כוס הישועות עב

אבל במאי דכתבו א"ש דהוצרך לומר שניהם לאשמעינן דסתם גנב וגזלן הוה יאוש בעלים לאפוקי רבנן ורשב"א וק''ל בד''ה שטף נהר כו' ה"ג כו' דצ"ל דמיירי כו' כלומר דמזה מוכח דגרסינן אם נתייאשו דא"א לומר דנתייאשו ודאי. וא''ת א''כ למה להו להקשות למטה על גירסת רש"י קושיתם הלא זולת זה נמי מוכח דא''א למגרס כן וכמו שאמרנו זה אינו דהלא רש"י נשמר, מזה במאי דכתב בד''ה הא סתמא הא אם היתה אבידה אחרת כו' וק"ל אבל הם ניידי מפי' זה ולא רצו לדחוק עצמם בזה משום מאי דקשה להו לקמן ולכך כתבו כאן דה"ג אם נתייאשו כו' דצ"ל כו' וק''ל ואני כבר כתבתי לעיל ישיב על פירש"י ז"ל, בא"ד וס"ד דמיירי כו' משום דאל"כ אלא בשיכול להציל בקל לעולם א"כ אי לדייק אבל סתמא כשלא ידע וק"ל בא"ד וא"ת מנ"ל הא סתמא כו' דלמא נתייאשו אתא לאפוקי שום דזה כבר נאמר בסיפא שהיו שם ורדפו כו' ואי מ ולא צריכנא לדייק כן מרישא דזה אינו דמ"מ הוצרך לפרש כן בסיפא דאי לאו הסיפא הוה אפשר לומר ולדייק הא סתמא כו' ולכך תירצו ז"ל וי"ל דא"כ לא ליתני אם נתייאשו אלא ליתני סתמא וק"ל. אבל קשה לי דמ"מ נימא דנתייאשו אתי לאפוקי אם היו הבעלים שם ורדפו וא"ת דא"כ ליתני סתמא שטף כו' הרי אלו שלו זה אינו דאי הוה תני, הכי ה"א דבשאין יכול להציל קמיירי כזוטו של ים ולכך תנא אם נתייאשו דמזה מוכח דבאפשר להציל מיירי דאל"כ מה לי ביאוש דידהו אפי' אם אומרים שאינן מתיאשים לית לן בה כדכתבו לעיל. וא"ת היאך הוה אפשר לומר דבשאין יכול להציל מיירי דא"כ למה תנא בסיפא ואם היו בעלים מרדפים אחריהם חייב להחזיר ולמה יחזיר הלא אף שהן מרדפים א"א להציל וא"כ למה תהני רדיפה דידהו דזה אינו לפע"ד דאף שא"א להציל אפ"ה אם מרדפים הבעלים אחר האבידה ובא אחד והציל יחזיר לבעלים דבשלמא אם אינם מרדפים ואומרים שלא נתייאשו אפשר לומר דמ"מ בלבם היו מתיאשי' לאפוקי כשהם מרדפים אחריה דראינו שאינם מתייאשים בלבם שהרי רודפים להציל. וכן מוכח קצת בתוס' כאן, בעצמם שרצו להוכיח לעיל דמיירי ביכול להציל בקל כו' מדאמר הא סתמא כו' ולמה לא הוכיחו כן מדתנא בסיפא אם היו הבעלים מרדפים חייב להחזיר אלא ודאי דאף שאינו יכול להציל אם הוא מרדף אחריה חייב להחזיר המוצאו ודוק עיין בב"ח סימן רנ"ט שרצה להגיה בדברי הטור בסיפא תיבת או ולפע"ד לאו שפיר עבד ולא כיון יפה דהלא דברי הטור הם דברי התוס' בעצמם שבכאן לפי דברי התרצן דמוקי בשיכול להציל ע"י הדחק. וא"ת דתירוצי לא קאי כ"א לפי דברי רבא אבל לאביי דקיימא לן כוותי' בהא אתיא הברייתא כפשוטו ולפי מאי דקס"ד מעיקרא ולא בשיכול להציל ע"י הדחק אף אני אומר דאף דאפשר לפרש הברייתא כפשוטו אליבא דאביי מ"מ הדין הוא דין אמת דבשיכול להציל אם עומד שם ואינו רודף אחריו הוה שלו ובסתמא חייב להחזיר ומכש"כ ברודף אחריה וע"ז לא מצינו דפליג אביי ודוק. גם בדברי הסמ"ע יש כמה דחוקים ע"ע ודוק:

עוד בתוס' ד"ה שטף כו' עד ואין להקשות כו' דלעולם נימא דה"ה סתמא כו' וע"י סיפא ידעינן דמיירי בשאין יכול להציל ע"כ. פירוש דלא תקשה דליתני רבותא טפי בסיפא דאפי' בסתמא שלא הי' שם בשעת שטיפה כו' לכך סיימי וע"י סיפא ידעינן כו' דאי תנא סתמא לא הוה אפשר למידק מסיפא דמיירי בשאין יכול להציל ודוק היטב בתוס' לעיל ובזה יסתלק מעלינו קושית מהרש"א:

ע"ב בגמ' והלכתא כוותיה דאביי כו' הנה במאי דפסקינן העשוי לי הכא כאביי ובהא דפליג רבא ארבה וסבר דסימן העשוי לידרס הוה סימן פסקינן כוותיה דרבא וקשה לי על פסקי' הלז דהלא, כי דייקת הם דברים הסותרים זה את זה דא"כ כריכות בר"ה היאך אמרינן דיהי' של מוצאו או שארי דברים הנמצאים אשר אין בהם סימן דדלמא הוה בי' סימן רק דלאחר נפילה נדרס ברגלי אדם ובעל האבידה אינו יודע דנדרס והוה יאוש שלא מדעת דלא הוה יאוש. בשלמא אי אמרינן דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן לא הוה קשה מידי דתכף בנפילתו מתייאש כרבה דסבר סימן העשוי לידרס לא הוה סימן ודוק היטב:

בתוס' ד"ה איסורא דומי' דהיתירא מה שמתיר כו' ע"כ קרא לא אצטריך בידע ומתייאש כו' נראה דכוונתם לתרץ דלא תימא הלא א"א לומר היקש הלז דא"כ אף אנו נאמר איסור' דומי' דהיתירא מה היתירא בין אית בי', סימן ובין לית בי' סימן שרי בשידע ואפי' לא נתייאש אף איסורא בין אית בי' סימן ובין לית בי' סימן אפי' נתייאש וידע יהא אסור וזהו ודאי נגד הדין לכך כתבו דבידע ומתייאש לא צריך קרא וא"כ לא דיבר הכתוב רק בדלא ידע וא"כ ההיקש קאי ג"כ על לא ידע וק"ל:

בד"ה מאחר דאיתותב רבא כו' בשלמא לרבא כו' נראה דבאים לתרץ מה דהקשה רש"י ע"ז ובתירוצם ע"ז מדוקדק נמי דנקט תמרי דזיקי וק"ל בד"ה תיובתא דרבא רבא ידע שפיר כו' ובזה מתורץ נמי מה דרבים מקשים על מאי דמקשה מדברי ר' יוחנן שהביא ברייתא זאת על רבא דלמא רבא פליג עליו אבל בדבריהם מתורץ זאת וק"ל:

עוד בדף כ"א ע"ב בגמר' ת"ש פירות, מפוזרים כו' מהרש"א ז''ל דקדק על הני ת"ש דאימא דאביי ס"ל כרבה דמקום לא הוה סימן וסימן העשוי לידרס לא הוה סימן דהשתא מצינו למימר לאביי דכולה מתני' איירי דרך הינוח כמו שכתבו תוס' לעיל ובמחילה מכבודו הרמה אומר אני דלא כיון יפה דמאי אהני לן דמוקמינן למתני' דמצא דרך הינוח דהרי מ"מ מוכרחים אנו לומר דלאחר הנחה שכח בעל אבידה את אבידתו וכדכתבו נמי לעיל דאי לאו הכי אין זה אבידה וא"כ הדרינן לקושיתנו דדלמא אכתי לא נזהר באבידתו וא"כ הוה יאוש שלא מדעת ודאי ודוק. ובהיפוך אני אומר דלכאורה א"א לומר דאביי יכול לאוקמי למתני' דמיירי בדרך הינוח דהרי בדרך הינוח א"א לומר איידי דיקירי מידע ידע וא"כ מוכרחים אנו למיקם למתני' אליבי' דוקא בדרך נפילה וכדאביי קיימא לן ביאוש שלא מדעת כו' וא"כ א"א לומר בכריכות דברה"י דחייב להכריז דמקום הוה סימן דהלא בדרך נפילה א"א לכוין המקום וא"כ ע"כ מיירי בכריכות שיש בהם סימן ובר"ה הרי הוא שלו מטעם סי' העשוי לידרס לא הוה סימן כרבה וא"כ היכי פסקינן בזה כרבא דסימן העשוי כו' הוה סימן ודוק ואפשר ליישבו בדוחק:

בגמ' ת"ש כריכות בד"ה כו' רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה כו' הא דלא קשה לי' על הברייתא מרישא לסיפא זולת מחלוקת רבה ורבא נ"ל לפרש ממה דכתבו תוס' לעיל בתחלת פרקין בדבור ראשון לתרץ מאי דהוה קשי' להו אמאי נקט כריכות דאשכח, דרך הינוח טפי משאר דאיירי דרך נפילה משום דכריכות איידי דיקירי אינן הוה שיפלו שלא מדעת כו'. והנה לרבה דמוקי לכילה מתני' בין בדרך נפילה ובין בדרך הינוח כדכתבו שם נמי מוכרחים אנו לומר דלית לי' סברא זו דאיידי דיקירי אינו כו' ואית לי' דגם הם אפשר שיפלו בדרך נפילה וק"ל. והנה אומר עוד דגם דאפשר להעלות על הדעת דסובר כן בכריכות מ"מ באלומו' אשר ודאי יקירי אינון א"כ א"א להעלות על הדעת דלומר בהו דנפלו דרך נפילה וא"כ א"ש דזולת מחלוקתם ה"א דסימן העשוי לידרס לא הוה סימן ומקום היה סימן והברייתא איירי שיש בהם סימן וא"כ בכריכות איירי דמצאם בדרך נפילה ולכך א"א לומר בהו דיהי' המקום סימן בר"ה וגם הסימן דאית בהו לא מהני מטעם שהוא עשוי לידרס וברה"י נוטל ומכריז משום סימן דאית בהו והאלומו' מצאן בדרך הנחה ולכך בין ברה"י בין בר"ה נוטל ומכריז מטעם מקום דהוה סימן ודוק:

בתוס' ד"ה אי דליכא סימן מאי מכריז פירוש למה צריך להכריז כו' הוצרכו לפרש כן ולא כרש"י אשר פירש כלומר כי מצא כו' מאי מכריז שיוכל ליתן האובד סימן בה ע"כ משום דבשלמא לרש"י יתפרש שפיר הא דמשני לי' מכריז מקום וקאי על המוצא וא"כ השיב לי' שפיר על שאלתו ששאל מאי מכריז המוצא והשיב לי' שהמוצא מכריז מקום אבל לפירוש התוס' דניידי מפירוש רש"י בזה אלא מפרשי' דהא