצן ולכך תירץ לו חזותי' מוכיח עליו ותאינה נמאסת ואין חזותו מוכיח עליו וזהו לפי מה שמביאים בגירסא השניה אבל לפי גירסא הראשונה מתרץ לו באמת כן וכדכתבו ז"ל אבל שנגרוס כגירסא השניה וכאשר גרס גם רש"י ז"ל ושנפרש אפ"ה הא דאמר תאינה עם נפילה נאמסת כדפרש"י ז"ל זהו דק' להו ודאי שנאמר כן ודוק היטב:

דף כ"ב ע"א ברש"י ד"ה כשיכול להציל ודכוותה במציאה אחרת דבר שיש בו סימן דיכול ליתן וליטול מודינה בה דחייב להחזיר ע"כ כתבתי כל דבריו אלה באשר נראה לי דבזה מתרץ רש"י ז"ל כל מה שהקשו תוס' עליו דאף דמוקי הש"ס כשיכול להציל ותפרש הרישא שפיר אי לאו דהקשה עליו מסיפא דפירושא דרישא כך הוא הרי אלו שלו מפני שנתייאשו הבעלים כו' כלומר הכא הוה שלו מפני שנתיאשו הבעלים לבסוף דאמרינן דודאי מתחלה ידע נמי ומתיאש עצמו דהלא הוה לי' קול ולא בא להציל וא"כ כשנתיאש השתא אמרינן דמעיקרא נמי התיאש דשפיר ידע ודכוותה במציאה אחרת דאית בה סימן ולית לה קול ואף שנתיאש אח"כ מ"מ חייב להחזיר הואיל דמתחלה לא ידע וכדקאמר הש"ס לעיל ודוק:

בתוס' ד"ה מה שנתן נתן אתי' כר' כו' בזה מתורץ מה דהוה קשה לכאורה על מאי דקס"ד דבגנב ממש איירי ויאוש שלא מדעת הוה יאוש דא"כ ה"ל לאשמעינן בגנב דהוה יאוש והוה ידעינן מכח כש"כ בגזלן דהוה יאוש מדעת